מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

"הפרוטוקולים של זקני ציון" – תוצרת הארץ

בעקבות הסדרה "אללה איסלאם" בערוץ 10

שעה שצפיתי בפרק הראשון של הסדרה "אללה איסלאם" מאת צבי יחזקאלי בערוץ 10, התקשיתי להשתחרר מאסוציאציה היסטורית אחרת: עלילת "הפרוטוקולים של זקני ציון".

רשות התגובה לאריאנה מלמד ולבלוג קשב: 

אמא'לה, מוסלמים!

אריאנה מלמד על הסרט "אללה איסלאם" בערוץ 10*

"בואו לא נפחד מהמוסלמים באירופה", מצהיר צבי יחזקאלי בפתח הסדרה החדשה שלו "אללה איסלאם", אבל ביסודו של הפרק הראשון עומדת חרדה לגורלו של האדם הלבן, ללא כל ניסיון להבין או להסביר את מה שקורה שם באמת

לפחוד או לא לפחוד, זאת השאלה. התשובה מתבררת כבר בדקות הראשונות של "אללה איסלאם", הסדרה הדוקומנטרית החדשה של צבי יחזקאלי שהפרק הראשון שלה עלה ב-5.9.2012 בערוץ 10. כשהוא מקטלג כאפיות על פי שיוכן הפוליטי, הוא אומר למצלמה, לעצמו ולנו: "אני לא בא מתוך פחד... בואו לא נפחד מהמוסלמים באירופה, בואו נראה מה הסיפור שלהם".

 

אלא שהסיפור, לפחות בפרק הראשון שיחזקאלי בחר לפרוש בפני צופיו, הוא רק סיפור אחד. מבחר ציטטות: הם יצרו "גטאות מוסלמיים של בדלנות, פשיעה והקצנה דתית", "הם חוללו את אינתיפאדת המהגרים", אירופה מכווצת בגלל "חשש ממהומות", וזהו "מסע במדינות אירופה הקלאסית, בהן זעם המהגרים כבר התפרץ".

אם אלה הם הדברים בפתיח, עוד לפני שהתחלנו לנסוע עם יחזקאלי, הרי שאנחנו מוזמנים להפעיל את בלוטות הרגש לפני שקיבלנו אפילו עובדה אחת

שאפשר להבין. הבלוטות האלה, על פי כל סקר ישראלי, נגועות בגזענות. רוב היהודים הישראלים תומכים בהגבלת זכויותיהם של אזרחים ערבים בישראל, ובאמת לא צריך משאלי רחוב כדי לקבל תשובות גזעניות לעילא שמתחילות במילים "כל הערבים הם..." ואחר כך אשד של נאצות, גסויות וסתם התבטאויות מוכות פחד. הסכסוך יצר את הפחד, האינדוקטרינציה ארוכת השנים של יהודים בישראל העצימה וליבתה אותו, וצבי יחזקאלי רוכב על הגלים העכורים האלה - לפחות בפרק הראשון.

רוצים הוכחות? בבקשה: יחזקאלי נוסע לשבדיה, לעיר מלמו, שם כל תושב חמישי הוא מוסלמי (בערך כמו אצלנו), ובוחר להתמקד בסיפורה של משפחת מהגרים מעיראק שהיא היחידה המרואיינת לצורך הבנת האסלאם בשבדיה. הם גרים בשכונת רוזן גאארד, צבר של בלוקים כעורים אליהם, כך אומרים לנו, זרים לא נכנסים בלי ליווי. המרואיין המרכזי, נער נעים סבר ששמו אנואר, מסביר ליחזקאלי את עובדות החיים והוא לא מתווכח איתו: שכאן יש בריונות, מאפיה, סמים, הצתות ופריצות. שצריך לשקר כדי לקבל אשרת שהייה, שבאופן כללי שונאים את השבדים ושונאים כל מה שאינו מוסלמי. אמא של אנואר מתלוננת ש"הם נחשפו לליברליות ולמתירנות", ויחזקאלי מוסיף ש"קרבות רחוב אלימים הם עניין שבשגרה".

 אף עובדה לא הובאה בפני הצופה על מספרם הכולל של המוסלמים בשבדיה, מוצאם והסיבות להגירתם, מצבם הסוציו-אקונומי, האפליה שהם חשופים לה יום-יום ברחוב השבדי, מידת הדתיות או הנטייה לחילוניות שלהם, אחוזי הקיצונים האסלאמיים בתוכם או כל עניין אחר שהיה מאזן את הסיפור היחיד הזה בדרך שבה צריך לאזן דברים בסדרה המתיימרת לבדוק סוגיה סבוכה כל כך. אמת, שמענו היסטוריון אחד ומומחה אחד לענייני ביטחון מדברים על "תרבויות מנוגדות" ותסביכי רדיפה אצל שני הצדדים, אבל זה לא מספיק כדי להבין: זה רק מועיל כדי להעצים את הפחד.

משבדיה מדלג יחזקאלי כתייר בטיול מאורגן היישר לצרפת. כידוע לו, אבל אולי לא לצופים, סוגיית ההגירה האסלאמית לצרפת אינה חדשה והיא נגועה בהיסטוריה המכוערת של הקולוניאליזם הצרפתי בצפון אפריקה. במשך עשורים ארוכים היו המהגרים המוסלמים מטוניס, אלג'יר ומרוקו קורבנות של אלימות לבנה מאורגנת וגזענות גורפת של הצרפתים. "אינתיפאדת המהגרים" לא פרצה שם בחלל ריק, אבל משיקוליו שלו יחזקאלי נמנע מהתבוננות בהיסטוריה מסובכת ומעדיף על פניה תמונות שהן בבחינת אגרוף בבטן: שמשות מנופצות, מכוניות עולות בלהבות, שבאב רצים ממקום למקום, הבהובי ניידות משטרה בחשכת הליל.

סוציולוג, פרופסור רפאל דריי, תורם תובנה: "יש להם תסביכים של רדיפה והם מזדהים עם ההורים שלהם", ולכן הם מתכנסים במסגדים ונוטים יותר ויותר לעבר האסלאם. כמה מהם נוטים? האם כולם חיים בשכונות מוכות עוני ואבטלה, או שיש מי ששברו את תבנית ההגירה ונטמעו בחברה הצרפתית הכללית? יחזקאלי לא טורח לסביר. במקום זה הוא מצלם חבורה של צרפתים לבנים ומבוהלים שמדברים על "סרטן" בלב האומה ו"האסלאם רוצה לאסלם את העולם".

אפילו לרגע אחד יחזקאלי אינו זונח את האופציה לפחד זמין ומיידי. גם לא כשהוא מראיין את אסמה גלי, פוליטיקאית מקומית שמבהירה היטב מדוע נמשכים רבים כל כך אל המסגדים. "רק במסגד לא שופטים אותם" היא אומרת ומסבירה שהחברה סביבם עסוקה בלהצביע עליהם כנחותים, כמי שלא יצליחו, כשונים וזרים אפילו אם הם בני דור שני ושלישי להגירה. ובתוך המסגדים, הפחד נמשך. היסודות הדתיים נוטלים את השליטה ושולטים באמצעות הפחדה.

 יחזקאלי יכול היה להשתדל הרבה יותר בבואו להרכיב את תמונת המצב המסובכת של יחסי אירופה והאסלאם. זהו פאזל ענק של סתירות, בעיות, שינויים דמוגרפים עצומים ואי ודאות גדולה מפני העתיד. אלא שביסוד תפיסת המציאות שהוא מביא אל המסך עומדת חרדה לגורלו של האדם הלבן, ולא ניסיון להבין את המציאות החדשה שנוצרה באירופה.

 

אם רעדו עצמותיכם מפחד לאורך הפרק הראשון, סימן שיחזקאלי הצליח במשימה שלו. אם שאלתם את עצמכם עוד שאלות על מה שראיתם בפרק, יתכן שהתשובות יגיעו בהמשך, אבל הן כבר יוצמחו על מצע גזעני, שיפוטי, חד צדדי ומאוד לא מאוזן. זה מצער, ומקומם, ובעיקר לא משרת שום צורך אמיתי של יהודים ישראלים להבין קצת יותר את שמתרחש שם, באירופה הקלאסית של גלוית הנוף, שבה בפנטזיה אין אפילו ערבי אחד.

------------

המקור: YNET 6.9.2012

תפחדו!

האסלאם באירופה לפי ערוץ 10**

הנושא שנבחר על ידי צבי יחזקאלי וערוץ 10 למיני סדרה "אללה-אסלאם" הוא ראוי ומעניין. יחד עם זאת, מבדיקה שערכנו נראה שהאג'נדה שלה נקבעה מראש, והתוצאה מלמדת על רשלנות, עיוות וסילוף של חלק מהעובדות.
"אללה-אסלאם", הסדרה החדשה של ערוץ 10 וצבי יחזקאלי, התגלתה כבר בפרק הראשון כהצלחה גדולה. הפרק הראשון ששודר בשבוע שעבר זכה בקרוב ל-20% אחוזי צפייה, והתייצב בראש טבלת הרייטינג היומית. הישג עצום לסדרה שמוגדרת כדוקומנטרית, ולערוץ 10.

