ביום שני (8.9.2008) התקבלה בכפר הבלתי מוכר רחמה התראה להריסת גן ילדים שההורים בנו סמוך לכביש ירוחם-דימונה. בכפר מתגוררות כשלוש מאות משפחות, והוא מונה כ-1200 נפשות. במשך דורות, התגוררו תושבי הכפר בהר חריף. בשנת 1954, בהוראת השלטונות, הם אולצו לעבור לאזור רחמה-ירוחם, אזור בו לחלק מהמשפחות היו אדמות, ואילו משפחות אחרות קיבלו אדמות בתמורה לאדמות אותן הם נאלצו לנטוש. לרבים מתושבי הכפר תביעות בעלות על כ-36,000 דונם, והם גם מעוניינים להקים ישוב מוכר במקום.
תושבי כפר רחמה הקימו לפני כחמישה חודשים אוהל בו הפעילו מתנדבות גן ילדים. המועצה המקומית ירוחם, המסייעת באופן חלקי לגננות המתנדבות, גם העבירה לגן הילדים ציוד. בירוחם פועלת קבוצת תושבים, עליה נמנית גם לאה שקדיאל, המסייעת לתושבי רחמה.
בשל התנאים הקשים באוהל, תושבי רחמה החליטו להציב מבנה פח בטוח יותר סמוך לכביש ירוחם-דימונה. המקום שנבחר למטרה זו נועד לפיתוח מבני ציבור בהתאם לתכנית שהגישה המועצה המקומית ירוחם במרץ 2003. הצעת התכנית, המהווה שינוי של תכנית המתאר באזור, הוגשה לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, אך זו דחתה אותה.
לאחרונה, במחאה על צו ההתראה להריסת הגן, הקים ועד תושבי רחמה, בראשותו של עודה זאָנון, אוהל מחאה סמוך למקום בו עמד הגן והביא אליו את כל 300 התלמידים של הכפר ללמוד בו למשך יום אחד.
בגן הילדים ברחמה מבקרים 30 ילדים בגילאים 5-3. בכפר קיים מחסור חמור של מסגרות חינוכיות לגיל הרך. בנוסף, כמאה וחמישים ילדים בכפר אינם לומדים בשום מסגרת חינוכית. מרבית הילדים בכפר רחמה לומדים בבתי ספר בקסר א-סיר ובוואדי אל-נעם במרחק נסיעה של כשלושים ק"מ.
ואולם, העובדה שצריך להסיע ילדים רכים מרחק קילומטרים רבים, ללא מלווה – היא שהביאה את התושבים להקים את הגן הילדים סמוך לכפר. בכך הם סברו יותר ילדים יגיעו למסגרות חינוכיות מוקדם יותר ולא ישירות לכיתה א' כפי שזה כיום.
לאחר משא ומתן העביר ועד ההורים את הצריף כחמישים מטר דרומה לנקודה בה הוצב קודם לכן. נקווה שבנקודה זו יאפשרו הרשויות את הפעלת הגן ולא יהרסו אותו.
חיה נח, פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי
|