מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

ישראל 2008 :

האם חמישה חולים מעזה מסכנים את ביטחון מדינת ישראל ?

 

בשבוע הראשון של חודש נובמבר 2008 פנתה עמותת  רופאים לזכויות אדם  בקריאה לציבור להתערב באופן דחוף אצל שלטונות הביטחון בישראל בעניינם של  חמישה חולים, תושבי עזה, הזקוקים לטיפול רפואי דחוף, חלקם לטיפול מציל חיים, אשר אינו זמין ברצועת עזה. כל החולים, המחזיקים בהתחייבות כספית מטעם הרשות הפלסטינית לכיסוי עלות הטיפול הרפואי בהם, ממתינים מספר רב של חודשים לצאת לטיפול הרפואי, אך רשויות מעבר ארז, והשב"כ בראשן, מונעות זאת מהם. (על מצבם הרפואי של חמישה בהמשך.)

במקביל פנתה העמותה לשר הביטחון, אהוד ברק, וביקשה את התערבותו. משרד הביטחון דחה על הסף את הבקשה בנימוקים המעידים על אטימות צינית. להלן התכתובת שהתנהלה בין רופא הארגון למשרד הביטחון. לקרוא ולא להאמין.  ואולם, הקריאה הפומבית של רופאים לזכויות אדם וההדים שהיא עוררה - אילצו את משרד הביטחון להודיע ביום א' (7.12) שאושרה יציאתם של חמשת החולים מעזה. אחד מהם כבר מאושפז בבית חולים בעמאן שבירדן, ויש לקוות שגם עניינם של האחרים יוסדר בהקדם.  

 

א. פנייתו הראשונה של ד"ר יעקב ארד

 

אדוני שר הביטחון,

ההודעה להלן (הודעת ארגון רופאים לזכויות אדם – המלבה"ד) הגיעה אלי לפני דקות ספורות. היא מכילה פרשות-מקרים של חמישה חולים, תושבי עזה, הסובלים מבעיות רפואיות מז'וריות, המגלמות סכנת-חיים מהותית, וכן פוטנציאל גבוה לתחלואה כרונית עמוקה, לסיבוכים קשים ולנכות פרמננטית.

לאחר בחינה מדוקדקת של המקרים, כפי שהוצגו, לא נותר לי אלא להסכים בצורה גורפת עם המסקנות של המומחים הישראליים שנדרשו לנושא (רובם ככולם מוכרים לי, ונמנים על השמנא והסלתא של הרפואה הישראלית). יתר-על-כן – במרבית המקרים מעדנת ההתנסחות הרפואית את מלוא חומרתם וקריטיותם של המקרים. בשניים מהם – אל-הלול; אלע'וף – מדובר בסכנת-חיים ברורה ומיידית.

כל החמישה סורבו – חזור וסרוב – ע"י רשויות-הביטחון – בנימוקים "ביטחוניים", הגם שאיני מעלה בדעתי איך יכול מי מהם – חורשי-רע ובני-בליעל ככל שיהיו – להוות סיכון ביטחוני כלשהו במצבם הרפואי הנוכחי.

עצם הסירוב מעורר בי – כאזרח ישראלי, כבן העם היהודי על מורשתו המחייבת, וכרופא – תחושת זעם וכלימה שאין למעלה מהם. איני יכול גם להתעלם מהרוע והאיוולת המשתמעים ממדיניות זו, ומהכתם הבל-יימחק הנטבע בכולנו, עקב כך.

כמי שעומד בראש המערכת, וכמי שעומד בראש מחנה המציע טעם אחר לחיינו כאן – במובן העמוק והרחב של המושג – אני מפציר ומפגיע בך להפוך החלטות אלו לאלתר.

בברכה ובצפייה דרוכה,

 

ד"ר  יעקב ארד

מומחה לרפואה פנימית ולרפואה דחופה

מנהל המחלקה לרפואה דחופה

ביה"ח "יוספטל", אילת.

