משמרת מחאה והזדהות עם הפליטים מאפריקה

הפורום לזכויות הפליטים קיים בשבוע שעבר (הא' 28.9.2008) משמרת מחאה רבת משתתפים מול משרד הביטחון בת"א בתביעה מהממשלה להפסיק לאלתר את גירושם של פליטים ומבקשי מקלט מארצות שונות באפריקה.

היוזמה לקיום משמרת המחאה וההזדהות באה בעקבות הידיעות שהחל מחודש אוגוסט האחרון צה"ל מגרש מבקשי מקלט שנכנסו דרך גבול מצרים מיד לאחר כניסתם לישראל לפי מדיניות "ההחזרה החמה". כינוי השיטה מעיד על אכזריותה וציניותה. מבקשי המקלט נעצרים, וללא תשאול וללא מתן גישה לנציבות הפליטים של האו"ם, מועברים לידי החיילים המצרים בגבול חרף העובדה שהללו יורים במבקשי מקלט בדרכם לישראל. על פי דיווחים של ארגוני זכויות אדם בעולם, שלטונות מצרים כולאים אותם בתנאים קשים, חלקם אף מוחזרים למדינות שמהן הן נמלטו. ערוץ 10 גילה, כי כמאתיים פליטים מאפריקה חפים מפשע, שנציבות הפליטים של האו"ם הכירה בהם  כפליטים ושבידם אישורי שהייה חוקיים - עצורים מזה כחודשיים בישראל בטענה הביורוקרטית של שרות בתי הסוהר שאין מי שיממן בדיקה רפואית שתוכיח שהם אינם חולים בשחפת.

 העדות של חייל מילואים בגבול

נוסח מכתב שהעביר חייל המילואים ב' לשר הביטחון, אהוד ברק, ב-1 בספטמבר 2008 ופורסם באינטרנט על-ידי הפורום לזכויות הפליטים:

הנדון: גירוש ניצולי רצח עם מישראל למצרים

 אני פונה אלייך בעקבות אירועים שאירעו בשירות המילואים האחרון שלי, אירועים שאני חושש שגרמו לי ולחבריי ליחידה לגרש מבקשי מקלט, חלקם אולי ניצולי רצח העם בדרפור, אל גורל לא ידוע ואולי אף אל מותם.

במהלך אוגוסט 2008 שירתי במילואים בהר שגיא שעל גבול ישראל מצרים. אין זו הפעם הראשונה שאני משרת ב"קו" זה, אך החודש, קיבלנו הנחיות שונות ופעלנו באופן שונה לחלוטין מכפי שהיה בעבר. בעבר, כשהיינו מזהים מסתננים בגבול, היינו אוספים ומביאים אותם לכניסה לבסיס. היה מגיע אמבולנס צבאי וחיילות בשירות סדיר היו אוספות את פרטיהם של האנשים. רופא היה עורך בדיקות לכולם. היינו נותנים להם מים ומזון ואז הייתה מגיעה טיולית ולוקחת אותם לכלא קציעות למיטב ידיעתי.

במהלך שירות המילואים האחרון שלי, ביום שבת, 23.08.08, בבוקר, זיהינו בהר שגיא 30 איש מתקרבים. המצרים ירו בניסיון לעצור אותם וגם הצליחו לתפוס חלק מהם. אחד מהם הצליח להגיע לצד שלנו אך נורה ברגלו ולמיטב ידיעתי שלחנו אותו לבית חולים "סורוקה". היו כאלו שרצו מפחד הכדורים לכל מיני כיוונים ואינני יודע מה קרה להם. אנו אספנו 17 איש כשלושה או ארבעה קילומטרים בתוך שטח ישראל והיינו משוכנעים שעתה זה יתנהל בנוהל הרגיל: תשאול, רישום, בדיקות והעברה לקציעות, אבל אז קיבלנו הוראה ממח"ט הגזרה לקשור להם את עיניים. כפתו לאנשים גם את הידיים באזיקונים, ואז הגיע המח"ט עם אנשים נוספים, ירדו לגבול המצרי, דיברו עם המצרים, וכשחזרו, פשוט הזיזו את הגדר והעבירו את כולם לצד השני.

הרגשתי נורא. רק עשרים דקות קודם לכן הוצאתי את האנשים האלו מהאש המצרית ועכשיו אנו מחזירים אותם? המפקד הישיר שלנו בירר ומסר לנו שאלו הם הנהלים ושהמצרים לוקחים את האנשים לקהיר באוטובוסים ומשם שולחים אותם חזרה למדינותיהם.

