מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

עדות קשיש פלסטיני שהוכה בידי חיילים*

ביום רביעי (28.1.2009), בשעה 09:30 בבוקר רעיתי את עדר הצאן שלי, שתים עשרה כבשים, באזור ד'הר ג'בארה, בערך שני קילומטרים ממערב לח'רבה שלנו - העיד שריף עבד א-רחמאן דאר אבו חייה, בן 66, תושב ח'רבת אבו פלאח שבמחוז רמאללה.  

פתאום ראיתי שישה חיילים. הם כנראה התחבאו קודם בין הסלעים. הם נראו צעירים. הפנים שלהם היו צבועות הם דיברו ביניהם בעברית ולא הבנתי מה הם אומרים. החיילים התקרבו אלי ואז הכבשים ברחו ואני ניסיתי לאסוף אותן כדי להראות לחיילים שאני לא מפחד מהם.

החיילים התנפלו עלי ביחד. כמה מהם תפסו את הידיים שלי וכמה תפסו את הרגליים. הם הפילו אותי. ניסיתי להתנגד, כי חשבתי שהם מתכוונים להרוג אותי. היינו באזור מבודד, אף אחד לא היה שם מלבדנו. הם הכו אותי ובעטו בי. הם קשרו את הידיים שלי מאחורי הגב באזיקים מפלסטיק והשכיבו אותי על הגב ואז הם כיסו את הפנים שלי בחתיכת בד, כך שלא יכולתי לראות שום דבר. צעקתי עליהם "מה אתם רוצים ממני, מה עשיתי לכם, עזבו אותי". הם הכו אותי עוד יותר חזק באגרופים ובעטו בי. 

אחד ישב על הרגליים שלי והאחרים נתנו לי אגרופים בפנים. צעקתי שוב ושוב "מה עשיתי לכם, למה אתם מכים אותי?" מישהו אמר בערבית עילגת "שתוק, שתוק".

אחרי כמה דקות הם גררו אותי משם. האזיקים התהדקו מסביב לידיים שלי וכאב לי מאוד. נפצעתי מאבנים ונדקרתי מקוצים. אני חושב שהם גררו אותי מרחק של שלושים מטר בערך.

קטע וידאו שצולם על-ידי סוכנות הטלביזיה פאל-מדיה, ובו ניתן לראות כיצד החיילים חותכים את הפלאנלית שקשרו על פניו של אבו חיה, ולאחר מכן מקימים אותו, ומוליכים אותו עד לאנשי הצוות הרפואי, שלא הורשו לגשת אליו.

אחר כך הם עשו ממני צחוק. הם השכיבו אותי והכו אותי בתורות. בכל פעם שכיסוי העיניים שלי זז קצת, מישהו החזיר אותו למקום. מישהו קשר רצועת בד על הפה שלי. הוא דחף לפה שלי זרדים או משהו כזה. אני הסטתי את הפנים וניסיתי להרחיק את הזרדים עם השיניים שלי, אבל הוא פצע אותי  עם הזרדים. הם המשיכו ככה בערך שעה ואחר-כך המכות פחתו.

מדי פעם צעקתי מכאב בגלל המכות והאזיקים ואמרתי "בבקשה תשחררו אותי, הידיים שלי נרדמו". רק אחד מהם דיבר ואמר "שקט, שקט". מישהו לחץ על הפה שלי, שהיה עדיין קשור בבד.  שמעתי אנשים מסביבי זזים, אבל אני לא יודע מה קרה. 

אחרי שעה בערך שמעתי מישהו צועק בערבית "לך מפה, לך מפה". חשבתי שזה מישהו מהכפר שמנסה לעזור לי. עדיין שכבתי על הגב על אבנים וקוצים והייתי קשור. הרגשתי בחילה וכבר בכלל לא הרגשתי את הידיים שלי.

אחרי חצי שעה בערך חייל הוריד ממני את כיסוי העיניים, הושיב אותי וחתך את האזיקים. היה כבר צהריים. הרגשתי יותר טוב כי הידיים שלי היו משוחררות, אבל עדיין הייתה לי בחילה איומה, כאילו אני עומד להתעלף. ראיתי מסביבי בערך שמונה עשר חיילים.

שני חיילים תפסו אותי בידיים כדי להקים אותי. הם הורידו אותי מההר והובילו אותי לכיוון הכביש. הם הובילו אותי בערך עשרים מטר ואז הגיעו שלושה או ארבעה פרמדיקים פלסטינים. הפרמדיקים השכיבו אותי על אלונקה וסחבו אותי בערך מאה חמישים מטר, עד הכביש. אחר כך סיפרו לי שעוברי אורח שראו מה החיילים עושים לי הזעיקו עזרה.  

פינו אותי לבית החולים ע"ש שיח'ה פאטמה בתורמוס עיא. בבית החולים בדקו אותי ואמרו שיש לי חבורות, שריטות, נפיחות בידיים וסדק בעצם של זרוע ימין. חבשו לי את הזרוע ושחררו אותי באותו ערב. אמרו לי לנוח למשך שבוע ואז לחזור לביקורת.

שבוע אחרי התקיפה הקשיש היה עדיין רתוק למיטה והתלונן על כאבים בחזה, בבטן, בידיים, ברגליים ובפה.

* את עדותו של הקשיש פרסם ארגון בצלם לצד קטע וידיאו שצולם על ידי סוכנות הטלוויזיה פאל-מדיה בו ניתן לראות כיצד החיילים חותכים את הפלנלית שקשרו על פניו של אבו חייה, ולאחר מכן מקימים אותו ומוליכים אותו עד לאנשי הצוות הרפואי שלא הורשו לגשת אליו.

4/2/2009