 

ב. תשובת משרד הביטחון

 

ד"ר ארד שלום,

יש לשבח את כל אלה שמפעילים אתכם – הרופאים – כמו גם את כל "אוהבי-ישראל" ברחבי העולם מ'אמנסטי' ומארגוני "שלום" אחרים. לפי כמות המכתבים והדוא"ל המגיע אלינו בחודשים האחרונים ובכלל, הם אכן עושים מלאכתם נאמנה. מפקדת מתאם פעולות הממשלה בשטחים מכירה את כל הפניות בלי יוצא מהכלל!! וכולן מטופלות כראוי.יכן שנכון, צריך וראוי לאשר הכניסה לישראל, הרי שהדבר מתבצע בתיאום הישיר על ידי גורמי המקצוע.

לבקשתך

בברכה

אליה אשל

ע.רמ"ט   שהב"ט

 

ג. תשובתו של ד"ר יעקב ארד למשרד הביטחון

 

שלום רב ותודה על התשובה המהירה,

בחינה אובייקטיבית של העובדות מקשה מאוד על קביעתך שהפניות "מטופלות כראוי". נהפוך הוא – גם בירכתי מוחי הקודח איני מצליח למצוא ולו שמץ הסבר סביר להחלטותיו של מתאם הפעולות. יותר סביר שתחת הכותרת "סיבות ביטחוניות" מסתתרת אג'נדה אחרת, שאינה בהכרח לגיטימית , שאם-כן, הייתם – מן-הסתם – מצהירים עליה בריש-גלי, מבלי להזדקק לעלה-התאנה הביטחוני...

ולעניין הרמזים בפתיחת מכתבך – אני רופא בישראל, מנהל-מחלקה בבי"ח, קצין במילואים, ולאחר שירות ארוך מאוד בצנחנים.  ביתי הבכורה משרתת כקצינה בקבע, וילדי האחרים ילכו מן הסתם בעקבותיה.

איני "מופעל" על-ידי איש, ולא מהווה חלק משום קונספירציה. איני נזקק לאישור כלשהו לגבי מידת הפטריוטיות שלי, או למידת הרלבנטיות של פנייתי לשר.

אני מאוד מקווה שניסוחיך אלו הם על דעתך, ואינם מהווים ביטוי להלך-רוחו ומדיניותו של מר ברק.

מכל מקום, סוג זה של פרנויה מכלילה וגורפת אולי מקל עליכם את הדיסוננס ומאפשר לכם לישון טוב יותר בלילה, אבל מספק הסבר מדוע גם אוהבי-ישראל אמיתיים – בלי-מרכאות -  מתקשים יותר ויותר להבין אותנו, לא-כל-שכן לאהוב...

לסיכום, איני חושב שקבלתי תשובה עניינית ומנומקת, לה אני זכאי. איני מוכן לקבל את אסופת האינסינואציות מחד, והניסוחים הסתמיים מאידך, כמענה מספק. לנוכח דלותה התהומית של התשובה, אני שב ומפגיע ביתר-שאת שמכתבי יוצג למר ברק, גם כדי שילמד על איכות המסננות הפועלות בשמו...

ד"ר קובי ארד

 

תיאור מצבם של חמש החולים מעזה: (פרטי החולים ומידע רפואי אודותם פורסמו על-ידי ארגון רופאים לזכויות אדם בידיעתם ובהסכמתם. השימוש בפרטים אלה מותר אך ורק לצורך הבטחת יציאתם לטיפול רפואי.)

 

* עואץ' אל-הלול -

תושב עזה בן 45 הסובל מתעוקת חזה כתוצאה מהיצרות של העורק הכלילי השמאלי הראשי, שנגרם בשל מחלת לב איסכמית. בדיקת CT מצביעה על אנוריזמה של האורטה (חולשה בדופן עורקים שגורמת להתבלטות של דופן העורק) עם קריש דם בתוכו וחשד לדיסקציה (היפרדות של שכבות כלי הדם בעורק). באוקטובר 07' עבר צנתור כלילי בביה"ח מקאצד במזרח ירושלים, אך מצבו לא התייצב. כיום, החולה אינו מגיב לטיפול תרופתי מקסימאלי, ולאחרונה אושפז ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים שפאא' בעזה.

בית החולים ג'וליס, הנחשב למרכז הרפואי היחיד בעזה המסוגל לבצע צנתורים, הודיע לחולה כי אין ביכולתו להתמודד עם מורכבות מחלתו של מר אלהלול. בשל כך, הופנה החולה בדחיפות כבר בחודש אוגוסט 2008 לטיפול רפואי מציל חיים בבית החולים "מדינת חסין אלטביה" בעמאן –ירדן.

