|
הטרנספר הוא סכנה מוחשית
ד"ר חיידר עבד אלשאפי, ממנהיגי הפלסטינים בעזה, סבור שהקריאות לטרנספר מבטאות שאיפה שהציונות מעולם לא ויתרה על מימושה. בראיון ל"הארץ" הוא מגנה פעולות מסוג הפיגוע בנתניה בליל הסדר, בשל הפגיעה בחפים מפשע, ומבקר את הרשות הפלשתינית שבין היתר מספקת לשרון עילות לפעילות תוקפנית. הוא תולה תקוות ביוזמה הסעודית ובתופעת הסרבנים, אבל אינו מוכן לוותר על זכות השיבה.
ד"ר חיידר עבד אלשאפי מגדיר את אירועי הזמן האחרון "מלחמה". למרות מרחק הזמן והשוני בנסיבות ובאמצעים, המלחמה הנוכחית מזכירה לאשאפי, בן 83, מהמנהיגים הפלסטינים הבולטים בעזה, את אירועי מלחמת 48'. הוא שומע בדאגה את הסיסמאות והקריאות מחוגי הימין הקיצוני בישראל לעשות טרנספר של הפלסטינים לגדה המזרחית של הירדן ולשטחי המדינות הערביות השכנות. זו בעיניו "סכנה מוחשית ולא רק עניין של הפרחת סיסמאות".
לדבריו, "לרצון לעשות לנו טרנספר יש שורשים בעבר, בהיסטוריה ובאידיאולוגיה של חוגים ציוניים מסוימים, שמעולם לא ויתרו על מימושו. הסכנה הזאת קיימת גם בתחילת האלף השלישי. אומר בגילוי לב: במצב הקיים אינני מוציא מכלל אפשרות סכנה של טרנספר. אנחנו, הפלשתינאים, צריכים לראות בסכנת הטרנספר את אחת האפשרויות". משום כך, הוא אומר, המלחמה הנוכחית מזכירה לו את מלחמת 48' שבה נעשה טרנספר חלקי. "כך נוצרה הטרגדיה של הפליטים, הנמשכת 54 שנים, ואיש אינו יודע כיצד ומתי תיפתר".
לא מדובר, לדעתו, בשטיפת מוח של קיצונים בלבד. "שלטונות ישראל חותרים בהווה להשלים את מה שלא הספיקו לעשות לפני 53 שנים, לגרש אותנו מפלסטין. ממשלת ישראל מתנכרת לזכותם הטבעית של הפלסטינים לישות לאומית עצמאית וריבונית, כשאר העמים בעולם. הפלסטינים עשו ויתורים עצומים, ובכך מכירה הקהילה הבינלאומית. הצהרנו שאנחנו מסתפקים ברבע משטחה של פלשתין המקורית. הגענו לקצה יכולת הוויתורים. אנחנו עומדים וגבנו אל הקיר".
לדבריו, "ממשלות ישראל לא ויתרו על המטרה שהציב לעצמו הקונגרס הציוני הראשון, להשתלט על כל פלסטין. אני מתקשה להבין עד לאן רוצים שלטונות ישראל להגיע ומה ישביע את תיאבון ההתפשטות שלהם. ממשלת שרון אומרת בגלוי שהיא רוצה לצופף אותנו על כחמישים אחוזים מהשטחים שישראל כבשה במלחמת יוני 67', כלומר, על כשמינית משטחה של פלסטין ההיסטורית, ולהכתיב לנו איך נחיה. הלזה ייקרא מדינה? ישראל רוצה שנהיה עם של פליטים, שעליו היא תמשיך לשלוט".
