מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

האם המלחמה בעזה משמשת שדה ניסויים לכלי נשק חדישים ?*

    

שעה שארגון זכויות האדם האמריקאי Human Rights Watch (HRW) התריע מפני השימוש הלא-חוקי בפצצות זרחן לבן במלחמה בעזה הגורם לכוויות קשות ומעלה באש בניינים, שדות ואתרים אזרחיים  - שני רופאים נורווגים הפועלים בעזה העידו שהם נתקלו בפצועים, ילדים וואנשים מבוגרים, שרגליהם הפצועות הפכו לשרידי איברים שרופים ומדממים.

שני הרופאים, מאדְס גילבֶּר ואֶריק פוֹס (Mads Gilbert & Erik Fosse), המעורבים מזה עשרים שנה בנעשה בעזה, הצליחו ביום א' (11.1.2009) לחצות את הגבול מעזה למצרים עם 15 פצועים קשה המאושפזים כעת בבתי חולים במצרים. השניים סיפרו לעיתונאים שפגשו אותם באלעריש, כי שיירת הפצועים שאורגנה על-ידי ארגון הצלב האדום הבינלאומי עוכבה משך שלושה ימים במהלך יציאתה מעזה. לדבריהם, בדרכם לחאן יונס, טנקים ירו לעברם ולכן הם נאלצו אותם לחזור על עקבותיהם. בנוסף, שעה ששיירת הפצועים עברה את הגבול, הרופאים והשגריר הנורווגי שהקביל את פניהם עוכבו לילה שלם במסוף הגבול ברפיח. באותו לילה, בגלל הדף של פצצה שנפלה בסמוך, התנפצו הזגוגיות של המסוף ואחת התקרות שלו התמוטטה, העידו שני הרופאים.

          הם אמרו, "בבית חולים 'אלשפא' בעזה לא ראינו פצועים שנכוו מזרחן או שנפגעו מפצצות מצרר, ואולם ראינו פצועים שלהערכתנו נפגעו מסוג חדש של תחמושת שכבר נוסה על ידי הצבא האמריקאי ושהוא ידוע בשם: DIME - Dense Inert Metal Explosive. אלו הם כדורים מפחם העשויים מווֹלְפְרָם, קובלט, ניקל או ברזל, שהם בעלי כושר התפוצצות אדיר.  במרחק של 2 מטרים - הגוף נחצה לשניים; במרחק של 8 מטרים - הרגליים נקטעות ונשרפות כאילו הן נפגעו על ידי דקירות של אלפי מחטים. ראינו מקרים דומים בדרום לבנון ב-2006, ובאותה השנה גם בעזה בזמן מבצע 'גשמי קיץ'. ניסויים על עכברים גילו שחלקי כדורים אלה הנשארים בגוף מסוגלים לגרום לגידולים ממאירים".

          שני הרופאים הנורווגים תהו, "האם מלחמה זו הפכה למעבדה של יצרני המוות? האם  במאה ה-21 ניתן לכלוא מיליון וחצי בני אדם ולעשות בהם מה שרוצים לאחר שמכנים אותם טרוריסטים?"

כששני הרופאים הגיעו ביום הרביעי של המלחמה לבית החולים "אלשִפא", אותו  הכירו לפני המצור ואחריו, הם מצאו בית חולים וציוד רפואי שהגיעו לקצה היכולת שלהם, צוות תשוש, ובעיקר פצועים גוססים. את הציוד הרפואי שהם הביאו עימם נותר תקוע במעבר ארז.

"בבת אחת  מגיעים חמישים פצועים לחדרי המיון", הם אמרו. "בית החולים הטוב ביותר באוסלו היה מתקשה לטפל בהם. כאן, תוך דקות יכולות ליפול עשר פצצות. זגוגיות בבית החולים התנפצו בשל ההדף של פצצה שהחריבה מסגד סמוך. בזמן האזעקות הצוות מוצא מקלט בפרוזדורים. לא יאומן האומץ שהם מפגינים. הם יכולים לישון שעתיים שלוש ביום. לרבים מהם קרובי משפחה שנפגעו. ברדיו הפנימי הם שומעים על הפצצות במקומות בהם מתגוררים בני משפחותיהם, אך הם מוכרחים להישאר על משמרתם ולעבוד. בבוקר בו עזבנו את בית החולים, כשהגענו לחדרי המיון, שאלנו כיצד עבר עליהם הלילה. אחת האחיות חייכה, ואחרי כן פרצה בבכי". בזמן השיחה, גם קולו של הדוקטור ג'לבר התחיל לרעוד, והוא הוסיף בחיוך, "גם אני".

------------

* רשימה זו מבוססת על כתבה שפרסמה העיתונאית סופי שיהאב  ביומון הצרפתי "לה מונד".

 

 

2/15/2009