מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

עמדה מפוכחת ואמיצה על המאורעות בסוריה

ציר המצפצפים

מאת עודה בשאראת*

סוף סוף הופיע סגן הנשיא הסורי, פארוק א-שרע, אחרי שבועיים של אי-ודאות. האופוזיציה טענה שערק, והמשטר הכחיש. ההופעה האילמת והחיוורת שלו אתמול היא הוכחה שהוא עדיין סגן נשיא, אך רק אלוהים יודע לאן הובל לאחר מכן, נקווה שלא לבית הסוהר אל-מזה בפאתי דמשק. בדמוקרטיה המיוחדת של בשאר אסד, לא מתפטרים: או שמפוטרים או שעורקים, או שמופיעים חיוורים ואילמים בטלוויזיה הרשמית.

בקונטקסט יותר רומנטי, המשורר הסורי נִזאר קבאני קבע, "אין אזור ביניים בין גן עדן לגיהנום". כך גם אצל בשאר אסד. או שאתה עבד, או שאתה בוגד. כרגע כל בני העם הסורי בוגדים - הם משת"פים של האימפריאליזם, הציונות והריאקציה הערבית - ובוגדים צריך להפגיז גם במטוסי מיג רוסיים. כך יצמח בעוד כמה שנים גזע חדש של עבדים, חף מכל שאיפה לחופש.

כרגע, בשטף העריקות משורות המשטר, במקום לשאול מי ערק, קל יותר לשאול מי נשאר. אולי אסד יהיה העריק הבא בתור, ומי שיישאר להוריד את השאלטר לא יהיה אחר מאשר נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, ששלח שלוש צעירות לכלא משום שלעגו לו במעשה ילדות. באמת איך הן מעזות לבזות קיסר.

אך לפני רדתו של אסד מבמת ההיסטוריה הוא רשם לנו, הערבים, הישג אדיר. סוף סוף יש לנו מדינה ערבית שמצפצפת על כל העולם. אסד צִפצף על החלטת האו"ם, שהתקבלה ברוב של 133 מדינות, המבקשת ממנו להפסיק את הטבח. ויש שמועות זדוניות שלפיהן מאהר, אחיו של בשאר, אמר בחוג סגור: "לא חשוב מה הגויים אומרים, חשוב מה השביחה עושים.

אסד יודע, שבלי תמיכה של בריון-על הוא יפסיד במערכה. העיקרון הזה עבד בצ'צ'ניה, בטיבט, בעיראק, באפגניסטן ו...בפלסטין. מתברר שהעולם בררן במימוש הצדק; אם אתה קורבנו של איש חלש (כמו עיראק שכבשה את כוויית), ובמיוחד אם יש לך הרבה נפט, אז כולם יבואו לעזרתך. ואילו אם אתה קורבן של בריון, אז אתה יכול להתפגר בשלווה. אך אל דאגה, עוד יעטפו אותך בים של דמעות וסימפטיה. אולי הגיע הזמן לכונן סדר עולמי חדש. הקץ לציר המצפצפים!

החילונים הערבים, שמאלנים ולאומיים כאחד, יוצאים מגדרם להזהיר אותנו מעליית הפנאטים האִסלאמיים בסוריה אחרי אסד. כאילו הברית של אסד עם איראן וחיזבאללה וחמאס, נוטפת חילוניות וליברליזם. אבל הכי מוזרים בסצנה זו הם החילונים בקרב הערבים בישראל. הלאומיים שבהם תדרכו את חבריהם שלא לדון בנושא, כי הוא מעורר מחלוקות; כאילו הדיון טוב רק כשמדובר בעניינים שבהסכמה.

ואילו השמאל המהפכני כבר מצנזר בביטאונו מאמרים שמגנים את המשטר הסורי. סטליניזם במיטבו! אחר כך, מגלגלים עיניים ושואלים מדוע דבקו פה ושם סממנים אנטי דמוקרטיים, אפילו פאשיסטיים, למהפכה בסוריה. הרי אם החילונים החליטו, מהרגע הראשון, לדבוק במשטר, אז מה הפלא שכל הצבועים בקרב מנהיגי ערב מלטפים את המהפכה? טוב שיש חיים מחוץ להנהגות של הערבים בישראל, טוב שיש עיתונים עצמאיים בקרב האוכלוסייה הערבית. טוב שיש דור חדש, שברובו מתנגד למשטר הדמים של אסד.

כשנחת טארק בן זיאד בחופי אלאנדלוס, אמר לחייליו "הו אנשים! לאן תוכלו לברוח? הים מאחוריכם והאויב מלפניכם". היום העם הסורי, אפילו אם התעייף, לא יכול להסתגר בבית. "השביחה" ירדפו אחריו עד הבוידעם האחרון. ולכן, אין לו ברירה אלא לנצח. בינתיים, ובצל שתיקתו המזוויעה של העולם, העם הסורי מציב אלטרנטיבה לפתגם הערבי התבוסתני, שמעתה כך תהיה לשונו: "הכף עוד תנצח את הדוקרן".

 

 

הטבח בדאריה - 25.8.2012

 

--------------

* עודה בשאראת (عودة بشارات) יליד 1958, פלסטיני תושב כפר יפיע, בן למשפחה עקורה מכפר מעלול בגליל שנהרס ב-1948. נשוי ואב לשני בנים ובת. מנעוריו עסק בפעילות פוליטית וחברתית, בין השאר כיהן כראש הוועד הארצי לתלמידי התיכון הערבים בישראל וכראש ועד הסטודנטים הערבים באוניברסיטת חיפה. היה פעיל בתנועות יהודיות-ערביות. ערך את ירחון הנוער "אלע'ד" (الغد). שימש מזכ"ל תנועת חד"ש בתחילת שנות ה-2000. בשנת 2009 פרסמה הוצאת "עם עובד" את ספרו הראשון בעברית: "חוצות זתוניא". בשאראת כותב דרך קבע כפובליציסט בעיתון "הארץ".

המאמר מועתק כאן באדיבות מערכת עיתון "הארץ" – www.haaretz.co.il -  שפרסמה אותו ב-27.8.2012.

 

 

 

8/27/2012