ישראל 2008 :

הרגת פלסטיני חף מפשע – תג המחיר: שנת מאסר בודדת

כשקראתי ב"העיר" (5.12.08) את הכתבה של ליטל גרוסמן על חייל משמר הגבול שהורשע בבית משפט בישראל על הריגת פלסטיני תושב הגדה המערבית אחרי שתפס אותו ביפו ללא אישור שהייה והוא נדון רק לשנת מאסר אחת - נזכרתי בקריאה "היום רק בלירה!" שהיו קוראים לפני שנים רוכלים כאשר הציעו את מרכולתם הזולה יחסית.

אינני מתכוון לחזור על כל פרטי הסיפור המזעזע והמדהים של המפגש הקטלני ביפו בין הפלסטיני איאד אבו רעיה  לבין לוחם משמר הגבול תומר אברהם. ליטל גרוסמן עושה זאת מצוין, לכו לקרוא. אסתפק כאן בהבאת כותרת-המשנה של הכתבה שלה וציטטות אחדות מתוכה.

          כותרת המשנה:

מג"בניק? מצאת שב"ח ביפו, פירקת אותו במכות, חבטת בו עם אלה, כיוונת אליו את הנשק, דרכת, לחצת בטעות על ההדק והרגת אותו? קבל שנה מאסר בלבד. את המחיר המלא תשלם משפחת הקורבן [מקרה איאד אבו רעיה כדוגמה]

גזר הדין וההנמקה:

לאחר שהרשיע את תומר אברהם בהריגה, גזר עליו בחודש שעבר שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, עודד מודריק, שנת מאסר בודדת בפועל – זאת אף שהעונש המרבי על סעיף זה הוא 20 שנה. מודריק נימק את החלטתו בכך שהשתכנע כי היה מדובר, בין השאר, ב"ירי בהיסח הדעת במהלך דריכת הנשק וזאת מתוך תחושת בלבול, חשש וחוסר ניסיון בולט". גזר הדין, שהניח מעל לראשו של פלסטיני חף מפשע תג מחיר של שנת מאסר בודדת, עורר לא מעט הדים.

תגובת דוברת בתי המשפט:

פסק הדין של בית המשפט מדבר בעד עצמו. עם זאת, יודגש כי לשם הבנת גזר הדין חזר בית המשפט במועד מתן גזר הדין (9.11.08) על עיקר תיאור ההתרחשות שהביאה את הנאשם אל ספסל הנאשמים ושתוארה בהרחבה בהכרעת הדין: ביהמ"ש קבע בגזר הדין כי פעולתו של הנאשם, שרכיב אחד שבה אכן נעשה בהיסח הדעת, ניצבת על דרגת הפזיזות הקלה ביותר, על קו הגבול שבין הריגה לרשלנות חמורה שתוצאתה קטלנית. הנאשם אינו עבריין ואינו בריון אלים מטבע ברייתו. החרדה וההתייסרות אצל הנאשם כפועל יוצא של התקרית החמורה, מעידות על אופיו של הנאשם ועל חד פעמיות ההתרחשות. הוא היה פזיז ובפזיזותו המיט אסון על קורבן העבירה ועל משפחתו. על פשע זה יש להעניש אותו.

תגובת עורך-דינו של לוחם משמר הגבול:

לבי על המשפחה ואני משתתף בצערם, אבל אסור לשכוח מה עשה יקירם: הוא ציפצף על החוק, נכנס לתוך המדינה בלי אישור, ברח מאנשי מג"ב שעשו פעולתם נאמנה על פי החוק, ויש כאן סוג של התחסדות מצדם. הדריכה של הנשק על ידו נעשתה כשהרגיש שהוא בסכנה – הוא דרך כדי להרתיע את חברו של המנוח, כדי שיפסיק לקפוץ, ולמרבה הצער האצבע לחצה על ההדק בהיסח הדעת וגרמה  לתוצאה הטרגית לכולם. לא היה לתומר דבר נגד המנוח, ובוודאי לא מדובר במעשה מכוון. גם בהתייחס לטענות על אלימות, המכות היו הכרח כדי להשתלט על השניים שניסו לברוח. לדעתנו תומר יצא מקופח מהפרשה משום שהעמידו אותו לדין פלילי. המקרה הזה היה צריך להסתיים בדין משמעתי מאחר שמדובר בגרימת מוות ברשלנות ולא בהריגה, ואנו שוקלים לערער.

          המלבה"ד:

אני כמעט בטוח שתומר אברהם ועורך-דינו לא יערערו לא על פסק הדין ולא על גזר הדין.

          איך מנקים שכונת פשע?

          הריגתו של אבו רעיה לא היתה התקרית החמורה היחידה בעקבות כניסת מג"ב לשכונות יפו ופלורנטין. כמה ימים לאחר האירוע הנידון נרשמה תקרית נוספת ב"כיכובה" לכאורה של אותה פלוגה. ארבע מלוחמיה תפסו ביפו שני פועלים פלסטינים ללא אישורי שהייה, הסיעו אותם לחולות יבנה והחלו שם במסכת התעללויות: הם כבלו אותם באזיקים, בעטו בהם, הכו אותם באגרופים, חבטו בראשם באמצעות נשקם, ולבסוף הורו להם לברוח תוך שהם מאיימים עליהם שאם יראו אותם עוד פעם על אדמת ישראל – יירו בהם. נגד הארבעה הוגש כתב אישום על תקיפה בנסיבות מחמירות.

          המלבה"ד:

טוטו: האם הארבעה יורשעו? האם יתברר שגם הם פעלו בהיסח הדעת ושהם אינם עבריינים? האם יזוכו? האם יקבלו ציון לשבח? כל תשובה אחרת.

ישראל 2008.

                                                                                        יוסף אלגזי