לפי הפרסום בערוץ 10 מדובר ב"סדרת דגל" חדשה שבה "צבי יחזקאלי מתחזה למוסלמי ויוצא למסע מסוכן וחסר תקדים בלב המאפליה של האסלאם הקיצוני באירופה". הפרומו לא מותיר הרבה מקום לספק – המוזיקה המאיימת, הגרפיקה הדרמטית, והעריכה שמדגישה שוב ושוב את המילים "סכנה" "נשק" ו"אסלאם" – כולם מכינים את הצופים לסדרה בה כתבנו האמיץ חודר מאחורי קווי האויב.

לפחות לפי הפרק הראשון, נראה כי הפרומו העביר בדיוק את המסר שאליו מכוון יחזקאלי. הפרק עוסק בבדלנות, בפשיעה ובהקצנה הדתית של המהגרים המוסלמים, ובמהלכו יחזקאלי מייצר עבורנו תחושה ברורה: האסלאם הוא סכנה קיומית לאירופה, והמהגרים המוסלמים המתפרעים עומדים להשתלט על היבשת. או במילים של יחזקאלי עצמו בראיון לרדיו ללא הפסקה: "זהות דתית תגבר תמיד על זהות לאומית. זה יהיה תהליך כניעה של הדמוקרטיה האירופית לאסלאם...יהיה כיבוש איטי של מרחב המחיה...".

מלבד הרייטינג הגבוה, זכה הפרק הראשון גם לביקורת נוקבת במדורי הטלוויזיה של הארץ ושל ynet, בטענה שמדובר בתחקיר מגמתי, שמטרתו להפחיד את הצופים מפני האסלאם באירופה.

אנחנו ב"קשב" החלטנו לבדוק את הכלים המקצועיים בהם משתמש יחזקאלי לצורך התחקיר שלו. התוצאות המטרידות הפתיעו אפילו אותנו.

נתונים שקריים, זהויות מזויפות וסרטונים מודבקים ממקומות אחרים

השיטה של "אללה-אסלאם" פשוטה. יחזקאלי והצוות שלו מסתובבים בשכונות העוני בערים אירופאיות, ומתחזים לצוות הפקה פלסטינית. הם פוגשים (באקראי?) עוברי אורח ומשוחחים עמם. חלקם זוכה לזמן מסך ארוך, חלקם מסתפק במשפט בודד. בין המפגשים הללו משודרים קטעים של התנגשויות אלימות בין משטרה לצעירים, מכוניות בוערות, וסצנות אלימות נוספות.

בין לבין זורק יחזקאלי נתונים שונים שנותנים מסגרת "עובדתית" לסיקור: "יש 200,000 עירקים בשוודיה", ב"מלמו יש 20% מוסלמים (40% לפי הראיון שלו ברדיו)", "הפשע כאן עלה בשנה האחרונה ב600%", ועוד. על מנת לעבות את הרקע העובדתי מרואיינים לסדרה אנשי רוח ומשטרה שנותנים את המסגרת לסיקור.
אלא שבדיקה שלנו העלתה כי הרכיבים הללו מעוותים, לא אמינים, ולעתים פשוט מסולפים.

זהויות מזויפות של המרואיינים

לאורך הפרק שובצו ראיונות עם "אנשי מקצוע" שאמורים להשלים את התמונה הכללית, המצטיירת מהראיונות עם מהגרים מהרחוב. "אנשי המקצוע" מוצגים בכתבה כבעלי מקצועות חופשיים, אובייקטיביים לכאורה, הבאים מכל הקשת הפוליטית. אלא שמבדיקה שערכנו מתברר שרבים מהמרואיינים מוצגים בתארים לא נכונים. הנה כמה דוגמאות:
• לארס הדאגראד – מוצג כ"היסטוריון וסוציאליסט, איש תנועת השמאל בדנמרק". למעשה מדובר על חבר "
מפלגת העם הדנית" הימנית. לאחרונה הוא הורשע בפשע שנאה נגד האסלאם, לאחר שטען בראיון עיתונאי ש"מוסלמים נוהגים לאנוס את בנות משפחתם" ו"שמוסלמי ישקר ויסלף את האמת מתי שרק תהיה לו אפשרות" (ביהמ"ש העליון בדנמרק זיכה לבסוף את הדאגארד לאחר שקיבל את טענתו כי לא ראה את נוסח הכתבה לפני פרסומה וכי לא התכוון שהדברים יפורסמו בניסוח זה).

