 |
||||||||||
 |
|
 |
||||||||
 |
||||||||||
|
מזלנו שלרון חולדאי (תא"ל, מיל') אין ברשותו היום מטוסי קרב אין ספק שהאלימות חסרת המעצורים שהמשטרה ומשמר הגבול הפעילו נגד המשתתפים בהפגנות בתל-אביב בימים שישי ושבת 22 ו-23 ביוני 2012 בהוראת השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ (בעל לשון הזהב: "מלוכלך? אתה נראה כמו ערבוש אמיתי", 16.06.2009), מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו (שהתאמן בהפעלה אלימה של כוחות גדולים של שוטרים נגד בדואים בנגב) וראש עירית ת"א-יפו, תא"ל, מיל' רון חולדאי (עוד בעל לשון זהב: "שני הומואים מתנשקים מגעילים אותי כמו ג'וקים", 1995) – יצאה אל הפועל בידיעתו ובברכתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו ובעידודם הנלהב של כל שרי ממשלתו. מטרת הפעלת האלימות המשטרתית הפראית ברורה: לסכל מראש כל תנועת מחאה חברתית דוגמת זו שהיתה בקיץ שעבר. אלימות המשטרה עשויה לגרום שתנועת המחאה תהיה המונית יותר, עממית יותר ואף לוחמנית יותר. יש לקוות שאלימות המשטרה תפגע כבומרנג ביוזמיה, במבצעיה ובעיקר בנותני הפקודות, נתניהו, חולדאי, אהרונוביץ, דנינו ושותפיהם. הזעם שביטאו המפגינים נגד הבנקים לא היה מקרי. המפגינים מודעים היטב לעובדה שהבנקים הם אלה שנהנים הכי הרבה ממדיניותה של הממשלה המטפחת ומשמינה אותם ואת מנהליהם. מנגד, המפגינים ערים לכך שמדיניות הממשלה פוגעת ברמת החיים של מי שחיים משכר עבודתם ומרחיקה רבים מתוכם מהאפשרות להקים משפחה ולהבטיח לעצמם רמת חיים נאותה, קורת-גג ושירותים נאותים כגון בריאות וחינוך. י.א.
דפני ליף במלתעות השוטרים אז מה באמת קרה במוצ"ש 24.6.2012 בתל-אביב? מאת יובל איטח אז בואו אני אספר את הסיפור של ההפגנה לטובת כל מי שלא היה. הייתי בכל רגע בה והייתה היסטוריה היום, מעולם דבר כזה עוד לא קרה. התאספנו בהתחלה, לדעתי, קרוב לשלושת אלפים איש ברוטשילד. אחרי חצי שעה במקום של קריאות ושירה חלק ניסו לפרוץ לכיוון דיזנגוף, חלק לכיוון אבן גבירול, השוטרים עצרו אותם בדחיפות, ואז התחיל ההמון פשוט ללכת דרך הבימה, בלי שהשוטרים שמו לב, הם לא היו מוכנים למשהו בסדר גודל כזה. משם ירדנו לאבן גבירול, הגיעו כוחות שחסמו אותו כבר, אחרי ניסיונות לעבור, עלו המפגינים לשדרות חן, משם עקפו וירדו חזרה לאבן גבירול – וזהו עברנו את המשטרה. תוך כדי קראנו לכולם לכתוב סטטוסים בפייסבוק להביא עוד ועוד אנשים, היו אנרגיות מטורפות, גבוהות וטובות, היה ברור שכולם הולכים לעירייה, אנשים התיישבו על הכביש באבן גבירול פינת כיכר רבין, לאחר מכן קמו והתחילו ללכת לכיוון העירייה, אז החלו גילויי אלימות ומעצרים מצד השוטרים. בתגובה התחילו כולם לתופף על עמודי רחוב ברעש מטורף כמו שלא שמעתי בחיים, בזמן שמסביב מתנהלים מאבקים עם השוטרים. המשכנו להתקרב עוד קצת לכיוון העירייה ואז נגלה לעיני כולם סניף בנק דיסקונט, חרא תזמון מבחינת הבנק… במסגרת התיפופים התחילו לתופף לו על הזכוכיות, על חלון הראווה, די בעדינות אני חייב לומר. אנשים נכנסו פנימה ללובי, איפה שמוציאים כסף, לא שברו לא בעטו בכלום אלא רקדו בפנים עם השלטים, (הבהרה: לא שברו בדיסקונט לא חלונות ולא כלום) אז הגיעו 20 שוטרים בטור ודחפו את כולם במהירות ובכוח, והתחילו שם מאבקים ומעצרים, הייתה התגודדות מסביב, ושוב דחיפות מצד השוטרים. אחרי רבע שעה המשיכו כולם