|
למרות התחייבויותיה – ישראל ממשיכה להפקיע קרקעות ולהתנחל בגדה המערבית
ממשלות ישראל, כל ממשלות ישראל, מדקלמות שלום וחותרות תחת כל סיכוי להגיע אליו, ואחת הדרכים הבדוקות לכך היא מדיניות הפקעת הקרקעות בשטחים וההתנחלויות החוקיות והבלתי-חוקיות כביכול. לדוברים הרשמיים של ממשלות ישראל, החל מראש הממשלה ועד לפקידים העוסקים בכך, אין להם כל קושי להבטיח ולא לקיים, וגם אין להם כל עקבה להטעות ולשקר .
* ארגון "שלום עכשיו", המקיים מזה שנים מעקב בנושאים אלו, חושף, פעם אחר פעם, באמצעות דו"חות הנסמכים בין השאר גם על צילומי אוויר את השקרים האלה. ראו בהמשך את דו"ח הסיכום לשנת 2008.
* "הארץ" (28.1.2009) חשף מאגר מידע סודי של משר הביטחון המסתיר בנייה רחבת היקף ללא אישור בהתנחלויות בגדה המערבית – "בשלוש מתוך כל ארבע התנחלויות בוצעה בנייה ללא אישורים מתאימים או בניגוד להם, וברבים מהיישובים שם נבנו בניינים ותשתיות על קרקעות של פלסטינים".
* הכתב הצבאי עמוס הראל גילה שישראל השקיעה 200 מיליון שקלים בתוכנית להקמת שכונה חדשה בשטח אי-1 בין ירושלים למעלה אדומים עליה מתכננים בניית 3,500 יחידות דיור. בדרך זו ישראל "תמנע בנייה פלסטינית בין מזרח ירושלים לרמאללה ותקשה על השגת הסכמות בין ישראל לפלסטינים בדבר גבולות הקבע" ("הארץ", 1.2.2009).
התנחלות אריאל בלב ישובים פלסטינים בגדה המערבית (צילום: שלום עכשיו).
מן הדו"ח האחרון של "שלום עכשיו" (2008) עולה:
• מספר המתנחלים בשטחים נכון לשנת 2008 - 285,800;
• מספר המבנים החדשים שנבנו בשטחים בשנת 2008 – 1,518 (מתוכם 261 במאחזים);
• כ-61% מהמבנים החדשים שנבנו (927 מבנים) נבנו ממערב לתוואי גדר ההפרדה ו-39% (591 מבנים) ממזרח לה. רבע מהמבנים החדשים ממזרח לגדר נבנו במאחזים.
הדו"ח מציין עוד, שמדינת ישראל התחייבה בשנים האחרונות בהזדמנויות רבות כי לא תפקיע עוד אדמות מפלסטינים בשטחים הכבושים ומזכיר שרה"מ לשעבר, אריאל שרון התחייב לכך עוד בדצמבר 2003 כשאמר: "ישראל תעמוד בכל התחייבויותיה גם בנושא הבניה בהתנחלויות. לא תהיה בניה מעבר לקו הבניה הקיים, אין הפקעות קרקע לבניה, אין תמריצים כלכליים מיוחדים ואין בניה של התנחלויות חדשות." (דברים בכנס הרצליה, 18.12.2003). לעתים מזומנות הדבר נאמר בהקשר של המשך הבנייה בשטחים כאשר חוזרים דוברים רשמיים ומדגישים שגם אם מתקיימת בנייה בהתנחלויות, פה ושם, הרי שהפקעת הקרקעות הופסקה. העיקרון שעומד מאחרי התחייבות זו הוא שמדינת ישראל לא תשתלט על אדמות חדשות שעדיין לא השתלטה עליהם, ואם יהיו הרחבות בנייה בהתנחלויות, הרי שהדבר ייעשה רק בתחומים שנתפסו ע"י ישראל בעבר. בדיקת שלום עכשיו העלתה כי בשנה האחרונה בלבד בוצעו לפחות ארבע הפקעות של שטחים חדשים, בהיקף כולל של כ-275 דונם.
