גם HRW מאשים את חמאס

בחיסול יריבים פוליטיים

לאחר שישראל פתחה במתקפה הנרחבת שלה ברצועת עזה ב-27 בדצמבר 2008, רשויות חמאס בשטח זה נקטו צעדים יוצאי דופן כדי לפקח על יריביהן הפוליטיים  ועל חשודים בשיתוף פעולה, להטיל עליהם מורא, להעניש אותם, ולעתים לחסלם כליל. התקפות אלה נמשכו לכל אורך המבצע הצבאי של ישראל, והן התמעטו, אם כי לא פסקו לחלוטין, מאז הסתיימו פעולות האיבה הנרחבות  ב-18 בינואר 2009. בהאשמות חמורות יצא ארגון זכויות האדם Human Rights Watch בדו"ח מפורט שפרסם לאחרונה. 

במהלך ההתקפה הישראלית, חמאס הוציא  להורג ללא משפט 18 אנשים שנטען נגדם ששיתפו פעולה עם ישראל. האחראים לכך היו אנשי כוחות הביטחון של חמאס וחמושים רעולי פנים. בנוסף, חמושים רעולי פנים הכו וירו בעשרות ממתנגדיהם הפוליטיים וגרמו להם לפציעות. הקורבנות היו בעיקר חברים ותומכים של ארגון פתח יריבתה של חמאס. גם לאחר שישראל הסיגה את כוחותיה מרצועת עזה המשיך חמאס לנקוט בפעולות אלימות. ארגונים פלשתיניים לזכויות האדם ברצועה דיווחו על הרג של 14 אנשים נוספים בין 18 בינואר ל-31 במארס 2009.

כוחות הביטחון של חמאס אף נקטו אלימות נגד אנשים המוכרים כחברים בארגון פתח, במיוחד נגד אלה שעבדו קודם לכן בשירותי הביטחון של הרשות הפלשתינית, שנשלטו בידי פתח. מדאיג במיוחד הוא דפוס הפעולה הנפוץ של הטלת מומים באנשים באמצעות ירי ברגליהם. חמאס השתמש בשיטה זו לראשונה בחודש יוני 2007, כאשר נטל מידי פתח את השלטון בתוך רצועת עזה. על-פי הנציבות העצמאית לזכויות האדם, שהיא גוף של הרשות הפלשתינית המופקד על קבלת תלונות בענייני זכויות האדם, בין 28 בדצמבר 2008 ו-31 בינואר 2009, חמושים רעולי פנים שלא זוהו ירו במכוון לרגליים של לפחות 49 אנשים ופצעו אותם. בחודשים ינואר ופברואר 2009 ראיין ארגון HRW שלושה גברים שנורו ברגליהם, ככל הנראה בידי כוחות הביטחון של חמאס, כמתואר להלן, שניים מהם תומכי פתח ואחד מהם חבר לשעבר במנגנון הביטחון המסכל של הרשות הפלשתינית שנשלט בידי פתח. את הגבר השלישי שמע מישהו ברחוב כשהוא מותח ביקורת על חמאס.

חטיפות ומכות קשות הן בעיה נוספת. לפי הנציבות העצמאית לזכויות האדם, בין 28 בדצמבר ל-31 בינואר הותקפו פיזית 73 גברים תושבי עזה על-ידי אנשים שלא זוהו. המותקפים נותרו עם ידיים ורגליים שבורות.

בעבר תעד ארגון Human Rights Watch  תקיפות דומות שבוצעו בידי משטרת חמאס ובידי כוח ביטחון הפנים, כולל מעצרים שרירותיים שלוו במכות קשות ובירי לרגליים, ועינויים, שבחלק מהמקרים הובילו למותו של הקורבן.

מן העבר השני, הרשויות בגדה המערבית, הנשלטות בידי פתח, הגבירו את מעשי הדיכוי נגד חברי חמאס ותומכיו באזור זה. בין 28 בדצמבר 2008 ו-28 בפברואר 2009 תעדו ארגונים פלשתיניים לזכויות האדם 31 תלונות של תושבים שטענו כי עונו בידי כוחות הביטחון הנשלטים בידי פתח. הארגונים אף תעדו מקרה אחד של מוות במשמורת, ואת מעצרם השרירותי של שני עיתונאים מתחנת טלוויזיה פרטית הנחשבת לתומכת בחמאס. תורמים מארצות הברית ומן האיחוד האירופי, המממנים כוחות אלה ומאמנים אותם, לא השמיעו בפומבי כל ביקורת על הפרות קשות אלה של זכויות האדם.

הן התקיפות שבוצעו ברצועת עזה והן אלה שבוצעו בגדה המערבית מהוות הפרה של החוק הפלשתיני. בחוק היסוד הפלשתיני , הנחשב לחוקה זמנית, מעוגנים הזכות לשוויון בפני החוק, חופש הביטוי וההתאגדות וכן זכויות יסוד של הליך הוגן. על-פי חוק זה, עינויים ויחס בלתי הולם אסורים. פגיעות אלה אף אסורות על-פי אמנות בינלאומיות רבות, ובראשן האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות והאמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים.