פעילי זכויות אדם מדרום-אפריקה
אחרי שסיירו בגדה המערבית:
"עצוב מאוד שמה שקורה שם מתבצע בשם היהדות"*
משלחת של 22 פעילי זכויות אדם מדרום אפריקה והחברים ב-ANC (הקונגרס הלאומי האפריקאי) סיירה בתחילת חודש יולי בשטחים הכבושים, נפגשה עם נציגי ארגוני זכויות אדם וביקרה בתל אביב.
חבר המשלחת אנדרו פיינשטיין, הוא יהודי במוצאו. ביקורו ב"יד ושם" בירושלים, ובמיוחד באגפים הסוקרים את מחנה ההשמדה באושוויץ, הותירו אצלו רושם עז. אמו ועשרת אחיותיו ואחיו הושמדו במחנה.
עורך-דין במקצועו, ובעבר חבר פרלמנט מטעם ה-ANC, פיינשטיין חזר מזועזע ממה שראה ושמע בעיר חברון: מתנחלים מגדפים ומיידים אבנים לעבר פלסטינים תושבי העיר. המתנחלים אף התנכלו לחברי המשלחת. "איך אפשר בשם היהדות לנהוג כך כלפי בני אדם? איך אפשר להפוך רובע מסחרי ערבי לאזור רפאים כדי להגן על כמה מאות מתנחלים?" – הוא היקשה.
"לא מדובר בשלילת זכות קיומה של ישראל, אך אני מוכרח להודות שאני מזועזע ממה שראיתי", הוסיף ג'ף בודלנדר, חבר אחר במשלחת, גם הוא עורך-דין וממוצא יהודי. הוא נדהם ממימדי ההתנחלויות, "מהאופן שנוהגים כלפי עם אחר כאילו היה מדרגה שנייה, מהכיבוש הצבאי המדכא, מהפיקוח המכביד על חיי היום-יום של הפלסטינים, וממדיניות ההפרדה".
ג'ף בודלנדר מיאן "לערוך אנלוגיה עם האפרטהייד". ואולם ברברה הוגן, שהיתה עצורה שמונה שנים בבתי הכלא של משטר המיעוט הלבן בארצה בשל מחאתה נגד מדיניות ההפרדה הגזעית - נדהמה להיווכח שבגדה המערבית קיימים כבישים נפרדים למתנחלים ולפלסטינים, שהפלסטינים נזקקים לאישורי תנועה מהשלטונות הישראלים שהזכירו לה את שיטת ה-PASS שהיתה נהוגה כלפי השחורים בדרום אפריקה תחת משטר האפרטהייד.
בחברון, ברברה הוגן חשה את "העוול, השנאה, הייאוש". במחנה הפליטים בלטה בשכם, היא ראתה את מבטי האימה של הילדים. היא אמרה, "העיר הזו חיה תחת מצור. החיילים שולטים על הגבעות מסביב ובמחסומים. התושבים אינם יכולים לצאת מהמחנה מתי שהם רוצים בכך".
מה שהרשים במיוחד את וותיקי המאבק באפרטהייד הם ידו המכבידה של הכיבוש, מימדי ההגבלות המוטלות על התושבים והרצון לכפות הפרדה מוחלטת. "נוכחות הצבא בכל מקום, התורים הארוכים במחסומים, פשיטות החיילים - גרועים בעיני מהאפרטהייד", הדגיש השופט דניס דייוויס, והוסיף, "זו מדיניות יותר מכאיבה, ויותר מתוחכמת בשל השימוש במחשבים שלא היו בזמננו. אלה הן שיטות בלתי-אנושיות". זהו אינו ביקורו הראשון של השופט דניס דייוויס בשטחים, והפעם הוא הגיע למסקנה, שהמצב היום הוא "יותר עגום מאי-פעם".
נשים וגברים אלה זוכרים היטב כי עד לפני לא שנים רבות גם הם הוגדרו "טרוריסטים" על-ידי ממשלת המיעוט הלבן. הם השתמשו בזהירות במושג אפרטהייד ביודעם שהוא נחשב לפוגעני בישראל. הם נמנעו מלדבר על "גזענות" ועל "קולוניאליזם". ג'ף בודלנדר הסביר, "באנו לכאן לא כדי לשפוט, אלא כדי לאסוף מידע". הוא הוסיף, כי הוא הופתע לגלות, "שהפלסטינים ממשיכים להאמין בפתרון. ואולם, כאשר אתה רואה את שרשרת ההתנחלויות בדרך לשכם, ושבכל מקום אתה נתקל ב'חומת ההפרדה' - אתה אומר לעצמך שהפתרון לא יהיה פשוט".
המשלחת מדרום אפריקה ביקרה בבילעין ןבברדוס במזרח הגדה כדי לראות מקרוב את "חומת הביטחון". ברגע שהם הגיעו לקרבת החומה הם נצטוו על-ידי חיילים ישראלים רכובים על ג'יפ להתרחק מייד מהמקום. קצין צבא שעמד בראש הכוח קרא לעברם במגפון: "אם לא תתפזרו, נתייחס לנוכחותכם כהפגנה, ואז נפעל בהתאם". נציגי הכפרים שנפגשו עם חברי המשלחת הגדירו את "חומת הביטחון" "חומת אפרטהייד שהורסת את חייהם".
"אני מודע היטב לחששות של היהודים, אך חששות אלו אינם מצדיקים מה שקורה כאן. עצוב מאוד שכל זה נעשה בשם היהדות", סיכם אנדרו פיינשטיין.
-----------------
*) תקציר כתבה שהתפרסמה ב"לה מונד" (19.7.2008)
