מי דחפו את משה סילמן לתהום הייאוש

הוא הצית את עצמו בת"א במוצ"ש 14.7.2012

לפני יותר מחצי שנה פרסמה הרב עידית לב את הפוסט "מצוקה כלכלית: שלא נבוש ולא נכלם"*, שסיפר בעילום שם את סיפורו של משה סילמן שהגיע למרכז לזכויות אוכלוסיות מוחלשות בחדרה לקבל סיוע. הרב עדית לב הרגישה את העתיד לבוא במדינה ללא רשת ביטחון חברתית. 

ס' נמצא על סף התהום, ללא דיור, ללא הכנסה ראויה, ומדינת ישראל אינה מושיטה לו את היד שהיא הייתה צריכה להושיט.

השבוע ישבתי במרכז הזכויות שלנו עם ס', גבר בשנות החמישים לחייו שבא כדי לקבל סיוע במיצוי זכויותיו. בזמן שישבנו התפרסמו נתוני הביטוח הלאומי על האנשים הרעבים בישראל. אותנו, במרכז הזכויות הנתונים לא מפתיעים, אנחנו מכירים את הפרצופים שמאחורי המספרים, את התחושה הנוראית של מי שאין לו מה לאכול והיכן לגור. בברכת המזון (שנאמרת אחרי ארוחה) יש משפט שמהדהד לי מאז שהתחלתי לעבוד במרכז הזכויות: “וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יי אֱלהֵינוּ לא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלא לִידֵי הַלְוָאָתָם. כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה. הַפְּתוּחָה. הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה. שֶׁלּא נֵבוֹשׁ וְלא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד:”.

בכל פעם שאני נתקלת בסיפור כמו זה של ס' אני חושבת כמה היו חז"ל חכמים, עד כמה הם הבינו לנפש האדם וידעו שכשאדם תלוי באדם אחר ללא הסדרה ראויה של הדברים הסיוע הזה יינתן תוך כדי הכלמת פני העני, מה שקורה היום בישראל. סיפורו של ס' מראה כמה קל להידרדר במורד הכלכלי ולהגיע למקום הנזקק, שכיום במדינת ישראל, יש בו כל כך הרבה בושה וכלימה.

ס' היה איש עסקים מצליח, עד שהביטוח הלאומי החליט שהוא חייב להם כסף ועיקל חלק מהעסק שלו. בעקבות העיקול קרס העסק וס' הפך לשכיר. הוא המשיך בניסיונות יזמות שונים על מנת לשפר את מצבו הכלכלי, אך שום יוזמה לא הצליחה והוא שקע בחובות גדולים. גם כאשר פנה לבית המשפט על מנת לתבוע את ביטוח לאומי על הנזק שנגרם לו הוא חויב לשלם 200,000 ש"ח אגרה, כסף שלא היה לו, והתביעה נגנזה.

בנוסף לכל שאר הבעיות, לפני כחצי שנה עבר ס' אירוע מוחי, איבד את כושרו לעבוד ונזקק מאז לתרופות רבות. כיום אין לו דירה, הוא מתקיים מקצבת נכות ומקצבת השלמת הכנסה שמגיעות יחד ל-2,040 ש"ח בחודש, ומהם מנכה הביטוח הלאומי כ-250 ש"ח מדי חודש לחוב לביטוח לאומי. הוא אינו מקבל דיור ציבורי או סיוע בשכ"ד משום שהיתה לו פעם דירה ובגלל משפט שעדיין לא נגמר על ירושת אמו. הוא חי בדירה שהוא קיבל רשות להתגורר בה בחינם. מה-1,800 ש"ח בחודש אין הוא מצליח להתקיים, אין הוא מצליח לקנות את כל התרופות שהוא צריך ואין הוא  מצליח לקנות לעצמו אוכל (הוא מקבל סיוע מעמותות).

 משה סילמן

נכון להיום בעזרת הדיור בחינם והסיוע מעמותות יש לו קורת גג ואוכל, אין לו את כל התרופות שהוא צריך. בחודש מאי הוא יצטרך לפנות את הדירה, ואז הבירוקרטיה הבלתי אפשרית של מדינת ישראל תטביע אותו, הוא יישאר חסר דירה, וחסר יכולת לממן דיור. הקושי והייאוש ליוו את השיחה שלנו, אין לי פתרונות אמיתיים להציע, מרכז הזכויות שלנו עוסק במיצוי זכויות. אנחנו נבדוק את נושא הסיוע בשכר דירה (עוד כ-1000 ש"ח בחודש), אם כי יש לי חשש כבד שהבירוקרטיה כתוצאה מהחובות שלו תאפשר למדינת ישראל להתחמק מהתשלום הזה.

אנחנו נבדוק אל מול ביטוח לאומי האם אפשר להקטין את גובה ההחזר החודשי לחוב, ונלווה את ס' לועדות ביטוח הלאומי בתקווה שנצליח להגדיל את קצבת הנכות שלו. זה מקרה גבולי ואני לא יודעת האם נצליח, ואני לא יודעת כמה זמן ייקח לקבל תשובות מכל הגורמים השונים, ולנו יש יעד מוגדר – מועד הפינוי מהדירה הנוכחית במאי. אבל גם אם נצליח במיצוי הזכויות באופן המירבי, דבר שמרבית האנשים לא יכולים לעשות בכוחות עצמם, המהות תישאר אותה מהות – האדם עבד שנים רבות, שילם כספים רבים לביטוח לאומי, וכעת כשנקלע למצוקה, מדינת ישראל נותנת לו סכום שהוא לא לחיות ולא למות, וגורמת לו לבושה וכלימה בדרך.

האמונה היהודית שלנו, המוסר שלנו צריכים לעמוד למולנו כתמרור ברור – אסור לנו לאפשר שבמדינה שלנו יהיו אנשים שחיים ברחובות, אנשים רעבים, אנשים שלא יכולים לקנות את התרופות שהם צריכים, ויש לנו הרבה יותר מדיי אנשים כאלה היום! במדינה עם התנהלות ראויה היה איש במצבו זכאי לקצבה שמאפשרת לחיות ממנה (לקנות תרופות ואוכל, לשלם חשמל, מים וארנונה), הוא היה מקבל דירת דיור ציבורי, ולא נזרק לשוק הפרטי, והיו מציעים לו אפשרויות שיקום תעסוקתי. במדינה ראויה יכול היה אדם לפנות למוסד לביטוח לאומי ולקבל את המגיע לו בלי להזדקק לסיוע של מרכז זכויות או עו"ד (שאין לו כסף לממן). במדינה ראויה אדם שמגיע לתחתית התחתיות היה מקבל יד מושטת שמסייעת ולא מסר שהוא רמאי, גזלן ושקרן ולא מגיע לו דבר.

ס.' חרד ממאי הקרב, הוא לא מוכן להיות חסר בית, הוא לא מוכן לשלם את המחיר שהמדינה רוצה שהוא ישלם כדי שכולנו נחייה בחרדה מהרגע שזה יקרה לנו (וזה כל כך קל להגיע לשם) ולכן נשתף פעולה עם הממשל מתוך החרדה הזו. אחרי הקיץ האחרון אני מקווה שס.' לא יהיה לבד בהתמודדות שלו, ושלא נצטרך לקרוא במאי על מעשים נואשים אותם הוא בחר לעשות כתגובה למצוקה כלכלית.

-------------

* המקור: רבנים למען זכויות אדם