ישראלים רבים אינם מורגלים בחשיבה על הסוגייה הפלסטינית במונחים של מחיר, ובמלים אחרות, במונחים של מדיניות שיש לה חלופות. אלא שהנתונים מלמדים כי הסכסוך המתמשך גובה מישראל מחיר יקר ביותר: הוא מערער את היציבות הכלכלית, מכביד על התקציב, מגביל את ההתפתחות החברתית, מכתים את החזון, מעיק על המצפון, פוגע במעמד הבינלאומי, מתיש את צה"ל, מפלג את הזירה הפוליטית, מאיים על הקיום של ישראל כמדינת לאום יהודית. הסכסוך גם הורג ופוצע אלפי ישראלים.

להלן כמה מן הנקודות העיקריות המוצגות במסמך:

1.   העליות והמורדות המאפיינות את הפעילות הכלכלית בישראל, שהן תולדה, בין השאר, של תהפוכות ביטחוניות ובראשן, מאז 1987, ההתקוממויות הפלסטיניות – יוצרות פער בין ישראל ובין ארצות אחרות, שאליהן שואפת ישראל להידמות. בעשור 2006-1997, שבמהלכו ידעה ישראל שנים של צמיחה נאה אך גם שנים של אינתיפאדה וצמיחה שלילית, כלכלת ישראל צמחה ב-43%, בשעה שכלכלת העולם צמחה ב-67.0%, זו של ארצות הברית – ב-68%, מדינות מערב אירופה החברות באיחוד האירופי – ב-68%, הודו – ב-139%, מדינות מזרח אירופה החברות באיחוד האירופי – ב-167%, מדינות המפרץ –  ב-174% וסין – ב-193%.

2.   מאז האינתיפאדה הראשונה, כל מחזור של עימות אלים בין ישראל לפלסטינים לווה בהתכווצות הפעילות הכלכלית בישראל.

3.      מאז האינתיפאדה הראשונה, בין 1989 ל-2008, תקציב הביטחון קיבל תוספות ייעודיות להתמודדות עם הפלסטינים בסך כולל של 36 מיליארד ₪ (במחירי 2007). סכום זה גדול מן התקציב השנתי הכולל של החינוך הקדם-יסודי, היסודי, התיכוני והגבוה בשנת 2008.

4.      לסכום זה יש להוסיף את עלות ההתנתקות מרצועת עזה, הנאמדת ב-9 מיליארד ₪, ואת עלות בניית חומת ההפרדה, הנאמדת ב-13 מיליארד ₪.

5.  בתקופת האינתיפאדה השנייה נקלע המשק למיתון כבד. בעומדה מול ירידה בהכנסות ובו זמנית מול התביעה להגדיל את תקציב הביטחון, בחרה הממשלה לקצץ את תקציב המדינה, לבד מתקציב הביטחון. בתוך ארבע השנים 2005-2001 קוצץ תקציב המדינה בסכום כולל של כ-65 מיליארד ₪ - הקיצוץ התקציבי הגדול ביותר אי פעם.

6.  הפגיעה הקשה ביותר היתה בקצבאות המוסד לביטוח לאומי: בארבע השנים 2005-2001 קוצצו התשלומים לקצבת ילדים בכ-45%, דמי אבטלה בכ-47% וגמלאת הבטחת הכנסה בכ-25%.

7.  בשנים 2005-2000, התקציב הממשלתי של ההשכלה הגבוהה, בחישוב לסטודנט, נשחק  ב-19%.

8.   בעקבות המלצות ועדת ברודט, החליטה הממשלה להגדיל את תקציב הביטחון בסכום ממוצע של 4.6 מיליארד ₪ בכל אחת מעשר השנים הבאות (לא כולל גידול צפוי בסיוע הצבאי האמריקני). זהו סכום הקרוב לתקציב הממשלתי השנתי להשכלה הגבוהה – ב-2008, כ-6 מיליארד ₪. תקציב ההשכלה הגבוהה, לעומת זאת, אינו אמור לגדול: לפי המלצות ועדת שוחט, תקציב זה יחזור, ב-2003, לגובהו ב-2001, בחישוב לסטודנט.

9.      צה"ל נפגע מן העובדה שמזה שנים, תפקידו המבצעי העיקרי הוא כפיית השליטה הישראלית בשטחים הפלסטיניים:

10. מאז 1967, וביתר שאת מאז 1987, הסכסוך הישראלי – פלסטיני הפך לנושא המרכזי של הפוליטיקה הישראלית, כשהוא דוחק לשוליים נושאים הניצבים במרכזה של הפוליטיקה בארצות אחרות, ובראשן המדיניות החברתית והכלכלית. בעוד שבארצות אחרות, מדיניות חברתית-כלכלית היא המבחינה בין המחנות הפוליטיים המרכזיים, ימין ושמאל, בישראל אבחנה זו מעוגנת בראש ובראשונה בסוגיה הפלסטינית. התוצאה העיקרית של מצב זה היא דלות הדיון הציבורי בעניינים הקובעים את רמת החיים ואת איכות החיים של הישראלים בהווה ובעתיד: פיתוח כלכלי, שכר, חינוך, השכלה גבוהה, חינוך, בריאות, רשת הביטחון הסוציאלי וכיו"ב. מזה שנים, ממשלות בישראל קמות או נופלות על יחסן לסוגייה הפלסטינית ולא על הנושאים הנ"ל; כיוון שכך, המפלגות אינן טורחות לפתח סדר יום חברתי-כלכלי של ממש.

 11. במרבית השנים שמאז 1967, ובוודאי מאז שפרצה האינתיאפדה הראשונה, הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא גם העיסוק המרכזי של ההנהגה הפוליטית בישראל. ראשי ממשלה שקועים בעיקר בסכסוך: מו"מ עם הפלסטינים, לחימה בהם, התמודדות עם לחצים בינלאומיים בנושא, שמירה על שלמות הקואליציה נוכח התפתחויות בזירה הישראלית-פלסטינית וכיו"ב. ההנהגה הפוליטית מתקשה להתפנות לפיתוח של מדיניות ארוכת טווח בנושאים אחרים.