מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

מדוע הם שתקו עד היום?

            מאת יוסף אלגזי

 

            בעשור האחרון, התפתחה בישראל תופעה מעניינת:  בכירים לשעבר בממסד, בכלל זה בממסד הביטחוני,  אחרי שהם פושטים את המדים, הם מפזרים הצהרות שלא שמענו מפיהם בעבר, כאשר הם היו בתפקיד.

מצד אחד, אני שבע רצון מהעובדה שאותם בכירים לשעבר, סוף-סוף, פותחים את הפה, ואומרים דברים שחורגים, אפילו סוטים מהקו הממסדי בישראל. אני מודע שדבריהם עשויים להשפיע לטובה על עמדותיהם של אנשים וחוגים שונים שעד היום לא היו מוכנים לסבול ואף לשמוע דברים שאינם תואמים את העמדות הרווחות בישראל. אני מודה, בוויכוחים עם בני פלוגתא, אני משתמש ברבים מהנימוקים שמשמיעים אותם בכירים לשעבר אשר שינו את עמדותיהם ומשמיעים אותם בקול.

מצד שני, אני מתקשה לעתים להסביר לעצמי, מדוע ומתי זה קרה להם? הרי, לא מדובר בהארה שירדה עליהם פתאום מהשמיים. לא מדובר בתהליך שינוי  שהבשיל אצלם בין לילה. לעתים בא לי לשאול אותם: אם מזמן שיניתם את עמדותיכם, מדוע לא סיפרתם על כך לציבור בישראל? מדוע שתקתם עד עכשיו?

            לאחרונה, שוב עלה אצלי נושא הבכירים לשעבר אשר, פתאום, כאילו משום מקום, אומרים דברים שלא התפנקנו בהם. הפעם, אני מתכוון לחלקים  מסוימים מהדברים שצוטטו מפי ד"ר מתי שטיינברג, מי שהיה יועצם לשעבר של ארבעה ראשי שב"כ, בראיון שהתפרסם עימו במוסף "הארץ" (20.6.2008) בעקבות הופעת ספרו החדש, "עומדים לגורלם: התודעה הלאומית הפלסטינית 2007-1967". למרות שאני מתנגד לרבות מקביעותיו של ד"ר שטיינברג, אני בכל מציע לקרוא את הראיון איתו. הוא מעניין. כאן, אסתפק בהבאת שתי ציטטות מפיו.

ד"ר שטיינברג יוצא חוצץ נגד שתי אמירות המדריכות את הממסד המדיני והביטחוני של ישראל. אמירתו של אהוד ברק אחרי שהכשיל את שיחות קמפ דיוויד עם יאסר ערפאת, ש"אין פרטנר"; ואמירתו המתלהמת והאדנותית של משה (בוגי) יעלון, בימים בהם שימש רמטכ"ל,  כי "צריך לצרוב את התודעה הפלסטינית והערבית [כלומר להכות בהם עוד ועוד – י"א], כך שיתייאשו מן האלימות".

בדחותו מכל וכל את אמירת, ה"אין פרטנר", ד"ר שטיינברג מצוטט אומר, "אמרתי אז ואני כותב זאת בספרי, שערפאת, וכמוהו אבו-מאזן ורוב רובו של הציבור הפלסטיני הם פרטנרים להסדר של שתי מדינות על בסיס גבולות הארבעה ביוני 67'. הרציונל שלהם הוא שהפלסטינים כבר שילמו מחיר כבד מנשוא עקב אובדן 78 אחוז מכל נחלתם שבין הירדן לים התיכון, קרי מדינת ישראל לפי גבולות הקו הירוק, 22 האחוזים הנותרים – הגדה והרצועה – הם בבחינת 'כבשת הרש' שעליהם הם מצווים לשמור מכל משמר. על אחת כמה וכמה כשאינטרס לאומי פלסטיני זה נתמך על ידי החלטת מועצת הביטחון מספר 242, כפי שיושמה בגזרה המצרית, וכפי שהתפרשה על ידי ישראל במשא ומתן עם סוריה על הגולן".

ד"ר שטיינברג מביע את תמיכתו ביוזמתו השלום הערבית שאותה אימצה ועידת הפסגה הערבית בביירות במארס 2002 כתוכנית כלל ערבית,  ושנתמכה על ידי ערפאת ואבו-מאזן. הוא ציין, "כל הפסגות הערביות חזרו על היוזמה הזאת מאז מארס 2002 מדי שנה בשנה. היוזמה מספקת לישראל בסיס הרבה יותר טוב מכפי שהעזנו לחלום עליו בעשורים קודמים, לחידוש המשא ומתן ולגיבוש הסדר על סמך עקרון שתי המדינות". ובהתייחסו לפעילות האופרטיווית [ההתקפית – י"א] של צה"ל בהנחיית הדרג המדיני,  סיכם ד"ר שטיינברג, "הדיון בהשלכות [של כל פעילות אופרטיווית – י"א] יכול להניא אותנו מלבצע פעולות שעלולות להוביל למצבים בלתי הפיכים. תחת זאת התהפכו היוצרות, והדרגים האופרטיווים, בעצם פעילותם הטקטית המצטברת, יוצרים כמעט מבלי משים תוצאה אסטרטגית הגרועה ביותר לישראל".

 
 

 

 

1/8/2018