ההפקעות :
1. בית"ר עילית - ב-4.11.2008 הוציא המינהל האזרחי צו הכרזה על אדמות מדינה לשטח של למעלה מ-23 דונם מאדמות הכפר חֻסאן שבאזור בית לחם, בסמוך להתנחלות בית"ר עילית. לפני כ-15 שנה הוקמה במקום תחנת דלק, על קרקע פרטית של תושבי חֻסאן, ובכך נמנע מבעליה להמשיך ולהשתמש בה. ההכרזה באה עתה לאשר בדיעבד את ההפקעה שנעשתה בשעתו בכוח ובניגוד לחוק. צו ההכרזה כולל גם שטח נרחב בסמוך לתחנת הדלק, כפי הנראה, למטרות פיתוח והרחבה.
2. אפרת - ב-29.7.08 המינהל האזרחי פרסם שלושה צווים המודיעים על רישום קרקעות מאדמות הכפר אלח'דר שבאזור בית לחם, בסמוך להתנחלות אפרת, על שם הממונה על הרכוש הממשלתי. היקף הקרקעות בשלושת הצווים מגיע לכדי 90 דונם. המשמעות היא הפיכת הקרקע לאדמת מדינה, שמשמעה בפועל הפקעת הקרקע. לשלום עכשיו נודע כי ככל הנראה הקרקע הופקעה על מנת להקים במקום פארק לתושבי ההתנחלות באפרת.
3. אזור התעשייה אריאל - ביולי 2008 אושרה סופית הכרזה על אדמות מדינה בהיקף של 60 דונם להרחבת אזור התעשייה של ההתנחלות אריאל. אישור ההכרזה אפשר את השלמת הרחבת אזור התעשייה בכ-400 דונם.
4. קרית ארבע - בחודש מאי 2008 דחתה ועדת הערר הצבאית את ערעורם של בעלי הקרקעות על הכרזת אדמתם כאדמת מדינה בשטח מצפון להתנחלות קרית ארבע באזור חברון. מדובר בשתי חלקות קרקע (חלקה 20 וחלקה 26) בהיקף של כ-100 דונם, שנמצאות מחוץ לגדר הצפונית של ההתנחלות קרית ארבע, שבהן מתוכננות מאות יחידות דיור להרחבת ההתנחלות. הערר הוגש ע"י בעלי הקרקע הפלסטינים לפני כתשע שנים, אך רק לאחרונה ניתן האישור הסופי להכרזה על האדמות כאדמות מדינה.
לאורך השנים השתמשה מדינת ישראל במספר דרכים על מנת להפוך קרקעות בגדה המערבית ל"אדמות מדינה", ששימשו אחר כך באופן בלעדי כמעט את ההתנחלות הישראלית בלבד. למושג "הפקעה" ישנה אמנם משמעות משפטית ספציפית, אך בהקשר המדיני, כאשר אנו מדברים על הפקעת קרקעות בגדה המערבית, מדובר בשינוי מעמד הקרקע כך שתוכל לשמש את מדינת ישראל לצרכי התנחלות. ארגון "במקום" הוציא לאחרונה דו"ח מקיף בנושא מדיניות התכנון של ישראל בשטחים,
בין השיטות להפקעה:
1. הכרזה על אדמות מדינה – השיטה הנפוצה ביותר שבה משתמשת מדינת ישראל כדי להפקיע אדמות היא ההכרזה על אדמות מדינה. השיטה מבוססת על חוק מהתקופה העות'מאנית (משנת 1858) שאפשר לסולטאן להפקיע לרשותו קרקעות שלא נזרעו ולא עובדו במשך שלוש שנים ברציפות. לאורך השנים פעלה ישראל לאתר אדמות שאינן מעובדות בגדה המערבית, ולהכריז עליהן כאדמות מדינה. בדרך זו הפקיעה ישראל למעלה מ-900,000 דונם בגדה המערבית.
