הזעקה של פליטים אריתריאים

הכלואים במעצר מינהלי במחנה הכליאה סהרונים

 כידוע, לפני כמה שנים נאלצנו לעזוב את ארצנו כתוצאה ממשבר פוליטי וכלכלי מחמיר. הגענו לישראל אחרי שנמלטנו מדיכוי בלתי נסבל ופגיעה בזכויות האדם בארצנו. על כל פנים, לאחרונה נודעה לנו הכוונה המדאיגה של ממשלת ישראל ליישם מדיניות הכופה על מבקשי מקלט להישאר במחנות כליאה למשך שלוש שנים – או להיות מוחזרים בכפייה לארצות מוצאם. בנוסף אנחנו מדוכאים מבחינה נפשית כתוצאה מהשהות הממושכת בבתי כלא. הסיבות למצב נפשי זה הן כדלהלן:

1. רובנו שרתנו בצבא במשך שנים ללא תשלום. רבים מאיתנו סבלנו סבל שלא ניתן לבטאו במלים במרכזי כליאה. חלקנו נפצענו במלחמה. לכן איננו יכולים לשאת יותר סבל מסוג זה.

2. חלקנו קטינים שנמלטו מגיוס כפוי לצבא שבוצע בבתי הספר ובעקבות כך הפכנו לעקורים.

3. חלקנו מצויים מעבר לגיל הגיוס – עובדי מדינה שסירבו להיות מגויסים מפאת גיל מתקדם, ולפיכך נכלאו או פוטרו מעבודתם. אולצנו לעזוב את ארצנו בחיפוש אחר מקום מקלט בו נוכל לדאוג למשפחתנו.

4. יש בינינו נשים, חלקן אמהות עם ילדים. אחרות עזבו את ילדיהן באריתריאה, ומעבירות את שנות הפריון שלהן במחנות כליאה.

הגענו לישראל אחרי שחצינו את גבולותיהן של שלוש מדינות והתגברנו על קשיים עצומים. ההחלטה המתוכננת לכפות עלינו שלוש שנות שהות כפויה במחנות כליאה, או לחזור בכפייה לאריתריאה, נחתה עלינו כבשורה נוראה. סבלנו בעבר צורות נוראות של סבל, כולל עינויים זוועתיים שבוצעו על ידי מבריחים וסוחרי אדם, שדרשו כופר בסך עשרות אלפי דולרים. חלקנו נטשנו את ילדינו באריתריאה, וכעת נדרשים לחיות במחנות כליאה מנותקים חסומים בשערים וחומות. אנו פליטים, כמו פליטים בארצות אחרות ופליטים שהגיעו לישראל בעבר. לא עשינו כל פשע שיצדיק התייחסות והפרדה מסוג זה. מה עשינו שמצדיק את כליאתנו במתחמים סגורים?

המצב הוא בלתי נסבל, וגורם לנו סבל נפשי חמור. אנו מתחננים לגופים ממשלתיים בישראל למצוא פיתרון למצוקתנו. אם ממשלת ישראל אינה יכול למצוא פיתרון לבעיה, אנו עותרים בבקשה להיות מופנים לגופים הרלוונטיים של האו"ם, או ארגוני זכויות אדם כמו אמנסטי אינטרנשיונל, Human Rights Watch ואחרים.
31 באוקטובר 2012

על החתום:                                                                         

פליטים אריתריאים במחנות הכליאה לפליטים בישראל

"עונו בסיני, נכלאו בישראל"

(תקציר)

דו"ח חדש של מוקד סיוע לעובדים זרים ורופאים לזכויות אדם-ישראל מגלה כי רבים מאלה שהצליחו להיכנס לישראל דרך הגבול המצרי מאז החל יישומו של החוק למניעת הסתננות ב - 3 ביוני 2012, הם ניצולי עינויים קשים ממחנות העינויים בסיני. קרבנות עינויים קשים ובהם נשים וילדים חפים מפשע, נכלאים בישראל שנת 2012 לתקופה של 3 שנים לפחות. עוד עולה מן הדו"ח כי ישראל מתעמרת בניצולים אלה חרף העינויים הקשים שעברו וכולאת אותם בתנאים קשים ללא טיפול, ללא שירותים הולמים ותוך התעלמות ממחקרים המלמדים כי לכליאה ממושכת השפעה הרסנית במיוחד על ניצולי עבדות ועינויים.

