בילעין אהובתי -  بلعين جبيبتي

מאת יוסף אלגזי

"חמש מצלמות שבורות" – סרט תיעודי פלסטיני-ישראלי, בערבית ובעברית; ביימו: עימאד בורנאט וגיא דוידי; הפיקו: עימאד בורנאט, סרג' גודרי, גיא דוידי. "خمس كاميرات مكسورة" - فيلم وثائقي فلسطيني- إسرائيلي؛ إخراج عماد برناط  وجاي دافيدي.

באפריל 1969 פרסמתי כתבה בעברית ובערבית תחת הכותרת, "אבא, מה עשית כשהרסו את ביתו של נאדר?" – أبي, ماذا فعلت عندما هدموا بيت نادر؟"*. בסיכומה כתבתי: "קורא יקר, בן עמי, בעוד 10, 12, 15 שנים, איני יודע בדיוק מתי, אולם באיזו שבת, שעה שתשב בביתך ותקרא עיתון, או תסב ליד שולחן הסעודה, יתפרץ בנך, ובמבט מאשים ישאל אותך: אבא, מה עשתי כשהרסו את ביתו של נאדר?"

אז, כמו רבים נוספים, בארץ ובחוץ לארץ, לא העליתי על הדעת שהכיבוש עם הפורענויות שלו יאריך ימים כל כך. השנה ימלאו לו 46 שנים (!) לחרפתנו ולאסוננו, קצו אינו נראה קרוב. מנגד, אין לי ספק שהסרט "חמש מצלמות שבורות" המתאר מקצת זוועות הכיבוש עוד יאריך ימים ושנים הרבה, הרבה יותר מהכיבוש עצמו.

הסרט "חמש מצלמות שבורות" מתעד את המאבק שמנהלים מזה שנים אחדות תושבי הכפר הפלסטיני בילעין נגד גדר ההפרדה שנבנתה לצורך הרחבתה של ההתנחלות החרדית מודיעין עילית. מאבקם העיקש של תושבי בילעין נגד גזילת אדמותיהם נהנה מסולידריות פעילה של אזרחים ישראלים ושל אזרחים ממדינות נוספות המשתתפים בהפגנות הנערכות מזה שנים, בקביעות, מדי יום שישי בכפר. בהפגנות אלו נוטלים חלק גם  תושבים מיישובים פלסטינים שכנים, בין השאר מהכפר נעלין.

עימאד בורנאט וחמש המצלמות

- מדובר במאבק עיקש ובלתי אלים של אזרחים מול כוחות צבא ומשטרה החמושים מכף רגל ועד ראש שאינם בוחלים מכל אמצעי דיכוי.

- ההפגנות השבועיות כרוכות במאסרים, בפיזור המפגינים על-ידי אלות, ירי גז מדמיע והתזת סילוני מים מסריחים לעבר המפגינים מכלי רכב שזכה לכינוי "בואש", כדורי גומי וכדורים חיים שהפילו עד כה יותר מקורבן אדם אחד שנפלו על קידוש אדמתם-מכורתם. עד כה לא עלה בידי צבא הכיבוש לדכא את רוח המחאה והמאבק של תושבי בילעין.

- אברכים חובשי כיפה תושבי ההתנחלות החרדית מודיעין עילית מפרים בבוטות ובבריונות  את הדיבר השמיני, "לא תגנוב". ולעתים, לעיני המצלמות, הם גם שותפים פעילים בפעולות האלימות של הצבא והמשטרה נגד תושבי בילעין. מצלמות מתעדות ומנציחו את חטאיהם.

- במאבק להגנה על האדמה בבילעין, שותפים גם פעוטות המאבדים בטרם עת את ילדותם. אחד מהם הוא בנו הצעיר של הצלם-הבמאי וגיבור הסרט, עימאד בורנאט.

כשצפיתי בסרט "חמש מצלמות שבורות", שוב ושוב, עלו אצלי זיכרונות מהימים בהם סיקרתי את הנעשה בשטחים הכבושים, וכן אסוציאציות כואבות רבות. אחת האסוציאציות האלו, הצורבת במיוחד, לקחה אותי מדי פעם לסרט הקולנוע של האמן הסובייטי-יהודי מיכאיל רום (1971-1901), "פאשיזם של יום-יום" משנת 1965.

צפו בסרט "חמש מצלמות שבורות".           

ראו  Y.net :

http://hot.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4331191,00.html

-----------

*  כותרת הכתבה הזו שימשה לאחר מכן כותרת לספר שכלל לקט רפורטז'ות אודות על מה שראיתי ושמעתי בשטחים הכבושים בשבע שנותיו הראשונות. הספר יצא לאור בהוצאה עצמית בשנת 1974. לצד הכתבות הספר כלל איורים שיצר האמן החיפאי עבד עאבדי  במיוחד לספר. הספר יצא לאור בסיועו הנדיב של המנוח דוד ארנפלד.

* * *

קציר הדמים: 4 הרוגים פלסטינים לא חמושים תוך 5 ימים

במהלך 5 ימים (15-11 בינואר 2013) הרג צה"ל 4 פלסטינים לא חמושים:

11.1 - אנוואר אלממלוכּ (أنور المملوك), בן 21, תושב ג'בלייה שברצועת עזה;

12.1 - עודאי מוחמד דרוויש (عدي محمد درويش), בן 21, תושב דוּרה שבגדה המערבית;

14.1 - מוסטפא אבו ג'ראד (مصطفي أبو جراد), בן 21, תושב בית להיא שברצועת עזה;

15.1 - סמיר אחמד עווד (سمير أحمد عوض), בן 16, מהכפר בודרוס בגדה המערבית.