טלי שלום,

כשראיתי את שידור הטלוויזיה בערוץ 10 (ה' 24.7.2008) שבו תקפת בחריפות רבה את זכריה זביידי מג'נין, רתחתי מבושה ומכעס. לא האמנתי למראה עיני ולמשמע אוזני. בשידור הזה גרמת עוול גדול לזביידי. לשמחתם של אויבי העם הפלסטיני, הטחת בו, ולא בצדק, האשמות חסרות שחר. אינני מתכוון לחזור עליהן.

מעולם לא פגשתי את זביידי ולא דיברתי איתו. הוא אינו שייך לדור של הפלסטינים עימם הייתי במגע במסגרת פעילותי הפוליטית. ידיעותי עליו מבוססות על דברים  ששמעתי מפי פלסטינים, על דברים שאת אמרת  עליו בפומבי, וכן על מה שהוא בעצמו אמר בהזדמנויות שונות על טלי פחימה ועל הקורבן שלה.

מי שם אותך לגנות את זביידי על כך שהוא נסע לרמאללה כהגדרתך "לענייניו הפרטיים"? מדוע אסור היה לזביידי לנסוע לרמאללה לטפל בעיניים שלו שנפגעו במסגרת המאבק שלו? בנס הוא נשאר בחיים. לא מעט מחבריו נהרגו לידו.

יכול להיות, איננו יודעים זאת, שזביידי נסע לרמאללה באישור הרשות הפלסטינית, ואולי גם בידיעת צבא הכיבוש. ואם כן, אני שואל: מי שם אותך לשפוט את זביידי? ה"מֻוקואמה" – ביטוי שחזרת עליו בשידור פעם אחר פעם – לא מינתה אותך להיות הדוברת שלה ולא הטילה עליך את התפקיד לשפוט ולדון את זביידי. לזכותו של זביידי שבשידור  הוא לא החזיר לך כגמולך.

תרשי לי להזכיר לך משהו: כשאת הסכמת לעסקת הטיעון במשפט נגדך, אנשים שתמכו בך, ואני בתוכם, חשבנו שעשית בכך שגיאה גדולה, שנכנעת ללחץ הכבד שהופעל עליך, שעשית זאת בלית ברירה. כל אלה שחשבו כך, ואני בתוכם, לא  ביקרו בפומבי את הסכמתך לעסקת הטיעון כדי לא להחליש את מאבקך הצודק.

את לא גילית כלפי זביידי את אותה המידה של הבנה ושל אחריות  שגילו תומכים רבים כלפיך. אִכְזַבְת.

טלי, אם תשקלי בהגיון ובראש קר את הדברים הקשים שהטחת בזביידי באותו שידור בערוץ 10 – יש לקוות כי תגלי ששגית ושגרמת עוול לזביידי. בעיני, יותר מאשר פגעת בזביידי, את פגעת בטלי פחימה. יש לקוות שתתעשתי ויהיה לך את האומץ הדרוש להודות בפומבי שטעית, ואף להתנצל בפני זביידי על העוול שגרמת לו.