אנחנו לא מתים בגיל 60

דברים שנשאה דליה כ"ץ בעצרת בת"א אשר ציינה שנה למחאה החברתית 14.7.2012

קבוצת "צדק חברתי לגיל השלישי" קמה מתוך המחאה החברתית. כפעילה במחאה מצאתי את עצמי עם אנשים צעירים ממני בשנים רבות וזה היה נפלא.  עם זאת ראיתי כי המחאה מתמקדת בכל המגזרים בישראל פרט לגיל שלי. לכן החלטתי להקים את הקבוצה הזאת כדי לשים אותנו על המפה. מדובר באוכלוסיה של קרוב ל – 1,000,000 איש  שאף אחד לא סופר אותה. מחאת הצעירים חשובה אך גם לנו מגיע צדק חברתי! אנחנו לא מתים בהגיענו לשישים!

אנחנו חיים היום בממוצע מעל עשרים שנה מעבר לגיל הזה. תארו לעצמכם שאתם בני 25 ומצפים מכם לשבת עשרים שנה מול הטלוויזיה ולחכות לסופכם.  העולם שייך לצעירים, אומרים לנו, ואין בו מקום לאנשים כמונו. אז לא, אנחנו לא מסכימים עם זה. והגיע הזמן להתייחס לפרק הזה בחיינו כהתחלה חדשה שאנחנו צריכים לחיות אותה בבריאות, ברווחה ובשמחה.

 בנוסף, האוכלוסייה הזאת אינה מקשה אחת – התחלת לקבל קצבת זקנה, אתה זקן וזהו. מין גוש גדול כזה שיצא ממעגל החיים. לא! אין דין בני שישים כדין בני שמונים ותשעים. הצרכים של כל אחת מהקבוצות האלה שונים לחלוטין, וצריך למצוא מענה לכולן. אנשים בשנות השישים לחייהם הם בדרך כלל אנשים בריאים, עצמאיים ופעילים בכל רמה שהיא, ואנשים בני שמונים ומעלה, זקוקים בחלקם לתמיכה גופנית ונפשית שלא תמיד הם יכולים לקבל מבני משפחתם. אל תשליכני לעת זקנה, נאמר, וזאת חייבת החברה לעשות באמצעות מוסדותיה הנבחרים.

 מטרות הקבוצה שהקמנו הן:

·                    הצפת הנושא בתקשורת על כל שלוחותיה, ברשתות החברתיות ובמרחב הציבורי.

·                    ניהול קמפיינים בנושאים ספציפיים, ובראש וראשונה בנושא הגדלת קצבת הזקנה.

·                    הקמת לובי חברתי בכנסת שיקדם חקיקה לטובת הגיל השלישי.

·                    הקמת צוות תגובות לאירועים חדשותיים הקשורים בגיל השלישי.

·                    שיתוף החברים במאמרים וידיעות בנושאים הקשורים לגיל שלנו ודיונים בהם.

·                    שיתוף פעולה עם גורמים מקצועיים הפועלים בשטח, במטרה לספק לבני הגיל השלישי ידע באשר לזכויותיהם, כי ידע זה כוח.

 אז מהן הבעיות?

הבעיות הן גם במישור הקיומי וגם בפגיעה קשה באיכות החיים שלנו, ביכולת שלנו למצות את השמחה שבחיים. כך, אחרי 40 שנות עבודה תשלומי מיסים וביטוח לאומי חלקים גדולים מאיתנו נידונים לשרוד את החיים, לא לחיות אותם במלואם.  חברי הקבוצה רשמו את הדרישות שלנו מהממשלה. זו רשימה ארוכה ומי שקורא אותה יכול לומר: בחלומות תקבלו את זה. אבל על מה המחאה הזאת אם לא על חלומות? ואם נפעל יחד, לא רק בפייסבוק אלא במרחב הציבורי כולו, נוכל השיג הישגים.

אז הדרישות מהממשלה הן:

1. העלאת קצבת הזקנה ל-80% משכר המינימום (כרגע עומדת על 1481 שקל, כן כן!)

2. ביטול סעיף "איסור כפל קצבאות" של הביטוח הלאומי לנכים המקבלים קצבת זקנה.

3. פרויקט ממשלתי לאומי: תעסוקה לגיל השלישי.