לעירייה. השוטרים ניסו לחסום בפנינו את הדרך, ללא הצלחה, היינו רבים ומהירים מהם. בשלב זה עמדו כבר לפחות 7000 – 6000 מפגינים מסביב לבניין העירייה בקריאות קצביות, ריקודים, ותיפופים. היו רעיונות להיכנס לעירייה ולהשתלט על הכיסא של חולדאי, רעיון טוב אבל בלתי אפשרי, אז המשכנו להתקדם. אחרי 50 מטר נגלה לפתע לכולם בנק הפועלים, (שוב תזמון חרא מבחינת הבנק) שוב תיפופים על הקירות, השתלטות של המונים, השוטרים שוב מגיעים כקבוצה בכח ובאיחור: מעצרים, אלימות, מכות, דחיפות, (עוד הבהרה: לי לא ברור איך נשבר החלון בבנק הפועלים, זה לא משהו שקרה מהתיפופים של האנשים, זה משהו שראיתי שקרה רק שעה וחצי אחרי, שוב יכול להיות שמישהו נתן בעיטה, האלימות הקשה התחילה ברגע שהשוטרים התחילו לדחוף את כולם וכרגע יש אנשים שאומרים שהוא נשבר מאבן שזרקו עליו מפגינים). הקהל הסתובב באזור עיריית תל אביב ואחרי רבע שעה רואה את בנק לאומי, כולם רצים לכיוונו, הח'ברה נכנסים עם אוהל אל תוך הלובי, מתאגדים סביבו ואז, וזה היה אחד השיאים, כמות מטורפת של שוטרים קופצת על כולם, במכות, משכיבה אותם על הרצפה, זורקת אנשים באגרופים לרצפה, סוגרת עליהם את הדלת ועוצרת את כולם. הקהל מתגודד, דוחפים את כולו באלימות אחורה, קריאות, מחכים לשחרור שלהם, לא משחררים, אלפיים איש ממשיכים לצעוד, יש שמועות שהולכים להשתלט על איילון, חלק נשארים וקוראים לשחרור העצורים, חלק ממשיכים, מדי פעם השוטרים דוחפים ועושים עוד כמה מעצרים. מנסים לפתוח את הכביש ולא מצליחים. לאט לאט אחרי לא מעט זמן זה נרגע, הכביש כבר לא חסום, ונראה שהכל נגמר בערך אחרי שעה וחצי ככה, לא מעט אנשים התחילו להתפזר, אחרי עוד ועוד מעצרים, ואז פתאום משום מקום, בסביבות 01:30 בלילה, הח'ברה שהמשיכו לצעוד לאיילון, מגיעים כולם מכיוון דרום!! כ 1000 איש ביחד, בצעדה, הם המשיכו עד ארלוזורוב, משם ירדו לאיילון, חסמו אותו ל10 דקות, הלכו משם עד מחלף השלום, עלו עליו המשיכו חזרה עד לאבן גבירול וחזרו חזרה לכיכר מול העירייה, הפתעהההההה. שוב התחיל בלאגן גדול, השוטרים לא הבינו בכלל מאיפה הגיע הגל השני הזה, חשבו שהכל נגמר. או אז החלו המעצרים האלימים והכי קשים: אנשים נזרקו במכות לתוך בניין העירייה, גררו אותם פנימה בכח. הקהל הגיע לחלונות של הבניין עירייה ותופף גם עליהם כמחאה על זה שבפנים השוטרים דופקים מכות לעצורים, הגיעו המון שוטרים והבריחו את כולם, ניסו להקיף את ההמון, הקיפו כמות גדולה במעגלים קרוב לחצי שעה ולא נתנו לאף אחד לצאת משם, גררו משם אנשים, עוד מעצרים, ערימה של אירועים מקבילים. אני חייב לציין שלמרות כל זאת, הייתה מסביב אנרגיה טובה, שירים וריקודים, אופטימיות וחגיגה. האלימות ברוב המקרים הגיעה מהכיוון של השוטרים והמעצרים, היה שם בלאגן שלם עד שהכל נרגע. 90 עצורים. ים של בלאגן. אבל תחושה גדולה של תקווה והתחלה חדשה. אני לא בעד אלימות, לא אהיה אלים, לא ארים יד על מישהו או על משהו, זה לא הקטע שלי, גם לא הקריאות הקצביות וכו'. אני כן נמצא שם, לפעמים עוזר לכוון את הדברים, מסתכל על הכל, לוקח חלק, חושב איך לעשות את זה נכון ופועל בכיוון. כשצריך מדבר עם השוטרים ומנסה להרגיע או ליצור קשר או לעמוד על זכויות של אנשים. האמת שאם לא היו שם שוטרים לא היה כל כך הרבה בלאגן, כל זה לא היה קורה כמו שהוא קרה, ההתנגשויות כמעט תמיד החלו מצד השוטרים. כנראה שהם אוהבים את זה.
