מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

מרטין לותר קינג – 4.4.1968-15.1.1929

יש לי חלום

          בימים אלה, במקומות רבים בעולם מציינים את יום הולדתו ה-80 של מרטין לותר קינג  מגדולי הלוחמים לזכויות האדם והאזרח בדורנו. בטרם מלאו לו 40 הוא נרצח בשל העובדה שבמאבקו נגד ההפרדה הגזעית בארה"ב הוא הצליח לגייס המונים בארצו, שחורים ולבנים, וברחבי תבל. מרטין לותר קינג, אפרו-אמריקאי, כומר בפטיסטי, נימנה על חסידי האי-ציות האזרחי והפעולה הישירה כדוגמת מהאטמה גנדי מהודו. היה מתנגד נמרץ למלחמה שניהלה ארה"ב בווייטנאם.

         

 (בצילום המצורף: מרטין לותר קינג בחברת רעייתו Coretta Scott ושלושה מילדיו, Yolanda, Martin Luther, Dexter Scott ; Berenice הצעירה אינה נראית בתמונה.)

          לציון המאורע מתפרסם כאן במלואו, בתרגום חופשי, הנאום אותו מרטין לותר קינג נשא ב-28.8.1963 ליד האנדרטה של אברהם לינקולן במהלך "מצעד ואשינגטון למען תעסוקה וחירות" :

          אני מאושר להיות עימכם היום בהפגנה שתירשם בהיסטוריה של האומה שלנו כהפגנה הגדולה ביותר למען החירות.

          לפני מאה שנים, אמריקאי דגול [אברהם לינקולן], שבצילו הסימבולי אנו חוסים היום, חתם על צו הצהרת השחרור [של העבדים, 1862]. צו מכריע זה נישא כמו מגדלור גדול של תיקווה למיליוני עבדים שנצרבו באש של אי-צדק. הוא בישר שחר מאושר שהביא לקץ הלילה הארוך של שביים.

          ואולם, מאה שנים לאחר מכן, השחור איננו בן חורין. מאה שנים לאחר מכן, החיים של השחור ממשיכים להיות כבולים באזיקים של הפרדה גזעית ושרשות של אפליה. מאה שנים לאחר מכן, השחור שרוי עדיין באי של עוני באמצע אוקיאנוס של גאות חומרית. מאה שנים לאחר מכן, השחור עודו נמק בשולי החברה האמריקאית וחי בגלוּת בתוך ארצו. זו הסיבה שהיום אנחנו נמצאים כאן כדי להוקיע תנאי חיים מחפירים אלה.

          באנו לבירה של האומה שלנו כדי לפדות המחאה. כאשר אדריכלי הרפובליקה שלנו כתבו את המילים הנהדרות של החוקה [1787] ושל הצהרת העצמאות [1776], הם חתמו על המחאה  לזכותו של כל אמריקאי. המחאה זו היתה הבטחה שלכל בני האדם, כן, שחורים כלבנים, יובטחו הזכויות שאין לערער עליהן של חיים, חירות ושאיפה לאושר.

          ברור היום שאמריקה לא קיימה את הבטחותיה ביחסה לאזרחים הצבעוניים. במקום למלא אחר מחויבותה המקודשת, אמריקה הפקידה בידי העם השחור המחאה מעץ שחזרה אליו ועליה צוין "המחאה ללא כיסוי".

          אנחנו מסרבים להאמין שבנק הצדק שרוי בפשיטת רגל. אנחנו מסרבים להאמין שלא ניתן לכבד המחאה זו מכספות ההזדמנויות הגדולות של הארץ. כמו כן, באנו לפדות המחאה זו, המחאה שתעניק לנו, על-ידי הצגתה הפשוטה, את עושר החירות וביטחון הצדק.

           כמו כן באנו למקום המקודש הזה כדי להזכיר לאמריקה את התביעות הדחופות שלנו בהווה. זו לא העת להעניק לעצמנו את המותרות לצנן את הלהט שלנו או לנקוט חצאי צעדים שכמוהם ככדורי הרגעה. הגיעה השעה לקיים את הבטחות הדמוקרטיה. הגיעה השעה לחשוף את העמקים האפלים והמבודדים של הפרדה גזעית שמטרתם לחסום את הנתיב הזוהר של צדק לכל הגזעים. הגיעה השעה לחלץ את האומה שלנו מהחולות הנודדים של האפליה הגזעית ולהציבה על סלע איתן של האחווה. הגיעה השעה להפוך את הצדק למציאות לכל הילדים של אלוהים.

          יהיה זה מצב הרה-גורל לאומה שלנו לעצום עיניים נוכח צו השעה. קיץ מחניק זה של אי-שביעות רצון לגיטימית זו של השחורים לא יחלוף בטרם יגיע סתיו מרענן של חירות ושוויון. שנת 1963 איננה מטרה בפני עצמה, היא בראשית. מי שמצפים שהשחור נזקק רק לשחרור קיטור ושמכאן ואילך הוא יראה שהוא מרוצה, אלה האחרונים תהיה להם יקיצה קשה , אם האומה תשוב לשגרה שלה.

אמריקה לא תדע מנוחה והחלה עד שלא יוענקו לשחורים זכויותיהם האזרחיות. מערבולות ההתקוממות לא יפסיקו לזעזע את היסודות של האומה שלנו עד שלא יפסיע השחר הזוהר של הצדק.  

          ואולם יש משהו שאני חייב לומר לעם שלי שעה שהוא ניצב על מיפתן  ארמון הצדק. כאשר נשיג את מקומנו הלגיטימי, אסור לנו לבצע פעולות מגונות. בל נחפש לרוות את צימאוננו לחירות בשתייה מכוס המרירות והשנאה. אנחנו חייבים תמיד לנהל את המאבק שלנו על מישורים של כובד ראש ומשמעת. אסור לנו  שתביעותינו היצירתיות יידרדרו לאלימות פיזית. ללא הרף, אנחנו חייבים להתעלות עד למרומים הנאצלים בהם נפגשים הכוח הפיזי והנפשי נפגשים.  הרוח ההתגייסות המופלאה שאחזה את הקהילה השחורה לא צריכה לגרור אותנו לגלות חשדנות כלפי הלבנים מאחר רבים מאחינו הלבנים, נוכחותם כאן איתנו היום, הבינו שגורלם קשור לגורלנו. הם הבינו שחירותם קשורה הדוקות לחירותנו. איננו יכולים למעוד לבדנו.

          במהלך התקדמותנו עלינו להתחייב להמשיך לצעוד קדימה ביחד. איננו יכולים לִסוג לאחור.

          ישנם אנשים המבקשים מהפעילים למען זכויות האזרח: "מתי  סוף-סוף תהיו שבעי רצון?" לא נהיה שבעי רצון כל עוד השחור יהיה קורבן לזוועות שלא ניתן להביען במלים על הברוטליות של המשטרה. לא נהיה שבעי רצון כל עוד שגופותינו, הכבדים מליאות המסעות, לא ימצאו מקלט במוטלים שעל אם הדרך או במלונות בערים.

          לא נוכל להיות שבעי רצון כל עוד חופש התנועה של השחור יאפשר לו לעבור מגיטו קטן לגיטו גדול יותר. לא נוכל להיות שבעי רצון כל עוד ילדינו, גם כאשר הם מתבגרים, לא יתייחסו אליהם כאל בוגרים ויראו את כבודם מושפל על-ידי כרזות "ללבנים בלבד". לא נוכל להיות שבעי רצון כל עוד שחור במיסיסיפי לא יוכל לבחור וכל עוד שחור בניו יורק יהיה סבור שאין לו כל סיבה מדוע לבחור. לא, איננו שבעי רצון ומעולם לא נהיה שבעי רצון כל עוד הזכות לא תזרום כמו המים, והצדק לא יזרום כמו נחל לא-אכזב.

          אינני מתעלם מהעובדה שאי-אלה מכם מגיעים לכאן עמוסי תלאות וייסורים. חלק מכם יצאו זה עתה מתאים צרים של בתי כלא. אחרים באים ממחוזות בהם החיפוש שלהם לחירות עלה להם להיות מוכים על ידי סופות של רדיפות ולהיטלטל על ידי סערות של ברוטליות משטרתית. אתם ניצולי  הגיבורים של הסבל היוצר. המשיכו לפעול עם האמונה שהסבל הבלתי מוצדק יהפוך לגואל.

             שובו למיסיסיפי, שובו לאלבמה, שובו לדרום קרולינה, שובו לג'ורג'יה, שובו ללואיזיאנה, שובו לסלאמס ולגיטאות של של ערי הצפון, ביודעכם, בצורה זו או אחרת, שמצב זה יכול להשתנות והוא עוד ישתנה. אל נשקע בעמק הייאוש.

