אז שאלתי את המזכיר הכללי של האו"ם, לא הגיע הזמן לבית דין לפשעי מלחמה?

מר באן אמר שאין זה מתפקידו להקים בית דין לפשעי מלחמה. זה היה פתטי.

"זה אינדפנדט", יום שני, 19 בינואר 09

זוהי מעין אתנחתא, הפסקת אש שהוכרזה בדיוק בזמן, כדי שבטקס ההשבעה הנוצץ וללא רבב של ברק אובמה יופנו עיני העולם כולו לרחובות וושינגטון ולא להריסות עזה. קונדי וגב' לבני חשבו שההסכם החדש לפיקוח על הנשק - שהושג ללא השתתפותו של אף ערבי – יפעל.  באן-קי-מון ברך על הפסקת האש החד-צדדית. הטובים והגדולים התכנסו לפסגה בשארם-אל-שייך. רק בחמאס עצמה לא נועצו, מה שגרם, כמובן, לאי-אלה קמטים בתכנית. ראשית, לפני הכרזת הפסקת האש, היא המשיכה לשלוח רקטות לתוך ישראל, בהוכיחה בכך שמטרתה הראשית של ישראל – הפסקת ירי הרקטות – נכשלה. אחר-כך קהיר ניערה מעליה את ההסכם, כי אף אחד לא יניח על אדמת מצרים מכשור אלקטרוני לאיתור ציוד. ואף מנהיג אירופי, שהגיע לאזור, לא הציע עזרה לניצולים במידה וישראל, מדינות האיחוד האירופי וארה"ב יפסיקו את המצור על הכנסת מזון ודלק לעזה.

אחרי הרג מאות נשים וילדים, שוב ישראל הוא הבחור הטוב, בעקבות הכרזתה על הפסקת אש חד-צדדית, שברור שחמאס תפר. אבל אובמה יחייך ביום שלישי. בסופו של דבר, האם זו לא הייתה הסיבה שישראל ניאותה להפוגה?

ייתכן וההתנגדות של מצרים היא הצגה בלבד – ארה"ב הוציאה 18 מיליון לי"ש בשנה האחרונה עבור אימונם של אנשי אבטחה מצריים כדי להפסיק את הברחות נשק לתוך עזה, ומכיוון שארה"ב ערבה לכלכלה של מצריים ומתעלמת מהשחיתות של המשטר בה וממשיכה לתמוך בחוסני מובארק, אין ספק שתהיה "פשרה" בקרוב.

ולחמאס קיצצו את הציפורניים. המודיעים הישראליים בעזה מסרו את מיקומי הבתים ומקומות המסתור וממשלת עזה וודאי תוהה אם אי-פעם תוכל להתמודד עם מעגלי המרגלים. חמאס חשבה שהמיליציה שלה היא חזבאללה – שגיאה גסה – ושהעולם ייחלץ לעזרתה בבוא העת. העולם (אך לא מנהיגיו הנפוחים) חש חמלה עצומה כלפי הפלשתינאים אך לא כלפי אנשי החמאס הציניים שביימו הפיכה ב2007 בעזה, בה נהרגו 151 פלשתינאים. כרגיל, שוב התברר עד כמה אין המדינאים האירופים מחוברים לחשיבתם של בוחריהם.

וההיסטוריה נשכחה כליל. שילוח הרקטות הייתה תוצאה של המצור על מזון ודלק. ישראל היא זו ששברה את ההפוגה ב-4 וב-17 בנובמבר. נשכחה העובדה שחמאס זכתה ב-2006 בבחירות, למרות שישראל הרגה קבוצה מהמנצחים.

ולא נותר זמן רב בשביל משכיני השלום בשארם-אל-שייך לתת את הדעת על שלשת בתי הספר של האו"ם שהיוו מטרה לישראלים ולטבח של האזרחים בתוכם.  באן-קי מון המסכן. הוא ניסה להשמיע את קולו לפני הפסקת האש כשאמר שהחיילים הישראלים פעלו באופן "מחפיר" ושעליהם "להיענש" עבור ההרג בבית הספר השלישי. תקווה קלושה. במסיבת עיתונאים בביירות, הוא הודה שנכשל בניסיונו ליצור קשר עם משרד החוץ הישראלי ולהתלונן.

זה היה פתטי. כששאלתי את מר באן אם יהיה מוכן לשקול הקמת בית דין לפשעי מלחמה בעזה, הוא ענה שלא הוא אמור "להחליט". ורק עיתונאים ספורים טרחו להקשיב לו ונציגיו מיהרו לקפל את דגל האו"ם מהשולחן. ובהחלט הגיע הזמן. החזירו את חבר העמים. הכל נמחל.

מה שאף אחד לא שם לב אליו אתמול – לא הערבים ולא הישראלים ולא האישים המכובדים מאירופה – הוא שהמפגש בשארם אל-שייך אתמול בערב חל בדיוק ביום השנה ה-90 לפתיחת ועידת השלום בפאריס בשנת 1919 שיצרה את המזרח התיכון המודרני. אחד הנושאים העיקריים שנדונו בה היה "גבולות פלסטין". בהמשך נחתם הסכם וורסאי. ואנו יודעים מה התרחש לאחר-מכן. והשאר הוא באמת היסטוריה. העלו את הרוחות.  

---------------

תרגום בעברית: פ.ר.