יובל אורון-אופיר:

"אני רואה חובה מוסרית לסרב לשרת בצבא"

יובל אורון-אופיר, מחותמי מכתב השמיניסטים 2008 נידון ביום שני (24.11.08) ל-14 ימי מחבוש בגין סירובו המצפוני לשירות צבאי.

יובל אורון-אופיר (19)  חי בכפר המעורב היהודי-ערבי נווה שלום. הוא למד היסטוריה ותיאטרון בתיכון-פנימייה  "צפית" בקיבוץ כפר מנחם. בשנה האחרונה, במסגרת של שנת שירות  בקהילה, הוא עבד עם נוער מהעדה האתיופית ועם ילדים נוספים ביבנה. בנוסף, הוא התנדב בגן פעוטות של פליטים ועובדים זרים בדרום ת"א.

בהצהרת הסירוב שלו יובל אורון-אופיר כתב:

"ברצוני לבקש כי תכירו בבעיה המצפונית שלי להתגייס לצבא.

"אני סבור שהצבא הישראלי איבד את ייעודו כגוף המגן על אזרחי המדינה בתוך גבולותיה.

"מדינת ישראל מנהלת זה 41 שנים כיבוש שטחים לא לה, בהם היא שולטת בכוח הנשק וללא כל הצדקה ערכית או מוסרית. הכיבוש באופן מובהק אינו יד הגורל אלא תוצאה של מדיניות לאומנית התובעת להרחיב את גבולות מדינת היהודים לשטחים בהם חי עם אחר.

"על מנת לשלוט בעם הפלסטיני ובאדמותיו משחיתה מדינת ישראל את כל מנגנוניה: אלו המחוקקים קובעים את הפשע כחוק, אלו השופטים מאבדים את אחיזתם בצדק ואלו המבצעים נדרשים לטמא את ידיהם על מנת לעמוד בפקודות.

"אני, יובל, רואה עצמי מחויב, ככל בני האדם, לערכים בסיסיים בלעדיהם לא נוכל להתקיים.

"בשנים האחרונות אני לומד את הכיבוש וכואב אותו ומגלה בתוך כך את מחלות האדם. אני רואה כיצד בכל יום בו מוחזקים הפלסטינים באדמותיהם, מצליחה המדינה בה אני אזרח לשבור עוד כלל ועוד ערך. אני רואה מדינה מובלת בטיפשות מנהיגיה, אחוזה ברדיפת בצע לספח עוד רחוב ועוד עץ לגבולותיה המעורערים. רואה איך כל כך בקלות עוצמים הורינו עיניים לנוכח הזוועות שנעשות בשמנו, איך כולנו מכונסים בעצמנו ולו רק שלא נשמע זעקות מהצד השני. כל זוועות האנושות המוכרות לנו התאפשרו אך ורק הודות לצייתנות, לשתיקה ולאדישות כלפי האחר.

"נוכח זאת אני רואה חובה מוסרית לסרב לשרת בצבא.

"צו מצפוני אינו מתיר לי לשרת בגוף שבחסות המדינה הורס את בתיהם של חפים מפשע, הורג ילדים שלא לוקחים חלק בלחימה ומונע טיפולים רפואיים מאנשים חולים. הצבא מונע חופש תנועה, פוגע בזכויות הפרט ומנשל אנשים מאדמתם משום שאינם יהודים. על מנת למלא את הוראות הממשלה משליט הצבא הישראלי דיכוי וטרור בשלושה וחצי מיליון פלסטינים.

"בכל יום נדבקים ברפש עוד אנשים, לא אנשים רעים, פשוט אנשים, יהודים ופלסטינים שנכנעו לרוע ועושים דברים רעים, רעים מידי. דברים שפקדו עליהם לעשות, דברים שכאבם שפך מהם ודברים שלא הבינו עד כמה הם רעים. אני מבין היום מה מבקשים שאעשה ובמה רוצים שאקח חלק ואני מבין שאלו לא דברים שגדלתי לעשות ולא דברים שארצה לספר לילדי שעשיתי. דברים כאלה איש לא צריך לעשות.

"אני בטוח שאיש מלבדנו לא דן אותנו לחיות על החרב, יש דרך אחרת, לא של מלחמה, של הידברות, של הבנה, של ויתור, של סליחה, של שלום.

          "אני מאמין בלקיחת האחריות של האדם ושלמותו עם הדרך בה צועד ולכן לא אצטרף לצבא, שאיני מסוגל לעמוד מאחורי מעשיו או לערוב לצדקתו".

הכתובת של יובל אורון-אופיר בכלא:

יובל אורון-אופיר (מ"ז 201205580)

כלא 6

ד"צ 01860

צה"ל

פקס: 04-9540580

ניתן להעביר עותקים מהמכתבים ליובל אורון-אופיר באימייל לכתובת: shministim@gmail.com, ואלה יועברו אליו במהלך הביקורים בכלא.