8 במארס, יום האשה הבינלאומי

האתגר שמציבה ג'ומאנא חדאד מלבנון

לציון ה-8 במארס, יום האשה הבינלאומי, בחרתי להציג, ולוּ בקצרה, את המשוררת והסופרת הלבנונית, ג'ומאנא חדאד (جومانا حداد) אשר שוב הצליחה להפתיע באומץ ליבה כשהוציאה לאור את ספרה הפמיניסטי האחרון, שכבר ראה לאור בכמה שפות. הכוונה לספרה, "סופרמאן הוא ערבי" (Superman est arabe), שהוא מעין ספר המשך לספרה הקודם, "הרגתי את שהרזאד" (J'ai tué Schéhérazade). אקדים ואציין: רבים מהקוראים בשפה העברית ידעו להעריך ספרים אלה אם אחד המו"לים בישראל ייטול על עצמו את האתגר ויוציאם לאור.

ג'מאנא חדאד, כיום בת 43, נולדה בביירות. בת למשפחה נוצרית, היא מגדירה את עצמה אתאיסטית. היא משוררת, סופרת, אחראית על מדור התרבות ביומון הלבנוני "אלנהאר" (النهار), ועורכת ראשית של המגזין בשפה הערבית "ג'סד" (جسد - גוף בערבית) היוצא לאור מאז 2008 והמוקדש לספרות ולאמנויות העוסקות בנושא: הגוף האנושי. הקליגרפיה של המלה "ג'סד" שעל עטיפת המגזין היא בדמות אזיקים פתוחים. ייחודו של המגזין היותו הראשון בשפה הערבית המוקדש כולו לגילוי הגוף האנושי.

אין במגזין "ג'סד" שום אלמנט פוגעני ומזעזע, לבד מהעובדה שבעולם הערבי-מוסלמי, ארוטיקה אינה לטעמם של רבים, רבים למדי. חדאד קיבלה אין-ספוֹר איומים על חייה. המגזין "ג'סד" מופץ כשהוא עטוף במעטפת אטומה.

"האתגר שאני מציבה", הסבירה חדאד, "הוא להציע לקוראות ולקוראים מגזין התורם לניפוץ טבואים מסוימים בשפה הערבית. השפה הערבית עשירה וחופשית. בשפה זו קיימים טכסטים נפלאים, שנכתבו עבור אנשים מסוימים לפני למעלה מאלף שנים ושהיו גורמים לקורא המערבי להסמיק. אני מבקשת לקדם מסורת זו בקונטכסט מודרני".

"ג'סד" מופץ באורח חופשי בלבנון, אך הוא ממשיך להיות אסור בשאר המדינות הערביות. הוא מוצא את דרכו בארצות אלו באמצעות הדואר, וכן הוא מוברח במזוודות של נוסעים "שותפים לדבר עבירה".

חדד היא פוליגלוטית הדוברת שבע שפות. את השירים הראשונים שלה כתבה בצרפתית עוד טרם כתבה שירים בערבית. בין השאר היא פרסמה  אנתולוגיה של השירה הלבנונית בשפה הספרדית. היא המחברת של כעשרה קבצי שירה, חלקם תורגמו לצרפתית. הסופר המרוקני הנודע אלטאהר בן ג'לון (الطاهر بن جلون) כתב עליה, "בעולם הערבי איננו מורגלים לקרוא שירה עירומה כמו זו של ג'ומאנא חדאד... היא תופסת את השירה 'מתחת לאות', ואם לדייק 'מתחת לעץ', (בעברית היינו אולי אומרים 'מתחת לחגורה', י"א) מאחר והיא עוסקת בתשוקה הנשית, במחשופים שלה, במסתורין שלה, בסערות ובכוויות שלה".

בהוציאה לאור ב-2010 את ספרה הקודם, "הרגתי את שהרזאד", ג'ומאנא חדאד חיה וחושבת כאשה ערביה בת חורין. וכמו רבות נוספות שאסור לראות אותן ולשמוע אותן, היא השואלת את עצמה: מהי אם כן  "אשה ערביה" ? בספרה, כמו בכל היצירה שלה היא משיבה: "את החיים שלנו, ואת הסיפורים שלנו - יש לדחות הצידה, להחניק אותם, להציג אותם באמצעות קודים, לשכתב אותם על-פי התכתיבים של שומרי הטוהר. כל זאת  על מנת שיהיו בטוחים ש'קרוּם הבתולין' הערבי העדין נשמר מפני החטא, הבושה, חילול הכבוד או הפגיעה בו. אנשים נבערים מתרבים בתרבות הערבית כמו רקב. הם מטילים את צילם בכל מקום, בכל תחום... משימתם היא לעוות ולהרוס כל צורה של חרות, של יצירתיות ושל יופי שהצליחו לחמוק מרשת קורי הצביעות שלהם והשטחיות שלהם. בכל מקום בו חופש, יצירתיות ויופי מצליחים להפיץ את המסרים שלהם, הם מעוררים נגדם מסעות  של עוינות ושל טינה; הם מנהלים נגדם מסעות של דיסאינפורמציה במטרה להרוס כל דבר המצליח לחמוק מפני הבינוניות שלהם."

כמו ספרה הקודם, "הרגתי את שהרזאד", גם ספרה הנוכחי "סופרמאן הוא ערבי" מוקיע את השיטה הפטריארכאלית השלטת בעולם הערבי וששורשיה בשלוש הדתות המונותאיסטיות (אסלאם, נצרות ויהדות). בהפלותן את האשה במשפחה ובחברה, דתות אלו לא זו בלבד שהן עודדו את המצ'ואיזם, הן מסדו אותו וקידשו אותו. מצ'ואיזם אשר תחת מעטה של כוח, ביטחון עצמי, גאווה אישית או חמולתית - מבטא בדרך ההיפוך רגש עמוק של חוסר ביטחון ופחדים בלתי רציונאליים.

יצירתה של ג'ומאנא חדאד היא חזקה, חופשית, חושנית, אמיצה ויחידה במינה. היא משלבת עדות אישית, מחשבה עצמית, שירים וזעקות, במטרה להעניק לקוראיה אילוסטרציה ראויה לציון של הפמיניזם הערבי החדש.

קארל הדק (פורסם בכת-העת Les Hommes sans Epaules).