עונש קולקטיבי אינו התשובה

ג'וליה צ'ייטין

כתושבת האזור, ומרצה במכללת ספיר, מקום שנמצא בלב "קאסם – לנד" – אני עומדת עם תושבי הנגב המערבי באמירה שהמצב המאיים והמפחיד הזה אינו יכול להימשך.  אנשים חפים מפשע נפגעים פיזי -  אך לא פחות חשוב, גם פסיכולוגי - מירי הקאסמים והפצמרים. אלימות גורפת וקטלנית כזאת – מצד החמאס והג'יהאד האיסלמי  - נגד אזרחים, שפשוט רוצים לחיות את חייהם, אינה מוצדקת ואינה מוסרית.

כל מחאה לא אלימה שלנו – המופנית אל מקבלי ההחלטות בשני צידי הגבולות – צודקת.

מניעת העברת אספקה, אוכל, ותרופות לאנשים בעזה, החיים במצב הרבה יותר גרוע ומסוכן משלנו, אינה מוצדקת ואינה מוסרית. מניעת העברה אספקה חיונית לחיים, הינה עונש קולקטיבי – והיא מהווה אלימות גורפת מצדנו כלפי אנשים חפים מפשע בצד השני.

כמו שילדים משדרות או עוטף עזה אינם אחראים לסכסוך האלים שקיים בין ישראל לפלשתינאים, ילדים מעזה אינם אחראים לסכסוך אלים זה.

אני קוראת לחברי ותושבי אורים, והאזור לא לתמוך ואף להתנגד לפעולות מחאה שמונעות העברת אוכל, תרופות וכל אספקה חיונית אחרת לאנשים פשוטים – כמונו – הגרים מעבר לגבול. זה אקט אלים שאינו מוסרי.

אנחנו צריכים לדרוש ממקבלי ההחלטות שיימצאו דרכים אחרות לפתרון הירי הבלתי נסבל, אך לא על ידי עונש קולקטיבי של אנשים החפים מפשע.

בכבוד רב