לילות שטופי חרדה
"לא אחת", אומר ד"ר אלשאפי בהתייחסו לפיגוע בליל הסדר בנתניה, "הבעתי את דעתי הנחרצת נגד פעולות מסוג זה של מתאבדים ודומיהם, הפוגעות באזרחים ובאנשים חפים מפשע". הוא מדבר על "תחושות הזעם הפלשתיניות לנוכח פעולות צה"ל נגד ערים ומחנות פליטים פלשתיניים, של הרג, הפצצות, מצור והרעבה", אבל מבהיר: "כל אלה אינם מצדיקים ביצוע פעולות שקורבנותיהן הם אזרחים חפים מפשע. דעת הקהל הבינלאומית אף היא מגנה פעולות כאלה". לדעת אלשאפי, "חלק מהפעילות הפלשתינית, בכלל זה חלק מהפעילות הצבאית, אינה מעשית, אינה מאורגנת ולעתים מספקת עילות לממשלת שרון ולגנרלים שלו לבצע פעולות תוקפניות נגד העם הפלסטיני".
ברצועת עזה של היום, כמו בחלקים האחרים של פלשתין, אומר אלשאפי, "החיים הם מקור של סבל נורא, מתח, דאגה, עצב, תסכול וחששות מן הצפוי מחר. אדם קם בבוקר, ויוצא למקום פרנסתו ואינו יודע מה מצפה לו. ילדים ומבוגרים חיים תחת לחצים אדירים. קשה לתאר את החרדות התוקפות את האנשים בלילות לשמע רעש המטוסים וקולות הפצצות והפגזים. האנשים המתגוררים בקצווי הרצועה, ובמקומות הגובלים עם כוחות צה"ל, חיים בסכנה מתמדת".
למרות המצב, ד"ר אלשאפי לא שינה את אורחות חייו. יום יום הוא מתייצב לעבודתו במשרדי אגודת הסהר האדום בעיר. "אישית", הוא אומר, "מלבד הגבלות התנועה הנובעות מהמצב הכללי, לא נפגעתי. הגבלות התנועה המוטלות עלי הן כאין וכאפס לעומת הסבל והסכנות שהם מנת חלקם של מי שחיים במקומות כמו רפיח וג'באליה וסובלים מהפצצות המטוסים, הפגזות הטנקים והרס בתיהם ורכושם".
בטווח הקרוב ובטווח הביניים אני פסימי, מכריז אלשאפי. "אין כל מקום לאופטימיות - בגלל העמדה הישראלית הסרבנית והנוקשה, ובגלל התמיכה האמריקאית שהיא זוכה לה. אך בטווח הרחוק אני מאמין במה שהזמן עשוי להביא עמו".
בעניין ההכרה הישראלית בזכות השיבה דעתו ברורה. "הם גורשו ממולדתם באלימות, במעשי טבח וטרור, וזכות השיבה שלהם היא לגיטימית בהחלט. מדיניות העובדות המוגמרות שנוקטת ישראל חותרת לשלילת הלגיטימיות הזאת. אם פניה של החברה היהודית בישראל לשלום כן עם הפלסטינים ועם כלל העולם הערבי, אין מקום להתעקשות הזאת שלא להכיר בזכות השיבה. ברור שהפתרון המעשי של בעיית הפליטים יארך שנים. אבל קודם כל נחוצה הכרה ישראלית בזכות זו".
ד"ר אלשאפי משוכנע שמה שיספק את הפלשתינאים יספק גם את שאר העולם הערבי. לכן, לדעתו, יוזמת האמיר עבדאללה הסעודי נהנית מתמיכה פלסטינית וערבית רחבה, ומימושה תלוי רק בקבלתה על ידי ישראל. "היוזמה הסעודית", מדגיש אלשאפי, "תפתור לא רק את הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, אלא גם את הסכסוך הישראלי-הערבי ותניח את היסודות לדו-קיום בשלום כל-ערבי-ישראלי". על רקע זה הוא מביע שביעות רצון מסיכומי ועידת הפסגה הערבית בביירות ובפרט מההחלטה שאימצה את היוזמה הסעודית.