4. פרויקט לאומי: הקמת בתי אבות ממשלתיים לכל אלה שלא יכולים לשלם 12,000 שקל בחודש.

5. פרויקט ממשלתי לאומי של סבסוד לימודי מחשב (אינטרנט, אימייל, פייסבוק) לבני הגיל השלישי, במיוחד בפריפריה.

6. הנחות בחשמל, מים וארנונה לבני הגיל השלישי.

7. הנחות בלימודים גבוהים לגמלאים ולקשישים (כן כן, אנחנו רוצים ללמוד(.

8. הנחות פרוגרסיביות (לפי גיל) על תרופות לבני הגיל השלישי. זו אוכלוסיה שצורכת יותר תרופות וזה מגיע לה.

9.  קצבה ממשלתית חודשית לאנשי רוח כדי שלא ימותו בניוולות וחוסר כל.

10. דרישה מראש הממשלה לתמוך ברפורמת הסיעוד.

11. פרויקט ממשלתי: הקמת הוספיסים ברחבי המדינה.

12. סיוע בשכר דירה למי שמקבל הבטחת הכנסה וגר בשכירות.

13. הנחה של 50% (ולא פחות) במופעים ובפסטיבלים. בפועל זה לא קורה למרות החקיקה. לאכוף את זה.

14. פיקוח ממשלתי על קרנות הפנסיה שלנו שהופקרו לחלוטין.

המטרה של כל אלה היא אחת: לעשות הכל כדי שנוכל להתקיים בכבוד ובעצמאות, ללא תמיכה מילדינו. אבל לא רק הממשלה הפקירה את הגמלאים ואת הקשישים. גם ההסתדרות שכחה אותם מזמן. כך ויתרה ההסתדרות על זכויות הגמלאים בהסכם השכר ב-2008, וכן ויתרה על התביעה לפטור מדמי הניהול לקרנות הפנסיה, והחשוב ביותר, על העלאת קצבת הזקנה המגוכחת.  נתניהו ועיני עושים יד אחת במה שקשור לגיל השלישי. הם חושבים שאנחנו חלשים ומסכנים ואפשר לדרוך עלינו בלי שלאף אחד יהיה אכפת. אז לא! איכפת לנו ואנחנו מתכוונים להזכיר להם את זה.

 אני מזמינה את כל חברי המהפכנים הצעירים והצעירים פחות להצטרף אלינו ולעזור לנו. קודם כל מתוך סולידריות לשמה, שהרי זה מה שמונח בבסיס המחאה החברתית. שנית מהסיבה הפשוטה שלכל צעיר וצעירה יש אמא ואבא וסבא וסבתא שזקוקים להזדהות ולתמיכה שלכם, ושלישית, גם אתם הצעירים תהיו פעם בגילנו. כן, זה נראה רחוק מאד, אבל הזמן עובר מהר ובצורה שבה הדברים מתנהלים כרגע, אתם תגיעו לגיל שלנו בלי קצבאות ובלי פנסיות. בלי כלום. כך שהמאבק הזה משותף לכולנו.

 במקביל, מבני הגיל שלי ומכל ההורים אני מבקשת: צעדנו עם הילדים שלנו בשנה שעברה, כאשר האקלים הציבורי היה נוח יותר. 

חשוב שנצא גם היום מהבית להיות יחד עם ילדינו שיוצאים לרחובות בלי פחד מול קואליציית שלטון, הון ותקשורת שמשתמשת בכל האמצעים כדי להשתיק אותם, החל מהתעלמות מוחלטת של התקשורת מאירועי המחאה וכלה באלימות שוטרים מזעזעת.

ילדינו זקוקים לנו, הם לא יצליחו במאבק הזה לבד. אז בואו בבקשה, אל תישארו בבית.

ולסיום הבקשה שלנו היא מהחברה הישראלית בכללותה:

להתייחס אלינו בכבוד! לראות בנו בני אדם שעדיין פועלים ויוצרים וחיים. חלקנו עדיין תומך בילדים על ידי טיפול בנכדים ותמיכה כספית. אנחנו אנשים עם ניסיון ועם חוכמת חיים, והעולם אינו שייך רק לצעירים. גם אנחנו פה, מול העיניים שלכם. לא שקופים ולא אוויר. בשר ודם כמוכם.

------------

* המקור: www.j14.org.il