מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

לזכרו של משה נתיב

חוב שאני חייב לו

 

          הידיעה על מותו של האלוף (מיל.) משה נתיב השבוע העציבה אותי. פגישה מסוימת עימו לפני 28 שנים זימנה לי חוויה מרגשת ובלתי נשכחת. 

היה זה בסתיו 1980. בני גדי היה כלוא בכלא 6 בגין סירובו לשרת כחייל בשטחים הכבושים, ואני עמדתי לנסוע לשנת לימודים בפאריס במסגרת עבודת הדוקטוראט שלי. למרות מעצרו, גדי עודד אותי לנסוע לצרפת ביודעו, בין השאר, שבשל גילי המתקדם זו היתה ההזדמנות האחרונה שלי ליהנות ממִלגת לימודים מטעם ממשלת צרפת. אני הייתי מאוד לא שקט ושקלתי בכובד ראש את האפשרות לבטל את נסיעתי. ולכן, בטרם שאכריע בעניין, החלטתי להיפגש עם ראש אגף כוח אדם בצה"ל דאז, האלוף משה נתיב, ולהיוועץ עימו מה לעשות. ברור שהייתי מודע היטב לפער העמדות בינינו במיוחד בנושא הסרבנות.

בפגישתי עם נתיב שהתקיימה  בלשכתו במטכ"ל בתל אביב השתתפו גם אמו של גדי, מרים, ומי שהיתה באותם ימים קצינת קבילות חיילים, אל"מ (מאוחר יותר תא"ל) שולה ליגום ז"ל.

בתחילת השיחה, אחרי שהצגתי את הלבטים שלי הנוגעים לנסיעה שלי ללימודים בימים בהם גדי היה בכלא - התעניין נתיב מהו נושא המחקר שלי.  כשהוא שמע שעבודת המסטר שלי בהיסטוריה עסקה בספרות המכחישה את השואה ושעבודת הדוקטוראט שלי תעסוק בניאו-פאשיזם הצרפתי, אי-אפשר היה שלא לשים לב להתרגשות שאחזה בו. הוא הגיב, "אני מבקש שתיסע. אומנם הבן שלכם יישאר בכלא, אלה הן הוראות הצבא, אך בהיעדרך אני אדאג לו כאילו היה הבן שלי". אמו של גדי ואני התרגשנו מאוד לשמע תגובתו. למשך דקות השתררה דממה בחדר. ואז, פנתה שולה ליגום לנתיב ואמרה לו, "המפקד, בימים אלה הבן בכלא. ואני יודעת שאלגזי אמור בימים הקרובים לנסוע לצרפת. אולי אפשר יהיה להסדיר שהבן יקבל חופשה מיוחדת מהכלא כדי להיפרד מאביו?" ללא כל היסוס נתיב השיב, "את בהחלט צודקת. אנא התקשרי לכלא ובקשי בשמי שיתנו לבן חופשת שבת שיוכל להיפרד מאביו".

הפגישה אצל נתיב התקיימה ביום חמישי של השבוע. למחרת, ביום שישי, גדי הגיע הביתה לחופשת שבת. ביום א' בבוקר גדי חזר לכלא ואני טסתי לפאריס.

          רק לאחר הפגישה הזו עם נתיב גיליתי את היותו ניצול שואה.

בקיץ 1983, כשאושרה עבודת הדוקטורט שלי, שלחתי עותק ממנה לנתיב, והוא השיב לי במכתב תודה. אני זוכר לטוב את משה נתיב ואת שולה ליגום.

שורות אלו הן ביטוי להכרת תודתי לשניהם.

  יוסף אלגזי

 
1/8/2018