אף אחד לא שאל את האנשים האלו דבר לפני שהם נשלחו חזרה למצרים שירו בהם. רק שאלו אותם איפה שאר החברים שלהם ואם מגיעים עוד.

למחרת, יום ראשון, 24.08.08, לפני שפתחנו ציר מצאנו עוד שלושה אפריקאים יושבים כמה עשרות מטרים מהבסיס שלנו שדיברו איתנו רק אנגלית ואחר כך עוד שלושה. כשחזרנו, חיכה לנו עוד אפריקאי אחד שהצלחתי לדבר איתו באנגלית והוא אמר לי שהוא מאריתריאה ושלא אכל או שתה כבר שלושה ימים. גם אותם החזרנו, למיטב ידיעתי, מבלי שביררנו מי הם ולמה הגיעו לישראל. האנשים האלו רצו אלינו היסטריים כשהמצרים ירו בהם ונרגעו רק כשהבינו שאנו ישראלים. ההיסטריה חזרה כשהבינו שאנחנו מחזירים אותם למצרים, קשורי עיניים וכפותיי ידיים, אבל אז הם לא יכלו לעשות דבר כי הם היו מוקפים באנשים עם נשקים.

אני לא יודע בדיוק מה אומר החוק הישראלי או הבינלאומי אבל אני חושש שמה שעשינו היה מאוד לא בסדר. ההתנהלות הייתה כאילו מנסים לטאטא את האנשים האלו מתחת לשטיח כמה שיותר מהר. אני לא מבין במצב של הפליטים האלו ואינני יודע בדיוק מה קורה באריתריאה אבל שמעתי על הטבח בדרפור ובאופן שבו החזרנו את האנשים למצרים, לא הייתה כל אפשרות לברר אם מי מהם הנו מניצולי רצח העם בדרפור.

לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שמי שמוכן לעבור את כל התלאות האלו, חוצה את המדבר בחוסר כל כשרק בגדיו לגופו, שמוכן לעבור את היריות של המצרים, ולהגיע לארץ שהוא לא מכיר בכלל - כנראה שמשהו מאוד מאוד לא בסדר בבית שלו.

אבקשך לבדוק את האירועים המתוארים במכתבי, את חוקיותם ומוסריותם ולדאוג שאירועים מעין אלו לא יישנו בעתיד.

                                                                               בכבוד רב

                                                                          ב.

תמונת מצב

       בישראל שוהים כ-12,000 פליטים ומבקשי מקלט. רוב מבקשי המקלט הם מאריתריאה (כ-5,000,מתוכם כ-400 קטינים) ומסודן (כ-4,500, מתוכם כ-550 קטינים). הם נמלטים ממדינות אלו בשל הסכנות החמורות המאיימות על חייהם.

דו"ח פנימי של משרד המשפטים בישראל תיאר את אריתריאה כמדינה שבה "הפרות זכויות האדם והרדיפות הפוליטיות במדינה נרחבות, וכוללות החזקת אסירי מצפון ללא אישום או משפט, רדיפות על רקע דתי, העלמה בפועל של אזרחים ועוד".

עם מבקשי המקלט מסודן נמנים כ-1,200 ניצולים ממחוז דרפור במערב המדינה. האו"ם הכריז כי בשנים האחרונות מתרחש בדרפור האסון ההומניטארי הקשה בעולם. כ-3,000 מבקשי מקלט הגיעו מדרום סודן. למרות הסכם השלום שחתמו  ממשלת סודן עם המורדים בדרום סודן ב-2005 ממשיכים השלטונות הסודניים להפלות לרעה ולדכא את תושבי האזור בשל היום נוצרים.

בישראל עוד כמה מאות פליטים ומבקשי מקלט מקונגו ומחוף השנהב.

הפורום לזכויות הפליטים תובע מהשלטונות בישראל:

- לאפשר לכל מבקשי מקלט המגיעים אליה גישה להליך של בקשת מקלט הוגן ללא קשר למדינת מוצאם;

- לבטל את הנוהל הלא-חוקי של "החזרה חמה" המסכן את חייהם של המוחזרים;

- להימנע ממעצרם;

- לכבד את זכותם לחופש תנועה ולהימנע מהטלת מגבלות עליה;

- להקים עבורם מרכזי מעבר אזרחיים זמניים;

- להנפיק  להם רישיונות עבודה;

- להעניק להם זכויות חברתיות;

- להעניק מעמד של פליט למי שנקבע כי הם זכאים למעמד זה בהתאם לאמנת הפליטים של האו"ם