• רפאל דריי – מוצג כ"סוציולוג ומומחה לחברת מהגרים". למעשה הוא פרופסור ללימודים פוליטיים ומומחה לחקר התנ"ך, המוכר היטב בצרפת בעמדותיו האנטי-פלסטיניות והאנטי מוסלמיות.

• ז'אן לואי ברוייאר – מוצג כ"שופט לשעבר ומומחה ללוחמה בטרור". למעשה הוא כיום פוליטיקאי פעיל במפלגת הימין הצרפתית. כשמילא בתפקיד פעיל במשטרה הוא זכה לביקורת נוקבת מארגוני זכויות אדם על שיטות החקירה שלו.

הדאגארד. בניגוד לכיתוב בסדרה, חבר "מפלגת העם" הימנית שהועמד לדין על התבטאויות קיצוניות נגד מוסלמים.

אלו רק חלק מהשיבושים שנעשו, אך נסתפק בבולטים שבהם. מעבר לבעייתיות של הצגת מהגרים שנבחרו במקרה ברחוב מול אינטלקטואלים מהימין והצגתם זה מול זה, יש כאן בעיה קשה בהטעיה של הצופים. "אנשי המקצוע" הם שנותנים לכתבה את המסגור שלה ואת הטון שלה. הם מוצגים כניטראליים ואובייקטיביים – כשלמעשה הם בעלי אג'נדה מוכרת היטב. אלא שהדבר מוסתר במכוון מהצופים על מנת לשרת מצג שווא מסוים. קשה להאמין שהתחקיר של "סדרת הדגל" של ערוץ 10 יציג בטעות איש ימין קיצוני שהורשע בפשע שנאה כאיש שמאל סוציאליסט.

לגיטימי להביא דעות של אנשי ימין, אבל לא לגיטימי להחביא את זהותם. כמו כן, אין זה מקצועי להביא דעה מסוימת אחת, ולהימנע מהבעת דעה נגדית. הטעיית הצופים מתקיימת כאן בשיטות של פרופגנדה פוליטית, לעתים עם קורטוב של תיאוריות קונספירציה. כך לא עובדת עיתונות חוקרת, רצינית ואמינה.

פרופ' דריי. בניגוד לכיתוב, מדובר בפרופסור ללימודים פוליטיים הידוע כאנטי-מוסלמי.

הדבקת סרטונים מאירועים לא קשורים

במהלך הפרק שודרו קטעי וידאו רבים של התנגשויות בין שוטרים ומפגינים ושל מעשי רצח. באף אחד מהם לא צוין המקום או הזמן ממנו לקוחים קטעי הווידיאו. מבדיקה שערכנו התברר שלפחות חלק מקטעי הווידאו ששולבו בסדרה הינם קטעי ארכיון מאירועים שהתרחשו בנסיבות אחרות לחלוטין. כך, לדוגמא, הקטעים המוצגים כהתפרעויות מוסלמיות בפרבר רוזנגרד במלמו הם למעשה הפגנות של ארגוני שמאל שוודיים נגד מבצע עופרת יצוקה, בזמן משחק טניס של נבחרת ישראל. מרבית העצורים באותן הפגנות לא היו דווקא מוסלמים, אלא צעירים שוודים בכלל.

צילומים אחרים ממהומות במלמו ב-2009-2010 תוארו בכתבה כהתפרעויות של מהגרים. אכן, מדובר במהומות של מהגרים. אך מה שיחזקאלי בוחר שלא לציין הוא את הסיבות לפרוץ המהומות הללו: מסע ירי של איש ימין שוודי שירה ב-12 מהגרים במשך מספר חודשים.

קטעי וידאו נוספים מצרפת, מזירות שנראות כמו זירות רצח, אינם מתוארכים או ממוקמים ולכן בלתי אפשרי להבין האם הם שייכים בכלל לנושא, מעבר לשיוך הכללי שנעשה בכתבה.