כפלסטינים רבים, אלשאפי מתקשה להבין את עמדת ארצות הברית ולהצדיקה. לדבריו, "ארה"ב דואגת בראש ובראשונה לאינטרסים האנוכיים שלה, ולכן היא תומכת בישראל, הממלאת תפקיד מרכזי באזור בהגנה על האינטרסים האמריקאיים. אינני מאמין שממשלת ארה"ב, היום או בעתיד הקרוב, תפעל ברצינות להשגת הסדר יציב באזור ולפתרון צודק. לא במקרה כל השליחים האמריקאים, אלה של ממשל קלינטון ואלה של ממשל בוש, כולל הגנרל אנתוני זיני, לא הביאו את השלום. סגן הנשיא דיק צ'ייני וזיני ביקשו להביא לרגיעה מסוימת וזמנית באזור - כדי שידי ארה"ב יהיו פנויות להנחית מכה על עיראק.
"ידי הממשל האמריקאי אינן נקיות. לשווא ארה"ב מנסה להציג את עצמה כמי שנוקטת עמדה מאוזנת, ברור שהיא תומכת בעמדה הישראלית. אמירות הנשיא ג'ורג' בוש נוכח פעולותיה המלחמתיות של ממשלת שרון ברמאללה, בבית לחם, בג'נין, בדהיישה, בעזה, שאותן הוא מגדיר 'פעולות להגנה עצמית' - מקוממות וראויות לכל מחאה. הן מאותתות לשרון להמשיך בפעולות הצבאיות נגד הפלסטינים".
החוליים של הסכם אוסלו
ד"ר אלשאפי רואה בהתנחלויות את הבעיה העיקרית בדרך להסכם השלום. הפגם העיקרי של תהליך אוסלו היה ונשאר לדעתו העובדה שלא הוסכם בו על הפסקת ההתנחלות. כל פתרון שלום וכל הסדר ביניים, הוא קובע, שלא יכללו הפסקה מוחלטת של ההתנחלות, ובהמשך סילוק כל ההתנחלויות, לא יחזיקו מעמד. "כל עוד ישראל ממשיכה בהתנחלות, משמעות הדבר שהיא ממשיכה לחתור לחיסול קיומו של העם הפלסטיני על אדמת פלסטין. בעיני ההתנחלות מסוכנת מהטנק, מהתותח, ממטוס התקיפה. הטנק הוא בשירות ההתנחלות, לא להיפך. אם אין רצון להתנחל, גם אין צורך בטנק".
הבעיה עלתה, הוא מזכיר, מיד עם כינוס ועידת מדריד ב-1991 בשיחות השלום עם ישראל בוואשינגטון בשנים 1993-1991. "אנחנו הפלסטיני הלכנו בנכונות רבה לוועידת מדריד וקיווינו שארה"ב תגלה עמדה מאוזנת בכל הנוגע לתהליך. אבל התקווה נכזבה כבר בישיבה הראשונה לשולחן המשא ומתן, כאשר המשלחת הישראלית דחתה את בקשתנו להפסיק את ההתנחלויות. ההתעקשות הישראלית יצרה מבוי סתום בשיחות, שנמשכו 20 חודשים עד לחתימת הסכם אוסלו".
אלשאפי, המתנגד להסכם אוסלו עד היום, הביע את דעתו השלילית על ההסכם באוזני היו"ר יאסר ערפאת עוד בוואשינגטון, ערב החתימה על ההסכם במדשאת הבית הלבן. "אמרתי לערפאת, ההסכם שעליו אתם חותמים אינו הגיוני ואינו צודק. עשרים חודשים איננו משיגים כל התקדמות בגלל התעקשותה של ישראל שלא להפסיק את ההתנחלויות, ופתאום אתם באים ומדווחים שבידיכם הסכם שאינו מזכיר כלל את ההתנחלויות. גם במהלך המשא ומתן למימוש הסכם אוסלו המשיכה ישראל את ההתנחלויות, ללא תגובת נגד פלסטינית ראויה. השיחות שימשו רק כיסוי להמשכן. ההתנגדות הפלסטינית באה לביטוי רק שלוש שנים מאוחר יותר, לאחר שפרצה המחלוקת בעניין ההתנחלות באבו ע'נים (הר חומה)".