2. הפקעה לצרכי ציבור – ישראל השתמשה לעתים גם בצו הפקעה לצרכי ציבור על מנת להשתלט על קרקעות. לפי החוק, על הקרקע שהופקעה לשמש לצרכי כל הציבור באזור, כולל הציבור הפלסטיני, ולכן השתמשה ישראל בשיטה זו בדרך כלל לסלילת כבישים, שבהם ניתן לטעון כי הם ישמשו גם את הפלסטינים. לא ניתן להשתמש בצו הפקעה כזה לשם הקמת ההתנחלות עצמה משום שהציבור שעבורו מיועדת ההתנחלות הוא הציבור של המעצמה הכובשת ולא כלל הציבור באזור. למרות זאת, ככל הידוע לנו נעשה שימוש בהפקעה לצרכי ציבור כדי להקים את ההתנחלות מעלה אדומים.
3. רישום ראשון – אפשרות נוספת שעומדת בפני המדינה, היא לפתוח בהליך של רישום הקרקע על שם המדינה בטאבו. הליך זה של הסדרת הקרקע ורישומה עלול לארוך זמן רב אם יהיו בעלי קרקע שיטענו לבעלות, ואז יידרש מן הצדדים להוכיח בעלות בהליך ארוך וממושך. המקרה היחיד שידוע לשלום עכשיו שבו נעשה שימוש בהליך רישום ראשון של הקרקע כאמצעי להפוך קרקע לאדמת מדינה, היא במקרה שמובא לעיל, של שלושת הצווים שפורסמו ביולי 2008 לצורך הרחבת ההתנחלות אפרת. ייתכן שהבחירה בהליך של רישום במקום בהליך ההכרזה נבע מניסיון של הרשויות להימנע ממה שעלול להיתפס כ"הפקעה", ולטעון שמדובר "בסך הכל" בהליך מנהלי סטנדרטי להסדרת קרקע.
4. תפיסה לצרכים צבאיים – דרך נוספת להשתלטות על קרקעות היא בהוצאת צו תפיסה לצרכים צבאיים. חשוב לציין שצו התפיסה לא משנה את מעמד הקרקע ולא מעביר את זכויות הבעלות למדינה, אלא רק את זכויות השימוש בקרקע, לזמן מוגבל שמופיע בצו התפיסה, ולצרכים צבאיים ביטחוניים בלבד. בתום הצורך הביטחוני אמורה הקרקע לשוב לבעליה. בעבר נעשה שימוש נרחב בצו תפיסה לצרכים צבאיים כדי להקים התנחלויות, אך ב-1979, בעקבות בג"צ אלון מורה, נאסר השימוש בצווי תפיסה לצרכי התנחלויות. צווי תפיסה רבים ממשיכים להתפרסם לצורך הקמת גדר ההפרדה ומתקנים צבאיים שונים ברחבי הגדה המערבית.
5. אדמות נפקדים – צו מיוחד מקנה למדינה את הסמכות לנהל נכסים של אנשים שנמלטו מהגדה המערבית ב-1967, ולמעשה להחזיק בהן עד שישובו. הצו מאפשר לממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש להחכיר את הקרקע ולעתים אף למוכרה. ככל הידוע לנו נעשה שימוש בנכסים אלה לצרכי התנחלות, בעיקר באזור בקעת הירדן, אך לא ידוע לנו באיזה היקף והיכן.
שטח C בגדה המערבית, שבו חיים כ-70,000 פלסטינים, נתון לשליטה ישראלית ישירה, מכאן ש"המנהל האזרחי" הוא האחראי על חוקי התכנון והבנייה. משרד הביטחון מודה כי בשטחים שבשליטה ישראלית כמעט ולא ניתנים אישורי בנייה לפלסטינים. דו"ח מלפני שנה של שלום עכשיו חשף שמאז שנת 2000 ועד ספטמבר 2007 ניתנו רק 91 היתרי בנייה לפלסטינים בזמן שבהתנחלויות נבנו למעלה מ-18,472 יחידות דיור (!). ישראל הורסת בתים של פלסטינים בטיעון של "בנייה בלתי חוקית" ובמקביל מאפשרת הרחבת התנחלויות של יהודים. מדיניות זו של מניעת היתרי בנייה לפלסטינים והריסת בתיהם מכוונת לממש בהדרגה טרנספר של פלסטינים משטח C.
בג"צ נתן הכשר לנישול בח'רבת טאנא
|
