|
בחול המועד סוכות השנה, היה עצוב ומדכא לשוטט בעיר עכו. זדים דאגו לכך. בשנים עברו, בשבוע של חג הסוכות, עכו המתה המוני טיילים שמחים, שהיו ממלאים את סמטאות העיר העתיקה שבין החומות ואת שווקיה התוססים; רבים היו נוהרים לפסטיבל התיאטרון הססגוני שהפך לחלק בלתי נפרד מהעיר ומחיי התרבות בארץ. לעיר עכו מכלול של נתונים טבעיים, חוף ים, עיר עתיקה, חומה, נמל דייגים, כנסיות, מסגדים ואתרים היסטוריים העושים אותה כל כך מיוחדת, מקסימה ומושכת, וזאת למרות אותם מקומות בעיר בהם בולטים לעין עוני והזנחה.
בעיני, עכו היתה והינה העיר היפה ביותר בארץ. התאהבתי בה ממבט ראשון לפני 53 שנים, בימים בה הייתי מבקר בה לעתים קרובות כשהתגוררתי בקיבוץ שמרת השכן. כאן התוודעתי לראשונה בארץ לאזרחים ערבים; בלילות קיץ חמים יחד עם חברים מהקיבוץ היינו מבלים על החוף; תכופות היינו מתגנבים להצגות תיאטרון שהוצגו בעיר; בשיכוני המזרח הדרכתי קבוצת ילדים כדי שיצטרפו ל"שומר הצעיר".
השנה בחול המועד סוכות פגשתי בעיר עצובה, מדוכאת ומחולקת. בכניסה לתחנת הרכבת נהגי מוניות, רובם אזרחים ערבים, קידמו את מעט הנוסעים שירדו מהרכבת בקריאות עידוד: "טוב שבאתם, תעשו שלום בעיר!" אחת הנהגים שהתאמץ לשכנע את הבאים לשכור את שירותיו ונסעתי עימו אמר לי בזמן הנסיעה: "כל שנה בימי סוכות, הרכבות והאוטובוסים מגיעים לעכו עמוסים נוסעים. אנחנו נהגי המוניות עושים קופה באותם ימים. ותראה היום, בקושי הגיעו כמה עשרות מבקרים ואנחנו עומדים בטלים מעבודה ומתחננים לנוסעים. הרגו לנו את החג, הרגו לנו את העיר, הרגו לנו את הפרנסה".
כשהוא הביא אותי לסוכת השלום שהקימו מדריכי השומר הצעיר בכיכר התותח, הוא אמר לי הנהג בעצב: "מאז אירועי כיפור, כאן עובר הגבול הווירטואלי בין שני חלקי העיר". כשביקשתי שיבהיר את דבריו הוא השיב, "אם תלך מכאן לשיכוני המזרח לא תראה שם ערבי אחד לרפואה, ואם תסתובב בסמטאות העיר העתיקה בקושי תפגוש שם יהודים. זה המחיר שכולנו משלמים על מה שקרה כאן השבוע. תסתכל כמה שוטרים מסתובבים כאן. הם לא היו פה כשנזקקנו להם, ואלה שכן היו בשטח, התעוררו מאוחר מדי".
בעכו למעלה מ-52 אלף תושבים, כ-28 אחוז מהם ערבים. עכו היתה והינה עיר ענייה. שעור המובטלים הרשומים כ-8 אחוזים. ההכנסה הממוצעת לנפש נמוכה מהממוצע הארצי בכ-16 אחוזים. כמחצית השכירים בעיר משתכרים עד לגובה שכר מינימום.
מצב התושבים הערבים בעכו קשה במיוחד, ובעיקר אלה המתגוררים בעיר העתיקה, כמעט כתבתי את המלה "החיים", אך נמלכתי בדעתי וּויתרתי עליה משום שחייהם אינם חיים.
האירועים האלימים האחרונים בעכו אינם מפתיעים. אותו דו-קיום בין יהודים וערבים שהתפתח במהלך השנים בערים מעורבות, עם רוב יהודי ומיעוט ערבי - הוא הלך והתרופף בהשפעת המצב הפוליטי הכללי, האירועים בשטחים הכבושים, מלחמת לבנון השנייה, הירידה ברמת החיים, וכו'. בנוסף, הימין הקיצוני היהודי מתעל את התסכול והזעם של אזרחים יהודים הסובלים ממצבם הכלכלי הירוד לשנאה ולפעולות אלימות כלפי ערבים. זה המקור לקריאות "מוות לערבים" הנשמעות לעתים במקומותינו ונשמעו גם בעכו.
אך בעכו התווסף גורם מקומי, אף שהוא שואב את השראתו מגורמים חיצוניים שפועלים בשטח בראש גלי. לכאורה העימותים פרצו בגלל שנהג ערבי נסע בליל כיפור באחת משכונות המזרח. הטיעון הזה הוא מגוחך, זה כאילו לטעון, שמלחמת העולם הראשונה פרצה בגלל גְרָווִילוֹ פרינציפּ (Gravilo Princip), הנציונליסט הסרבי שירה ב-28 ביוני 1914 ביורש העצר ההאבסבורגי ובבת-זוגו בעיר סרייבו.
נזכור: מדי שנה ביום כיפור מתקיים המנהג המגונה והברברי לפיו מיידים אבנים על כל רכב נוסע, כולל אמבולנס שנוסע בדרכים כדי להציל חיים, ומסכנים את חייהם של הנוסעים בו, נהג, רופא, חובש, חולה ופצוע.
הנהג מעכו, תופיק אלגָ'מָל, שעורר את חמתם של אלה שביקשו לעשות בו ובבנו לינץ', ניצל בזכות שומר יהודי שנתן לו מחסה והסתירו, ואילו בנו ניצל אחרי שהבריחו אותו שוטרים מהמקום. בהופיעו בפני ועדת הפנים של הכנסת אלג'מל הכריז שם כי למען הרגעת הרוחות בעירו עכו, הוא מוכן שיחתכו את ראשו בגרזן. אולם כדי לרצות את ח"כ אפי איתם וחבריו מהימין הקיצוני שצווחו על אלג'מל בוועדת הפנים לעיני המצלמות, המשטרה עצרה את אלג'מל ותפרה לו תיק. סוף-סוף היא מצאה את השעיר לעזאזל.
אבל עד עכשיו לא ברור אם המשטרה עצרה את אלה שצווחו "מוות לערבים"; אלה שהתנפלו על משפחות ערביות המתגוררות בשיכוני המזרח; את אלה שהציתו את הבית של משפחה ערבית; את אלה שפרצו לבתיהם של אזרחים ערבים ובזזו אותם; את אלה שאילצו 16 משפחות ערביות להימלט על נפשן מבתיהן ולמצוא מקלט מי בבית מלון, מי בבית מנזר בעיר העתיקה ומי בבתיהם של קרובי משפחה; את אלה שהתקיפו לעיני שוטרים ומצלמות התקשורת נשים וילדיהם של משפחות שאולצו לנטוש את בתיהם כאשר הם שבו כעבור יומיים לבתיהם כדי לאסוף בגדים וחפצים שנזקקו להם.
כמה מראשי הצבור הערבי בעכו פרסמו בתום התכנסותם קריאה לציבור היהודי בה ציינו כי היחסים והשכנות בין יהודים לבין ערבים בעירם עכו חשובים ויקרים להם, ולכן חובה על כולם, ערבים ויהודים, לשמרם. הם הזכירו שמאז שבני שתי הקהילות, הערבית והיהודית, חיים אלו לצד אלו, שקדו הערבים לכבד את שכניהם היהודים, את תרבותם, את דתם ואת מנהגיהם. מתוך בחירה, הערבים כיבדו את קדושתו של יום הכיפורים, ורובם הכמעט מוחלט נמנעו מלהפר את קדושתו בהקפדה; הם נמנעו מלקיים אירועים כלשהם באותו יום ונמנעו מלנסוע ברכבם. הם ביקרו את מי שלא הקפיד ביום הזה שלא לנהוג ברכבו ואותם צעירים שבהגיבם על הלינץ' שאיים על חייהם של תופיק אלג'מל ובנו ניפצו חלונות ראווה במרכז העיר. בקריאתם גינו ראשי הציבור הערבי את המפגינים היהודים שנקמו בחפים מפשע, דיירים ערבים המתגוררים בשכוני המזרח. הם ציינו שגם להם נגרמו עוול, סבל, כאב ונזקים חמורים ברכוש.
מה שקרה בעכו איננו מקרי. הוא עלול לחזור על עצמו בעכו ובערים מעורבות נוספות. כדי שנזהה את מי שהסיתו לשנאה ולאלימות בעכו על רקע לאומי - בואו נקרא יחד מה שהתפרסם למשל באתר של ערוץ 7, אחד משופרות הימין הקיצוני היהודי בישראל. הערוץ ציטט בגאווה את ראש ישיבת ההסדר, יוסי שטרן, שהכריז בין השאר: "כינסתי את הישיבה ויצאנו אל הרחובות (...) והוצאנו את האנשים למרות יום כיפור ולמרות הצום כדי לחזק את עם ישראל ולרומם את הרוח. עכו זו מבחן לאומי, עכו של היום זה ארץ ישראל של עוד 10 שנים. מה שקורה היום בעכו זה מה שיקרה ישראל. אנחנו החזית שנותנים כבוד למדינה וצריך בכל דרך לחזק ולעמוד למבחן הלאומי בכבוד. דו קיום זו סיסמא, אחרי הכל עכו היא עיר כמו רעננה, כפר סבא וחיפה, צריך לשמר את הזהות היהודית. אנחנו כאן כדי לשמר זהות יהודית. היו כאן בתים למכירה והמצב היה או שהערבים קונים או בחורי ישיבה שאנחנו הבאנו וב"ה נכנסו לכאן בזמן האחרון עוד 30 משפחות מהגרעין התורני. היום אנו בונים כאן קריה של ישיבה גדולה ושכונה של אנשי קבע".