נתוני הדו"ח החדש של מוקד סיוע לעובדים זרים ושל רופאים לזכויות אדם, מבוססים על מידע שנאסף באופן שוטף בשני הארגונים, כמו גם על בדיקה וניתוח של 30 פרוטוקולי דיונים של ניצולי עינויים שהופיעו בפני בית הדין לביקורת משמורת במחנה המעצר סהרונים, בין יוני לספטמבר 2012. בסוף הדו"ח 14 עדויות מתוך 30 העדויות הללו.

החמרה בעינויים בסיני

מהנתונים שאספו הארגונים עולה כי חלה החמרה בעינויים ובהתעללות שעוברים הקורבנות במחנות העינויים בסיני וכן עלייה במשך הכליאה ובגובה הכופר המבוקש. אלה הממצאים העיקריים:

- 50% מהניצולים שהובאו בפני בית הדין מרואיינים זוהו על ידו כמי שנחטפו לסיני ונשלחו לישראל בניגוד לרצונם (14 מתוך 30).

- 100% מהניצולים הם מאריתריאה;

- ב- 30% מהפרוטוקולים ציין בית הדין כי נמצאו על גופם של הניצולים סימנים נראים לעין של עינויים (9 מתוך 30);

- שישה מתוך הניצולים שאותרו על ידי בית הדין (ארבע נשים ושני גברים) הוכרו כקורבנות עבדות, אך רק גבר אחד הועבר למקלט לקורבנות סחר בבני אדם. ארבע הנשים וגבר נוסף מוספים להיות כלואים מזה חודשים כשהם ממתינים להעברה למקלט, וזאת בשל מחסור במקום במקלטים;

- 60% מהניצולים הן נשים (22 מתוך 30);

- יותר ממחצית מהנשים הצהירו בגלוי שנאנסו (18 מתוך 30);

- משך ההחזקה הממוצע של ניצולים במחנות העינויים הינו 140 יום;

- הכופר הממוצע לאדם הינו 33,660 $;

טיפול לקוי בישראל

בכלא סהרונים אליו נלקחים מבקשי המקלט מהגבול וביניהם קורבנות עבדות ועינויים, חסרים שירותים בריאותיים בסיסיים, הגורמים להחמרה במצבם הפיזי והנפשי.

-בכלא סהרונים 4 עובדים סוציאליים בלבד ל- 2000 מבקשי מקלט. רק אחת מבין הארבעה היא דוברת טיגרינית, שהיא שפתם של מרבית ניצולי העינויים.

- קרבנות עינויים אינם משוחררים ממעצר, אלא אם הם נופלים בגדר ההגדרה של קרבנות עבדות. רבים מן הקרבנות "רק" עונו ואינם עונים להגדרה זו ועל כן יבלו תקופות ארוכות בכלא.

-נשים וילדים קטנים נכלאו עד לימים האחרונים באוהלי בד בתנאי האקלים הקשים השוררים בגבול מצרים, בחום הכבד בקיץ ובקור העז בחורף. הוראות הכליאה אינן כוללות תנאים מינימאליים הכרחיים לכליאה.

- בכלא סהרונים לא ניתן טיפול גינקולוגי, לרבות הפלות, למרות שמאות מבין מבקשות המקלט הכלואות שם הן ניצולות אונס והתעללות מינית. על פי נתוני שב"ס, מתוך 1,996 נשים שהגיעו לישראל במהלך שנת 2011, רק 54 התלוננו בפני הרשויות הישראליות שהותקפו מינית במחנות העינויים בסיני. גם על פי איסוף נתונים זה הרי שרק 23 נשים מתוך 54 הנשים הללו זכו לראות גינקולוג לפני ששוחררו מהכלא. אחרות השתחררו מבלי לקבל טיפול, ועם שחרורן נזקקו לעזרת המרפאה הפתוחה של עמותת רופאים למען זכויות אדם לקבלת סיוע. בעוד 54 נשים הודו בפני הרשויות הישראליות ב-2011 על תקיפה מינית שעברו, הרי שבמרפאת רופאים לזכויות אדם הפנו באותה שנה 1,585 נשים לגינקולוגים וסייעו בביצוע 21 הפלות.