          חברי, אני אומר לכם כאן ועכשיו: למרות שמצפים לנו קשיים היום ומחר, אני תמיד יש לי חלום: זהו חלום המעוגן עמוק באידיאל האמריקאי.

אני חולם שביום אחד, אומה זו תתרומם ותהיה במלואה את המציאות האמיתית של העיקרון שלה: "אנו אוחזים באמיתות אלו כמובנות מאליהן: כל בני האדם נולדו שווים".

          יש לי חלום שיום אחד, על הגבעות האדומות של ג'ורג'יה, צאצאי העבדים וצאצאי בעלי העבדים יוכלו לשבת יחד מסביב לשולחן האחווה.

          יש לי חלום שיום אחד, אפילו מדינת מיסיסיפי, מדינה בה בוערת אש האי-צדק והדיכוי, תהפוך לנאות-מדבר של חירות וצדק.

          יש לי חלום שארבע ילדי הקטנים יחיו יום אחד באומה בה הם יישפטו לא על-פי צבע עורם, אלא על-פי ערך אופיים. יש לי היום חלום !

          יש לי חלום שיום אחד אפילו אלבמה, עם הגזענים שלה המלאים שנאה, עם המושל שלה עם פיו המלא מלים "התנגדות" ו"ביטול" חוקים פדראליים, שבאלבמה זו, יום אחד, בנים שחורים קטנים ובנות לבנות קטנות יתנו זו לזה יד, כמו אחים ואחיות. יש לי חלום.

          יש לי חלום שיום אחד, כל עמק יגבה, כל גבעה וכל הר ייושרו, המקומות התלולים ייושרו ושהדרכים העקלקלות ייושרו, תהילת אלוהים תתגלה, וכל בשר יחזו בו.

          זוהי תקוותנו. זו האמונה שמפעמת בי כאשר אני שב לדרום.

          עם אמונה זו, נוכל לסתת אבן של תיקווה בהר הייאוש. עם אמונה זו, נוכל להפוך את המחלוקות של האומה שלנו לסימפוניה אדירה של אחווה. עם אמונה זו, נוכל לעבוד יחד, להתפלל יחד, להיאבק יחד, ללכת יחד לכלא, להגן יחד על החירות, ביודענו שיום אחד, נהיה בני חורין.                        

          זה יקרה ביום בו כל הילדים של אלוהים יוכלו לזמר מלים אלו שתהיה משמעות חדשה: "ארצי, זו את, ארץ מתוקה של חירות, למענך אני שר, ארץ בה קבורים אבותינו, ארץ שהיתה גאוותם של עולי-רגל, שמכל הר תהדהד החירות !" ואם אמריקה חייבת להיות אומה גדולה, שכל זה יהפוך למציאות.

          שפעמוני החירות יהדהדו ברמה מפסגות הגבעות הנפלאות של ניו המפשר! שפעמוני החירות יהדהדו ברמה מההרים המפוארים של מדינת ניו יורק ! שפעמוני החירות יהדהדו ברמה מגבעות אליגני בפנסילבניה ! שפעמוני החירות יהדהדו ברמה מהצוקים המושלגים של מהרי הסלע של קולורדו ! שפעמוני החירות יהדהדו ברמה ממדרונות קליפורניה !

כל אלה אינם מספיקים.

שפעמוני החירות יהדהדו ברמה מהר סטון בג'ורג'יה !

שפעמוני החירות יהדהדו ברמה מהר לוֹקאוּט בטנסי

שפעמוני החירות יהדהדו ברמה מכל גבעה ומכל תל במיסיסיפי ! מכל הר.

 שפעמוני החירות יהדהדו. וכאשר זה יקרה, כאשר נאפשר לפעמוני החירות להדהד, כאשר נאפשר להם להדהד בכל עיירה, בכל כפר, בכל מדינה ובכל עיר, אז נוכל לחוג את היום בו כל ילדי אלוהים, השחורים והלבנים, היהודים והלא-יהודים, הפרוטסטנטים והקתולים, יוכלו לשלב ידיים ולזמר יחד את הספיריטואל השחור הישן: "סוף סוף בני חורין, סוף-סוף בני חורין, ברוך אתה השם כל יכול, אנחנו סוף-סוף בני חורין !"

 

 

2/15/2009