הערות אחדות על תוצאות הבחירות לכנסת

התחזיות הגרועות התאמתו. החברה הישראלית פנתה עוד יותר ימינה. כל ממשלה שתקום על בסיס תוצאות הבחירות לכנסת ה-18 - לא משנה מי יעמוד בראשה ולא משנה אם יהיו שותפים בה כל מרכיבי מחנה הימין-הניצי-הלאומני-הקלריקלי או חלקם, כולל העבודה – לא תצמח ממנה שום ברכה לישראל באף אחד מהתחומים החיוניים ביותר, המדיני, הכלכלי-חברתי, הדמוקרטי.

לישראל צפויים ימים של חוסר יציבות פוליטית. מפלגות השלטון עלולות לנצל את המצב הזה כדי לעלות שוב את אחוז החסימה. דובריהן כבר מכינים את הקרקע לכך. אסור שזה יקרה.

בבחירות 2009, למפלגת העבודה בראשותו של אהוד ברק קרה בדיוק מה שקרה לה בבחירות ב-1996 בראשותו של שמעון פרס. בשני המקרים, הן אחרי המלחמה בלבנון ב-1996 והן אחרי המלחמה האחרונה בעזה, הבוחרים מאסו במפלגת העבודה.

מרצ יצאה מהבחירות בשן ועין בשל תמיכת הנהגתה במלחמת עזה.

בניגוד לציפיותיהם של דורשי רעתם של האזרחים הערבים,  רוב בעלי זכות הבחירה בקרבם לא החרים את הבחירות.

ההחלטה הנבונה של בל"ד להציב אשה במקום השלישי ברשימתה הציל אותה. בלעדיה, ספק אם היתה עוברת את אחוז החסימה. נזכיר, בל"ד קיבלה 83,470 קולות ואילו אחוז החסימה היה 67,470 קולות.

חד"ש יצאה מחוזקת מהבחירות לכנסת.  הפעם היא קיבלה 112,130 קולות לעומת 85,870 קולות בבחירות הקודמות, עליה ב-30 אחוזים. מצער שהנהגת חד"ש דחקה את הנשים למקום בלתי ריאלי ברשימתה. בעקבות הבחירות  מן הראוי שחד"ש תנתח היטב את תוצאותיה לאור הנתונים הבאים:

1.  בשורה ארוכה של ישובים גדולים בעלי הרכב אנושי עממי היא עדיין חלשה, חלשה מאוד. דוגמאות אחדות: חולון - 137 קולות, בת ים - 115, אשדוד – 46, בני ברק – 26, אשקלון – 32, נתניה – 66, חדרה – 63;

2. בבחירות ב-2009 חד"ש השיגה 3.32 אחוזים מכלל קולות המצביעים, אך עדיין היא אינה מצליחה להגיע לרמה שהיתה  לה בבחירות קודמות. דוגמאות: בשנת 1961 (לפני פילוג המפלגה הקומוניסטית ב-1965) היא השיגה 4.2 אחוזים מכלל קולות המצביעים; ב-1973 (תחת השם רק"ח) 3.4 אחוזים; ב-1977 (תחת השם חד"ש) 4.6 אחוזים; ב-1981 – 3.4 אחוזים;

3. חד"ש הכריזה על תהליך של "בונים שמאל חדש". זו מטרה ראויה, בתנאי שזה יהיה שמאל יהודי-ערבי המחבר בין פוליטיקה, כלכלה, חברה ודמוקרטיה, וכמובן שלא ידחק את הנשים לקרן זווית.

מכאן נשאלת השאלה, האם חד"ש  מתכוונת לבנות "שמאל חדש" בנוסח הבחירות למועצת עיריית תל אביב-יפו עם שתי רשימות חד-לאומיות מתחרות ("עיר לכולנו" ו"יאפא"), או בנוסח הבחירות למועצת עיריית חיפה בה הופיעה חד"ש ברשימה יהודית-ערבית מאוחדת ? הניסוי בבחירות למועצת עיריית תל אביב-יפו הביא לחד"ש בבחירות לכנסת בתל אביב-יפו (עם אוכלוסיה של 371 אלף תושבים) רק 5,203 קולות (לעומת 2009 בבחירות 2006), ואילו בחיפה  (עם אוכלוסיה של 268 אלף תושבים) הרשימה הערבית-היהודית המאוחדת של חד"ש התחזקה הן בבחירות למועצת העירייה והן בבחירות לכנסת בקבלה 5,533 קולות; במלים אחרות, חד"ש בחיפה (שאוכלוסייתה קטנה מזו של תל אביב-יפו אני מדגיש) קיבלה יותר קולות מחד"ש בתל אביב-יפו.

ולסיום, צדק מי שכתב, "יהיה הרכב הקואליציה הבאה אשר יהיה, תפקידם של אנשי שמאל יתמצה ביציאה לרחובות, לא בציפייה לבחירות הבאות", (יצחק לאור, "הרהורי מפלה", הארץ, 17 בפברואר 2009).       

                                                          יוסף אלגזי