רוֹזה לוכסמבורג   /   15.1.1919-5.3.1871  

כנר הדולק משני קצוותיו*

בימים אלה מלאו 90 שנה להירצחה של המהפכנית רוזה לוכסמבורג. בכל מקום בו היא חיה – פולין (בה נולדה), שוויץ (בה גלתה), גרמניה (בה חיה, פעלה ונרצחה)– היא התמידה בפעילותה המהפכנית. היא שלטה בכמה שפות, פולנית, יידיש, רוסית, גרמנית וצרפתית. היא עסקה בהוראה, בעיתונות ובתרגום. לאחר שפרצה מהפכת 1905 ברוסיה היא שבה לווארשה והשתתפה בהתקוממות שפרצה בפולין. היא נעצרה, ולאחר ששוחררה מהכלא הוטל עליה צו ריתוק בפינלנד. משנת 1906 חיה בגרמניה ופעלה במסגרת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית.

לצידו של קרל ליבקנכט היא התנגדה למלחמת העולם הראשונה. לאחר שסולקה מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית בשל התנגדותה הנחרצת למלחמה, היא נמנתה עם מייסדי הליגה הספרטקיסטית ממנה מאוחר יותר צמחה המפלגה הקומוניסטית הגרמנית. היא ניסחה את מצעה ועמדה בראש הביטאון שלה Die Rote Fahne – הדגל האדום.

בפברואר 1914, בהופיעה בבית המשפט בפרנקפורט, היא הצהירה, "המלחמות הן תופעה ריאקציונית וברברית,  בלתי מוסרית בעליל והיא נוגדת את האינטרסים של העם". בפברואר 1915 היא נעצרה. בפברואר 1916 היא שוחררה מהמעצר, אך נעצרה שוב ביולי אותה שנה.  רוזה לוכסמבורג שוחררה מהכלא ב-8 בנובמבר 1918 על-ידי המהפכה הגרמנית שלא האריכה ימים.

ב-5 בינואר 1919 פרצה התקוממות ספרטקיסטית. ההתקוממות דוכאה  בפקודת הנשיא פרידריך אברט ושר ההגנה גוסטב נוסקה הסוציאל-דמוקרטים בידי הצבא ומיליציית ה"פרייקורפס" (הגדודים החופשיים). ב-15 בינואר 1919 רוזה לוכסמבורג וקרל ליבקנכט נעצרו, עונו ונרצחו.

נשוב שנתיים לאחור. ב-1917, כשפרצה המהפכה  ברוסיה רוזה לוכסמבורג פרסמה את החיבור, "המהפכה הרוסית", בו היא הביעה את תמיכתה במהפכה ובבולשביקים; היא הוקיעה את האופורטוניזם של מנהיגי הסוציאל-דמוקרטיה בגרמניה (אדוארד ברנשטיין וקרל קאוטסקי) ואת המנשביקים הרוסיים שתמכו במלחמה האימפריאליסטית. היא בירכה את המפלגה הבולשביקית אותה הגדירה "כוח מניע", ולזכותה  ההיסטורית, היא ציינה, יש לזקוף את העובדה שהיא נקטה בטקטיקה היחידה שיכלה להציל את הדמוקרטיה ולקדם את המהפכה. טקטיקה זו התגלמה בסיסמה, "כל השלטון להמוני הפועלים והאיכרים, כל השלטון לסובייטים".

לדעת רוזה לוכסמבורג, הסוציאליזם ישים קץ לאי-השוויון בין בני אדם, לניצול בידי אדם, לדיכוי של עם אחד בידי עם אחר; הוא ישחרר את האשה משעבודה בידי הגבר; הסוציאליזם לא יסבול רדיפות דתיות ולא רדיפות בגין דעות והשקפות עולם. רוזה לוכסמבורג היתה סבורה שקיים קשר הדוק בי סוציאליזם ודמוקרטיה. היא גרסה, "מי שרוצה בחיזוקה של הדמוקרטיה חייב באותה מידה לרצות בחיזוקה של התנועה הסוציאליסטית ולא בהחלשתה. מי שמוותר על המאבק למען הסוציאליזם מוותר גם על תנועת הפועלים ועל הדמוקרטיה". להערכתה, הרפורמיזם מוביל לוויתור על יעד הסוציאליזם. לדעתה, מי שמצדד ברפורמות לגאליות ואינו נאבק על תפיסת השלטון הפוליטי והמהפכה הסוציאלית, בפועל הוא אינו בוחר בדרך השלווה, הבטוחה יותר והאיטית יותר שמובילה למטרה [הסוציאליזם], אלא היא מובילה למטרה שונה. בדרך זו,  במקום לכונן חברה חדשה, הוא מבצע שינויים שטחיים בחברה הישנה, אינו מחסל את העבודה השכירה, אלא הוא מגדיל או מקטין את דרגת הניצול.