נתונים לא נכונים

במהלך הפרק מזכיר יחזקאלי בקצרה נתונים על ביצוע פשעי שנאה בשוודיה, ומצטט את ראש אגף הפשיעה במלמו "זה נכון, הוא (השוטר) מודה, לא תמיד אפשר לקשור את הבדלנות ואחוזי הפשיעה ברוזנגרד ובמלמו כולה לאוכלוסיה המוסלמית", אבל יחזקאלי מזדרז לסייג את דברי השוטר "ככה זה בפוליטיקלי קורקט של אירופה".
יחזקאלי מבטל את דברי המומחה הביטחוני כ"פוליטיקלי קורקט", ומשאיר אותנו עם התחושה כי הפשיעה דווקא כן קשורה לבדלנות ולשנאה של המהגרים המוסלמים. אלא שמנתונים של משטרת שוודיה עולה תמונה הפוכה לזו שבוחר ערוץ 10 להציג לנו. על פי 
דו"ח רשמי של משטרת שוודיה 97% מפשעי השנאה במדינה מבוצעים נגד קבוצות מיעוט. מתוכם, 83% בוצעו על ידי חבר בקבוצת הרוב נגד קבוצת מיעוט (ו-14% בין קבוצות מיעוטים שונות). בנוסף, הרקע לפשע השנאה הדתי הנפוץ ביותר הוא אסלמופוביה. כך שבניגוד לאווירה בכתבה, המוסלמים בשוודיה הם הקבוצה שסובלת הכי הרבה, ובפער ניכר, מפשעי שנאה המכוונים נגדה.
בנוסף במהלך הפרק יחזקאלי שולף נתונים על מספרי מהגרים, שגבוהים כולם בעשרות ולעיתים במאות אחוזים מהמספרים האמתיים המופיעים בדוחות הממשלתיים. כך למשל, בניגוד לרושם שנוצר, רוב המהגרים בשוודיה בכלל, ובמלמו בפרט, הם 
כלל לא מוסלמים. אפילו מבין המהגרים מעיראק, רובם הם אשורים נוצרים שנרדפו בארצם.

לסיכום
הנושא שנבחר על ידי יחזקאלי וערוץ 10 למיני סדרה הוא ראוי ומעניין. כך גם שיטת העבודה שנבחרה. יחד עם זאת, נראה שהאג'נדה ותוצאות התחקיר נקבעו מראש. כפי שכתבה אריאנה מלמד 
בטור שלה:

"יחזקאלי יכול היה להשתדל הרבה יותר בבואו להרכיב את תמונת המצב המסובכת של יחסי אירופה והאסלאם. זהו פאזל ענק של סתירות, בעיות, שינויים דמוגרפים עצומים ואי ודאות גדולה מפני העתיד. אלא שביסוד תפיסת המציאות שהוא מביא אל המסך עומדת חרדה... ולא ניסיון להבין את המציאות החדשה שנוצרה באירופה.
אם רעדו עצמותיכם מפחד לאורך הפרק הראשון, סימן שיחזקאלי הצליח במשימה שלו. אם שאלתם את עצמכם עוד שאלות על מה שראיתם בפרק, יתכן שהתשובות יגיעו בהמשך, אבל הן כבר יוצמחו על מצע גזעני, שיפוטי, חד צדדי ומאוד לא מאוזן. זה מצער, ומקומם, ובעיקר לא משרת שום צורך אמיתי של יהודים ישראלים להבין קצת יותר את שמתרחש שם, באירופה הקלאסית של גלוית הנוף, שבה בפנטזיה אין אפילו ערבי אחד."

לסיכום של אריאנה מלמד אנחנו מבקשים להוסיף כי הפרק הראשון במיני סדרה מציג עבודה עיתונאית רשלנית, לא מקצועית ולעתים גם מסלפת. עובדות חשובות לא הובאו, זוויות ראיה שלא השתלבו בתסריט הוחבאו, וחומרי הגלם נערכו בצורה מגמתית. כשמדובר בסדרה שאמורה להיות "תוכנית דגל", ושזוכה לאחוזי צפייה כה גבוהים, הדבר מצער עוד יותר. מגיעה לנו תקשורת שמחויבת להביא לנו את העובדות ברצינות, בהגינות ובמקצועיות, על מנת שנוכל לגבש את דעתנו מול העולם המורכב, המלא ניגודים ואיומים, חלקם אמיתיים וחלקם מבית היוצר של עיתונות שבאה להפחיד במקום להשכיל.

בדקו וכתבו: דניאל ארגו ושירי אירם, קשב

8 בספטמבר 2012

------------

** המקור: הבלוג של קשב – Keshev  - המרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל · ת.ד. 8005 · ירושלים 91080

 

 

 

 

 

9/18/2012