מדינת ישראל נגד נורי אלעוקבי

מאת חיה נח

מזה שנים מנהל נורי אלעוקבי מאבק על אדמותיו. לפני למעלה משנתיים וחצי חזר לאדמות כפרו אלערקיב, דרומית לרהט, ממנו גורשו בני שבטו בשנת 1951. כל רצונו היה להשיב את בני שבטו אל אדמות הכפר ולהקים ישוב חקלאי. בני השבט סולקו מאדמותיהם  בתואנה שהעברתם היא זמנית, ועם תום שישה חודשים יוחזרו כולם לכפרם. הם לא הוחזרו לכפרם מעולם, למרות תביעותיהם החוזרות ונשנות.

באפריל שנת 2006 עזב נורי את עבודתו ואת חייו הקודמים והנוחים יחסית  וחזר להתגורר באוהל  באלערקיב. מאז הוא חי בשטח בתנאים לא תנאים כשהוא נתון להטרדות ולהצקות חוזרות ונשנות של נציגי המדינה בדמותם של פקחי הסיירת הירוקה.  למן שנת 2006 מנהל נורי מאבק בלתי אלים, ולאורך כל התקופה הוא נתמך על ידי פורום הכרה ופורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי שסייעו לו בפעילויות זריעה, בסמינרים, בעריכת סיורים מודרכים לאורחים מן הארץ ומחו"ל, בהעלאת ההצגה "בדואים" שהופקה על ידי סטודנטים מהחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, באירוע שנערך על אדמות אלערקיב, ועוד ועוד.

מאז שחזר לאלערקיב חווה נורי מידי שבוע את נחת זרועם של נציגי השלטונות, שהרסו את האוהל הצנוע שלו בו הוא חי והחרימו את מעט הרכוש שהיה לו באוהל. שליחי המדינה בדמותם של הסיירת הירוקה, מינהל מקרקעי ישראל וגורמים בקק"ל ניהלו, ועודם מנהלים מלחמת חורמה כנגד שובו של נורי אל אדמותיו.  נורי נעצר לא אחת, קיבל זימונים לבתי המשפט ונלחם כמעט לבדו מול מנגנונים חזקים שמפעילה המדינה כנגד אזרח בודד. אפשר לומר ש"בזכותו" של נורי המדינה משלמת שכר לכוחות אדירים של פקחים, עורכי דין, אנשי משטרה, אנשי קק"ל ומי לא.... והנה בא יום הדין. נורי קיבל תביעה להשיב למדינה את כל ההוצאות שהיו לה בשל מלחמתה ברעיון השיבה שלו לכפרו. הוצאות הפינוי של נורי נאמדות בכ-200,000 ש"ח! והן כוללות הוצאות שהיו למדינה בהפעלת שוטרים, רכבי שטח ורכבים אחרים, דחפורים, ... וכו'. כל שעת שוטר חושבה וכל שעת דחפור תויקה וגולמה בתביעה. כל המנגנון הבירוקרטי הזה – מאות פקידים, חשבים, שוטרים, פקחים, כתבניות, עורכי דין ועוד הנציחו מאבק מכוער שנתמך בחשבונאות מסובכת רבת אפסים. וכך תפח הסכום ותפח והגיע עד הלום.

פקחי הסיירת הירוקה, באו לפנות את נורי ללא צו, בכל פינוי נורי ביקש שיוצג צו, אך לשווא. אנשי הסיירת החרימו כאמור את רכושו הדל עד תום ומעולם לא נתנו לו קבלה על הרכוש שהוחרם ולא אמרו היכן נמצא הציוד. אנשי קק"ל שלהם בוודאי אין זכויות אכיפה העמיסו על רכבם את ציודו יותר מפעם אחת.