שלושה קרדיולוגים בכירים מטעם רופאים לזכויות אדם קבעו פה אחד, כי מדובר במצב רפואי מסכן חיים המחייב קבלת טיפול באופן מיידי.

דר' חיים סילבר (ביה"ח מאיר בכפר סבא): "...מצב רפואי זה יכול לגרום למצב מסכן חיים ודורש המשך בירור רפואי בהקדם, תוך מספר ימים".

דר' צבי זיסקינד (ביה"ח תל השומר): "...יש צורך בצנתור חוזר בדחיפות על מנת למנוע חסימה מלאה של העורק שעלולה לגרום לאוטם בשריר הלב ואף למוות".

פרופ' מיכה אלדר (ביה"ח תל השומר): "כעת עם תעוקת חזה קשה ובלתי יציבה למרות טיפול תרופתי מקסימאלי המסכנת את חייו...כעת מצבו מחייב צנתור כלילי בהקדם האפשרי".

על אף הדחיפות הרפואית, שתי בקשות שהוגשו בשם החולה – האחת ע"י משפחת החולה והשנייה ע"י רופאים לזכויות אדם ישראל - נדחו על ידי רשויות מעבר ארז מ"סיבות ביטחוניות". בקשה דחופה נוספת הועברה מרל"א למתפ"ש ב- 17.11.08, אולם עד ליום זה לא נענתה.

 

* נצאר אלאח'רס -

תושב רפיח בן 25,שנפצע ב- 7.6.07 מירי, בגינו עבר מספר ניתוחים בבית החולים תל השומר בישראל, במהלכם עבר תיקון כירורגי של צינור השופכן, סגירת הבטן והשתלת נפרוסטם - צינור המנקז שתן מהכליה. מזה 4 חודשים מתלונן החולה על כאבי בטן עזים, המלווים, כך על פי המידע מביה"ח שפאא', מדלף של שתן מצינור השתן.

מאז פברואר 2008, המועד בו אושפז לאחרונה בתה"ש, החולה מתנייד עם צינור שתן המחובר לבטנו ועם שקית קולוסטומה המנקזת את יציאותיו. הוא אינו מסוגל לנוע בכוחות עצמו ונעזר כל העת במלווה תומך.

בהוראת רופאיו מתל השומר, נתבקש מר אלאח'רס לשוב להמשך טיפול שבועיים ימים מיום השחרור. עד ליום זה, מר אלאח'רס לא הצליח להגיע להמשך הטיפול, בשל התנגדות רשויות מעבר ארז ליציאתו מהרצועה. בחודש אוגוסט 2008 החליטו הרופאים המטפלים בביה"ח שפאא' בעזה כי יש להפנות את מר אלאח'רס בדחיפות להמשך טיפול במרכז הרפואי בו נותח, קרי בתה"ש. בקשת החולה לצאת לטיפול נדחתה על ידי רשויות מעבר ארז מ"סיבות ביטחוניות", על אף שהנ"ל נכנס פעמיים לאותה מטרה בשנים 2007 ו-2008, ואושפז שבועות רבים בבית החולים.

על פי חוו"ד של דר' יצחק זיו נר, ראש המחלקה לכירורגיה אורתופדית בביה"ח תל השומר: "קיים חשש לתת חסימה...על מנת לדעת אם ניתן להוציא את הנפרוסטם, יש לבצע צילום דרך נפרו –אורטר ציסטוסטומיה. אי ביצוע של הצילום לא יאפשר הוצאת הנפרוסטום. השהייה מיותרת של הנפרוסטום מסכנת בזיהום והרס הכליות. הבדיקה חיונית אם כך...".

בקשת רופאים לזכויות אדם – ישראל שהוגשה ב- 11.10.08, נדחתה אף היא ימים ספורים לאחר כך.