בהמשך הזמן, רוזה לוכסמבורג לא הסתירה את עמדתה הביקורתית כלפי הנהגת המפלגה הבולשביקית ברוסיה בשלושה עניינים: חלוקת הקרקעות לאיכרים, מימוש עיקרון זכות ההגדרה העצמית של העמים, ופיזור האסיפה המכוננת ברוסיה. היא סברה, כי חלוקת הקרקע תגרום ליצירת שכבה של בעלי קרקעות קטנים שיגלו עוינות לסוציאליזם ולביתורה של רוסיה; סיסמת זכות העמים להגדרה העצמית תשמש את הבורגנות הלאומית במדינות השונות אמצעי לניהול מדיניות אנטי-מהפכנית;  בבקרה את החלטתם של הבולשביקים לפזר את האסיפה המכוננת, היא הביעה את התנגדותה לחנק הדמוקרטיה הפוליטית בידיהם.

רוזה לוכסמבורג סברה שהדיקטטורה הסוציאליסטית לא צריכה להירתע מלנקוט בצעדים הדרושים כדי להגן על האינטרסים של הרוב. אך להערכתה, השלטון הלניניסטי היה אומנם דיקטטורה, אך לא דיקטטורה של הפרולטריון, אלא של קומץ פוליטיקאים, כלומר דיקטטורה במובן הבורגני שלה. היא צידדה "בדמוקרטיה הרחבה ביותר והבלתי מוגבלת ביותר".

בתארה את ההשפעה השלילית למצב של היעדר דמוקרטיה, היא כתבה, "אולם עם דיכויים של החיים הפוליטיים בכל ארץ, הכרח הוא, שישותקו וילכו גם החיים בסובייטים. בלי בחירות כלליות, בלי חופש העיתונות והאסיפות ללא מעצור, בלי מלחמת-דעות חופשית גוועים החיים בכל מוסד ציבורי, הם נהפכים לחיים מדומים, והבירוקרטיה לבדה נשארת בהם כיסוד פעיל. אין מפלט ממבוך זה. החיים הציבוריים שוקעים לאט-לאט בתרדמה וכמה תריסרים של דברי-מפלגה שופעי מרץ ואידיאליזם בלי גבול שולטים ומדריכים...".

עוד היא הוסיפה, "חופש רק לתומכים בממשלה, לחברים של מפלגה אחת, יהיה מספרם גדול שיהיה, איננו חופש. החופש, הוא תמיד החופש למי שחושב אחרת. (...) החופש הפוליטי מאבד מיעילותו כאשר הוא הופך לפריבילגיה".

*

קטע מתוך מכתב שרוזה לוכסמבורג כתבה מכלאה ב-26 בינואר 1917 ללואיזה קאוטסקי ** –

"לוּלוּ האהובה !

 "(...) כל הכותב לי, נאנח ונאנק גם הוא. אין לי דבר מגוחך מזה. כלום אינך משיגה שענוּת-הכלל גדולה מכדי שניאנח עליה... בשעה שירעשו מוסדות עולם, מבקשת אני להשיג מה אירע ועל שום מה. ואם מילאתי חובתי, שוב שליווה אני ולבי טוב עלי. התבטלות גמורה בפני קשי היום אינה מובנת לי וכלכל לא אוכל אותה. צאי וראי, כיצד למשל עמד גיתה בשלווה קרירה מעל לעניינים. העלי נא על דעתך, מה הוטל עליו לעבור בחייו: את המהפכה הצרפתית הגדולה, אשר מקרוב נראתה ודאי כמחזה-היתולים עקוב מדם ונעדר-תכלית לחלוטין, ואחריה החלה, מ-1793 ועד 1815, שרשרת רציפה של מלחמות ושוב נראה העולם כבית-משוגעים אשר שוּלח לחופשי. ובכמה שלווה, שיווי-משקל פנימי המשיך בחקירותיו על גלגולי הצמחים, בתורת הצבעים ועל אלפי עניינים. אינני דורשת כי תפייטי כגיתה, אך את תפיסת-החיים שלו – את האוניברסאליזם בהתעניינות, את ההרמוניה הפנימית יכול כל אדם לרכוש לו, או לפחות לשאוף אליה. ואם תרצי לומר: גיתה לא היה לוחם פוליטי, הרי דעתי היא שעל אחת כמה וכמה חייב הלוחם הפוליטי לעמוד מעל לעניינים, שאם לא כן ישקע בקטנות – אכן, משווה אני לנגדי לוחם בעל שיעור קומה..."

-----------

* הכותרת הזו לקוחה מאחד הפרקים בספרו של פול פראהליך, רוזה לוכסמבורג ((Paul Fröhlich, Rosa Luxemburg, תירגם מגרמנית, ישראל רוזנצווייג, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, מרחביה, 1942.

** שם, עמ' 184.