מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

מה חשים קשישים טרם הסתלקותם*

מאת שארל ריסט (1955-1874)

 

 

כמו כל האנשים שמזדקנים, אני קורא מחדש ספרי היסטוריה. אני מסביר לעצמי תכונה משותפת זו. הקשישים יודעים שהקץ – הקץ שלהם – יגיע. הם מודעים לעובדה שהוא ניצב לפניהם כמו קיר ושהם לא יוכלו להגיע מעברו השני. מה שקורה מעבר לקיר הזה אינו מעניין אותם יותר. כאשר הם צעירים הם אינם רואים את הקיר הזה. המרחב פתוח לפניהם לרווחה; הם מאמינים שייטלו ללא כל הגבלות את חלקם בכל מה שיתרחש במרחב הזה. מנגד, החיים גילו לקשיש כל מה שהעולם הכיל בעבר ומכיל עוד דברים מופלאים להם הוא לא היה מודע כאשר היה צעיר: נופים, ערים, אנדרטאות, ספרים, יצירות אמנות, קורות חייהם של אנשים מבריקים ואצילים. גתה, ביצירתו שיחות עם אקרמן, אומר במקום כלשהו: "אילו ידעתי כאשר הייתי צעיר את כל היצירות שנכתבו לפני, הייתי מוותר על הכתיבה" (צניעות נפלאה של אחד מגדולי הסופרים בתבל). בגיל עשרים גם אנחנו איננו מודעים ליצירות הפאר שנוצרו בתבל לפנינו. ככל שאנחנו מזדקנים ומתקרבים לקו הגמר, מאיץ בנו רצון עז שהולך וגדל  והוא לגלות לפחות כל מה שאפשרי עוד לדעת על קיומו של כל דבר יפה, נאצל וגדול, ושבשל חיינו הקצרים נבצר מאיתנו לראותו, להתפעל ממנו ולגעת בו. היינו חפצים, עוד בטרם הגענו לקו הגמר, למלא את העיניים, את הלב ואת הרוח נוכח יצירות מופלאות אלו; אי-אז, אוחז בנו  הצימאון להכיר כל דבר שעדיין בהישג ידנו מתוך כל אותם דברים שבשל פעילותנו בעודנו חיים נבצר מאיתנו להכיר. היינו רוצים לפנות לאחור, לצעוד לעבר הכותל רק בצעדים לאחור, ולהתחבר באמצעות העיניים, הקריאה, הדמיון לכל העבר של האנושות אשר רק חלקים ממנו יכולנו להכיר. זו הסיבה מדוע הקשיש מעורר אצל האחרים את הרושם שהוא חי בעבר. בפועל, טרם הִעלמו, הוא מנסה ליטול לידיו פעם נוספת, ובדרכו הוא, "חזקה על העולם". 

------------

 

* מתוך ספרו של שארל ריסט: עונה שהושחתה: יומן המלחמה והכיבוש, 1945-1939. (תרגום חופשי לעברית – י"א)

Charles Rist (1874-1955), in Une saison gâtée, Journal de Guerre et de l'occupation 1939-1945.

 

12/20/2012