היום ב-24 לנובמבר 2008 , למדנו מפי פקח הסיירת הירוקה איציק שהעיד בבית המשפט, שאם עצים נעקרים בשלמותם הם מועברים לקרן הקיימת לישראל, ואם הם נשברים תוך כדי עקירה, הם מושמדים! לשאלה מה קרה עם 55 העצים שנטעו פעילים באלערקיב לציון 55 שנות גרוש, ענה הפקח שהם הושמדו. סוף-סוף נודע מה עלה בגורלם של עצי הזית שנטעו לפני מספר שנים, עצים שניטעו בשבת בבוקר ונעלמו כלא היו בשבת בלילה.

עקירת העצים מעוררת גיחוך כיוון שהקק"ל מייערת בשנים האחרונות חלקים נרחבים מאלערקיב בינבוט. אפשר לשאול מדוע אם כך נעקרו  עצי הזית? למי הם  הפריעו? הרי נטיעת העצים התאימה ליעודי הקרקע על פי התוכניות של המדינה...

איש הסיירת התגלה כפקיד מדינה יעיל המבצע את ההוראות של הממונים עליו על הצד הטוב יותר. בחקירתו העביר לא פעם את מבטו אל עבר עו"ד מפרקליטות המדינה שסימן לו כיצד להשיב ולעיתים אף השיב במקומו, עד אשר השופט הציע לעו"ד לעלות על דוכן העדים... המדינה תפרה  את התיק לתפארת. העד היה מוכן וב"מקומות הנכונים" התערב עו"ד. ה"פקיד" נצמד לדוחות שהגיש וציטט מהם. כאשר נשאל היכן היה נורי בעת הפינוי מִלָא פיו מים, הוא ענה "אני מתעסק בפינוי ואני לא מתעסק בזה". כאשר נשאל כמה שוטרים נכחו בפינוי הוא ענה "אני לא מתעסק בזה" וכן ש"המנהלים החליטו כמה כוחות יש להביא". תחי ההירארכיה! כאשר נשאל מה היה הציוד המכני שהופעל, איזה סוג של טרקטורים הובאו אל השטח לשם הפינוי (כזכור הדבר תורגם לכסף), התקשה לענות ויעילותו נעלמה כלא היתה. לבסוף, בלחץ פרקליטתו של נורי, הוא ענה חלקית לשאלה. כאשר נשאל מה היה משך הפינוי (לפיו הם קבעו את מחיר הפינוי) הוא ענה "אין לי שעון אינני יודע". כאשר נשאל אם הוא יודע מה נעשה במקום 24 שעות ביממה ענה שכן...

אדם שכמעט בכל יום עורך פינויים ומתגלה כפקיד מדינה יעיל הממלא דוחות ומסוגל להציגם לבית  המשפט כשל בשאלות פשוטות כמו הקף הכוחות, סוגי הכלים וכו'.

כל אחד מחברינו אשר נכח באחד הפינויים, מסוגל לשחזר את האירוע ולומר אם היו 3 שוטרים או 30! כל מי שמבקר באזור מסוגל לומר היכן הוא גל ההריסות של בית המשפחה. הפקח לא ידע היכן היה בית סבו של נורי כי: "יש אבנים רבות באזור".

כאשר נשאל העד הפקיד אם נורי פעל בכוח הוא ענה שבאחת הפעמים נורי דחף עובד ציבור.  כשנשאל כיצד דחף? אמר העד כי נורי הניח את כף ידו על בית החזה של השוטר. כאשר נשאל: "מה אתה חושב מתוך ההכרות הארוכה שלך עם נורי עד כה, האם היה צורך בהיקף כוחות גדול לשם פינוי"? ענה שברוב המקרים נורי התנגד, למרות שבעדותו הציג כאמור מקרה אחד בלבד, וספק אם מקרה זה ניתן להגדירו כהתנגדות.

וכך מתנהל לו משפט בישראל -  המדינה נגד נורי אלעוקבי - אזרח שמנסה לתקן עוול היסטורי אשר נגרם לאבותיו וובני שבטו לחזור אל אדמות כפרו. המדינה מתישה אותו בהליכים ממושכים העולים בכסף רב, מאסרים, וחיי דחק לעיתים חיים במכונית, או תחת כיפת השמים.

וכל זאת לתפארת מדינת ישראל.