ולהשלמת התמונה נכיר גם את ישיבת ההסדר על פי שנכתב עליה באינטרנט. הישיבה, "רוח צפונית" שמה, הוקמה ב-2003 והיא שייכת למרכז ישיבות בני עקיבא. לומדים בה למעלה מ-120 תלמידים. "הישיבה הוקמה שם במטרה מוצהרת לתרום ולייהד העיר". חלק מתלמידי הישיבה ומוריהם הם מתנחלים מהשטחים הכבושים. הודעות של הסתה שהופצו ברשתות האינטרנט קראו לתושבים היהודים להחרים בתי עסקים של אזרחים ערבים.
הניסיון להציג את האזרחים הערבים המתגוררים בשיכוני המזרח כפולשים הוא כוזב וזדוני. בעכו תמצאו תושבים ערבים צאצאי משפחות פלסטיניות שעד 1948 התגוררו בכפר הפלסטיני שאיננו עוד "אלמנשייה", שגם נודע בשם "מנשיית-עכּה". בנָכְּבַה הפכו תושביו פליטים; חלקם מצאו מקלט בעיר עכו, אחרים בישובים פלסטינים סמוכים כמו מָכֵּר, גְ'דָיְידֶה ועוד, ונוספים שנאלצו להרחיק עד ללבנון.
ברשות כמה מהמשפחות שחיו באלמנשייה קושאנים המעידים על בעלותם על אדמות בכפר. בשטח נותר מָכָּאם (קבר קדוש) על שם אחמד אבו חתמה. הגיאוגרף ג'מיל ערפאת מהכפר משהד סיפר לי השבוע על ישיש בשם אבו אחמד חָמָדוֹ, תושב אלמנשייה המתגורר היום בכפר מָכֵּר אשר הצליח לפני שנים להוכיח בבית משפט בישראל את בעלותו על חלקת קרקע באלמנשייה. על חלק מהשטח עליו עמד פעם הכפר מנשיית-עכּה נבנתה שכונת צריפים בהם שוכנו עולים חדשים יהודים, ובמהלך השנים נבנו בשטח שיכונים הידועים בשם שיכוני המזרח. חייהן של אותן משפחות עולים שחיו בצריפים ובשיכונים היו תמיד קשים, קשים מאוד, מצבם הכלכלי היה ירוד, וגם היום לא שפר חלקם.
ליד מטה חד"ש בעיר העתיקה בסוכּה שהוקמה בעקבות האירועים פגשתי את חבר מועצת עיריית עכו אחמד עוֹדֶההמתמודד מטעם חד"ש לראשות העיר, את הבאה אחריו ברשימה, רים חזאן, חברה בארגון "נשים נגד אלימות", ואת תומכיהם. הצייר וָאלִיד כָּשָאש החזיק בידיו כרוזים בערבית שחילק המועמד לראשות העירייה שמעון לנקרי בבחירות הקודמות בהם הבטיח לתושבים הערבים הרים וגבעות כדי לזכות בקולותיהם, וכשנבחר אכזב אותם קשות.
אחמד עודה ביקר את לנקרי על החלטתו לבטל את פסטיבל התיאטרון. "ערב קודם לנקרי אמר שלא יבטל את הפסטיבל", הזכיר עודה והוסיף, "אך בלחצם של הקיצונים וכדי לזכות בקולותיהם, הוא שינה את טעמו. הוא גם התעלם מדברי השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, שביקש לא לבטל את הפסטיבל והבטיח לשגר לעיר תגבורת של שוטרים כדי להבטיח את שלומם של באי הפסטיבל".
החלטת הביטול התקבלה במחאה על ידי אמנים רבים שארגנו מופעי תיאטרון אלטרנטיביים.
לפני כארבע שנים וחצי ערכתי עם אחמד עודה סיור מקיף בעכו העתיקה בלוויית הצלם ירון קמינסקי. בעקבות אותו סיור התפרסמה כתבה מצולמת "משקמים את האבנים, מפקירים את התושבים" ("הארץ", 9.5.2004). בהזכירו את אותו כתבה עודה קבע, "לצערי הגדול, מצבם של תושבי עכו הערבים, במיוחד בעיר העתיקה, לא השתפר מאז. תחת לנקרי מצבם הורע עוד יותר. מי שמסתובב בשטח ייווכח בכך לבד".
|