עם זאת הוא אומר, כי "אם ישראל תכריז על הפסקת ההתנחלויות, מחובתם של הפלסטינים לשוב לשולחן המו"מ. לא נגיע לפתרון רצוי ומוסכם אלא בדרך המו"מ. אינני רואה כל תועלת מהמשך האלימות ושפיכות הדמים ההדדית".
אך מה אם החמאס, הגִ'האד האִסלאמי והחזית העממית לא יקבלו פתרון ברוח זו? אלשאפי עדיין מקווה שתקום הנהגה לאומית פלסטינית מאוחדת "בהשתתפות כל הזרמים הפוליטיים בתנועה הלאומית ועם פרוגרמה מוסכמת".
בעבר ניצב אלשאפי לא אחת בעמדה אופוזיציונית לרשות הפלסטינית ולערפאת. בשיחה עם "הארץ" לפני שלושה חודשים, האשים אותם שאינם מקיימים משטר המבוסס על חוק, משפט ודמוקרטיה, ושרובם אינטרסנטים. אך כיום, נוכח פעולותיה של ממשלת שרון, החותרת לדעתו לסילוקו של ערפאת, הוא בוחר לומר ש"שאלות כמו מי יעמוד בראש הרשות ומי ינהיג את העם הפלשתיני הן עניינם הבלעדי של הפלסטינים".
גם מעזה הוא מבחין בשינויים המתחוללים בדעת הקהל הישראלית. לדבריו, "אנחנו מודעים לעובדה שלא כל הישראלים מסכימים עם מדיניותה של ממשלת שרון. אמנם עד עכשיו מדובר במיעוט שאינו מסוגל להטות את הכף לכיוון של מדיניות אחרת, אבל זהו בכל זאת אות מבשר טובות. אנחנו מודעים להתנגדות ההולכת וגוברת, בעיקר בקרב הדור הצעיר; לאומץ לבם של החיילים המסרבים לשרת בשטחים הפלשתיניים הכבושים ושל אחרים המסרבים להתגייס; להתנגדותם של הורים שכולים למעשי נקם, ולקריאתם לשים קץ לשפיכות הדמים ההדדית. לא כל הישראלים הם שרון. מדובר בחוגים ישראליים שלא איבדו את אנושיותם ואת שפיותם, ומתוך דאגה לעמם קוראים לנקו
ט מדיניות אחרת, המביאה בחשבון גם את האינטרסים של הפלשתינאים. עלינו להעריך את עמדתם".
חיידר עבד אלשאפי: תעודת זהות
יליד עזה, 1919
1942-1937: לימודי רפואה באוניברסיטה האמריקאית, ביירות
1943: רופא בבית החולים המרכזי ביפו
1954-1949: השתלמות בארה"ב
1956: חבר מועצת עיריית עזה
1962: יו"ר המועצה המחוקקת של עזה
מאי 1964: נציג עזה בוועידה הפלשתינית הראשונה שהחליטה על הקמת אש"ף
יוני 1967: פיזור המועצה המחוקקת בעזה בידי צה"ל
יולי 1969: הגליה לסיני בפקודת שר הביטחון, משה דיין, למשך שלושה חודשים
ספטמבר 1970: גירוש לביירות למשך שלושה חודשים
אוקטובר 1991: יו"ר המשלחת הפלשתינית בוועידת מדריד
1993-1991: יו"ר המשלחת הפלסטינית בשיחות השלום בוואשינגטון
ספטמבר 1993: הפסקת השיחות בוואשינגטון בעקבות חתימת הסכם אוסלו
יוני 1994: דוחה ההצעה להיות חבר מועצת הרשות הפלסטינית
ינואר 1996: נבחר למועצה המחוקקת הפלסטינית
אוקטובר 1997: התפטר מהמועצה המחוקקת הפלסטינית
נובמבר 1998: מנהל הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האזרח
* על-פי דרישת מו"ל "הארץ": "ההעתקה אסורה ללא אישור מראש: כל הזכויות שמורות ל,"הארץ'".
|