 

* פתחי אלע'וף -

תושב ג'באליה בן 42, סובל מעודף משקל (שוקל 135 ק"ג), חולה סכרת, מחלת ריאות חסימתית כרונית ולחץ דם גבוה. על אף שמצוי תחת טיפול תרופתי מקסימאלי, סובל מתעוקת חזה קשה במאמץ קל מזה מספר חודשים. כבר בחודש מאי 2008 החליטו הרופאים המטפלים בעזה להפנות בדחיפות את החולה לצנתור כלילי בבית החולים אלמקאצד במז' ירושלים, וזאת לאחר שמרכז הרפואי ג'וליס שבעזה – המתמחה בביצוע צנתורים – הודיע לחולה כי בשל עודף משקלו ומורכבות המחלה, אין באפשרותו לבצע את הטיפול הדרוש לו.

3 פניות בשם החולה (שתיים מתוכן של רופאים לזכויות אדם – ישראל מיום 21.5 ומיום 12.8) לקבלת היתרי יציאה נשללו על ידי רשויות מעבר ארז מ"סיבות ביטחוניות".

על פי חוו"ד של דר' יונתן בובר, קרדיולוג מבית החולים איכילוב בת"א: "...תלונות אלה עלולים להעיד על היצרות בעורקי הלב, שבמידה ולא תטופל מיידית עלולה לגרום לאוטם שריר הלב (התקף לב) ולמוות".

מחוו"ד של פרופ' אליעזר קפלינסקי, קרדיולוג בכיר מתל השומר: "...קיימת הוראה לביצוע צנתור ובמידת האפשר להרחיב היצרות או היצרויות בעורקים הכליליים תוך השתלת סטנט או סטנטים". יש לאפשר ביצוע פעולה זו בהקדם".

 

* אסאמה עודה -

תושב עזה בן 33, סובל כשנה וחצי מכאבים במותן שמאל ועליות חום לסירוגין. טופל במספר פרוטוקולים אנטיביוטיים ללא תגובה. צילום אולטראסאונד שעבר בעזה חושף גוש (MASS) בגודל 3 ס"מ הממוקם בבלוטת האדרנל שבאזור הכליה השמאלית.

החולה הופנה על ידי משרד הבריאות הפלסטיני כבר בחודש ינואר 2008 לבירור דחוף בביה"ח סנט ג'וזף במזרח ירושלים. בקשת החולה לצאת לטיפול נדחתה על ידי השב"כ מ"סיבות ביטחוניות".

רופאים לזכויות אדם - ישראל פנתה בעניינו של החולה לרשויות מעבר ארז ב- 15.6.08, אך עד ליום זה, כ- 5 חודשים מיום הבקשה, טרם זכתה לתשובה מהצבא הישראלי. וזאת על אף שצורפה חוו"ד של דר' שי גולן, אורולוג בכיר, שקבע כי "קיים צורך בביצוע CT עם ובלי חומר ניגוד, בהקדם, לצורך אבחון הגוש. כמו כן נדרשות בדיקות מעבדה כדלקמן: מטנפירינים בדם, מבחן דקסמטזון וערכי אשלגן ויחס רנין לאלדוסטרון בדם...בשל סבלו של המטופל והאפשרות כי מדובר בתהליך אשר עלול להתפשט, הבירור צריך להיעשות בהקדם".

 

* מחמוד עודה -

תושב עזה בן 32, סובל מאירועים חוזרים של שיעול דמי ושתן דמי ודלקות כרוניות בכליות, ובנוסף מלחץ דם גבוה. ביופסיה שביצע בירדן בפברואר 2008 לא העמידה אבחנה ודאית, והוא שוחרר ללא טיפול ממשי. החולה עדיין זקוק לביופסיה של הכליה – טיפול שאינו זמין ברצועת עזה.

על פי חוו"ד של דר' דורון שוורץ, נפרולוג ופנימאי בכיר ומנהל המחלקה הנפרולוגית באיכילוב: "קיימות מספר מחלות המשלבות דימום מהריאות ומהכליות. רובן ככולן מוליכות בד"כ לאובדן מלא של תפקוד הכליות ולעיתים אף למוות ללא טיפול מתאים. לדעתי, על פי המסמכים שהוצגו בפני, יש לדאוג שחולה זה יעבור ביופסית כליה בשבועות הקרובים וזאת לאור הפרוגנוזה הגרועה של מחלות אלו".

שלוש בקשות שהגיש החולה ושתי בקשות מטעם רופאים לזכויות אדם ישראל נדחו מ"סיבות ביטחוניות", והחולה עדיין בעזה בלא טיפול הולם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1/1/2009