ההפגנה בת"א מוצ"ש 23 ביוני 2012 בכל זאת מה שהיה כאן היום היה חשוב כמו אני לא יודע מה, זאת הייתה תגובה למעצר האלים של דפני והחברים שאני בטוח שהחבר'ה של המשטרה כבר מבינים שהוא היה טעות כי זה הבעיר את הכל מחדש. היה חשוב להראות להם שאין, אי אפשר לעשות כאלו דברים, שזה לא יעבור בשקט, שהמרחב הציבורי שייך לציבור, שרון חולדאי הוא לא הבעלים של העיר, שתפקידו לשרת אותה, שדמוקרטיה וחופש היא עדיין השיטה פה עד להודעה חדשה. הם לא ישברו את הכלים, הם לא יעשו מה שהם רוצים, יש כאן אנשים שאם צריך ילחמו על החופש שלהם, על הזכות שלהם להביע עמדה בציבור, להביע מחאה נגד השיטה, כן במרחב הציבורי, כן בשדרות רוטשילד שהוא הסמל של המחאה, וכן לקיים מחאה וכן גם אם זה אומר בלי לבקש רשות מאף אחד, בלי לבקש רשיון מאף אחד, זה בסיסי וזה חובה לאשר את זה ולאפשר את זה. זה מה שקורה כשלא מאפשרים. עדיף לאפשר. זה יחסוך אלימות וחיכוכים, אבל הם מפחדים לאפשר ומכאן מתחיל הבלאגן. כל מי שהיה שם יודע שזאת הייתה יריית הפתיחה האמיתית של המחאה של הקיץ הזה, כל מי שהיה שם יודע שזוהי שוב רק ההתחלה, כל מי שהיה קיבל מלא תקווה, מלא כוחות והרבה אנרגיה בחזרה. כל מי שהיה שם יודע שזה הולך להיות קיץ חם. אנחנו צריכים להגיע לרוטשילד כל יום, לפחות בערבים, לא חובה אוהלים, לשמור על נוכחות תמידית במרחב הציבורי ששייך לנו, לצאת להפגנות ולרחובות כל שבת, לקחת מחדש בעלות על הרחובות מבלי לשאול אף אחד, זה שייך לנו האזרחים, לא לשלטון, (המילה עצמה בעייני מכוערת, שלטון) שליטה, ה"שלטון" שנבחר על ידי האזרחים נועד על מנת לשרת את האזרחים ולא "לשלוט" בהם ביחד חזקה ובזרוע נטויה, הפוליטיקאים ואנשי הכלכלה קצת (הרבה) איבדו את הכיוון, הם שכחו שלשם כך הם נועדו: הכלכלה צריכה לשרת את האזרחים ולא לגזול מהם, אלא לפעול למענם ולרווחתם. הפוליטיקאים צריכים לשרת את הציבור ולדאוג לו, לא לשלוט בו, ולעשות בו כרצונם. הם שכחו, השתכרו מהכח. שמעון פרס אמר לא מזמן בראיון לפייסבוק כשהוא השיק את הדף החדש שלו שהוא ממליץ לאנשים שנכנסים לפוליטיקה לזכור עיקרון אחד חשוב: שהם נכנסים לשם על מנת לשרת את הציבור, לא על מנת לשלוט בציבור. העיקרון הזה, הוא העיקרון החשוב, זאת השפיות אל מול האי שפיות. את זה הם שכחו. אם הם עובדי ציבור וזאת הבחירה שלהם, הם נועדו לשרת את הציבור לא לשלוט בו!. החובה של כולנו להזכיר להם את זה כל פעם שהם מתבלבלים להם. חובתנו לא להיות אדישים. היום זאת הייתה אחלה התחלה, וזאת גם הייתה אחלה הצהרה, הצהרה מאוד-מאוד חזקה וברורה, מעכשיו כללי המשחק קצת השתנו לטובתנו, זאת הייתה המטרה, בשבילה יצאנו, נתראה בשדרה. ראו: - כתבות נוספות ועדכונים באתר: העם דורש צדק חברתי/ האתר הרשמי של המאבק - http://j14.org.il/ - "גיבורים על חלשים – פחות מאפס סובלנות", אור קשתי "הארץ", 24.6.2012: http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1738288 - הפגנת מחאה לצדק חברתי - ת"א, 23-24.6.2012 יוטיוב: ישראל פוטרמן אנחנו הרוב - יצאנו לרחוב... מוצאי-שבת 23.6.2012 יוטיוב: הטלוויזיה החברתית
|
6/25/2012 |
