 |
||||||||||
 |
|
 |
||||||||
 |
||||||||||
|
תעודות ההכשר שקיבלו החוקרים המענים של הסי.אי.איי.
נשיא ארצות הברית ברק אובמה אישר באפריל 2009 לפרסם פרטים אודות שיטות החקירה שהיו נהוגות על ידי חוקרי הסי.איי.אי במהלך כהונת של קודמו, ג’ורג’ בוש. הפרטים נחשפו בארבעה מזכרים של מחלקת המשפטים שנכתבו בין השנים 2005-2002, בניסיון לספק "הכשר" משפטי לסי.אי.איי לענות עצורים בעת חקירתם.אובמה פרסום המסמכים בא בתגובה לפניות חוזרות של האגודה לזכויות האדם בארצות הברית (ACLU) שהגישה מספר עתירות במסגרת החוקים לחופש מידע בעניין. המזכרים מפרטים, בין היתר, כיצד סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב חקרה בברוטאליות חשודים בחברות בארגון "אל-קעידה" במתקנים חשאיים בארה"ב ובמדינות מחוץ לה תוך שימוש בשלל שיטות עינויים. הנשיא אובמה הורה לא להעמיד לדין אותם חוקרי סוכנות הביון שלקחו חלק באותן חקירות מלוות עינויים בטענה, "יהיה זה בלתי-הוגן להאשים את הגברים והנשים המסורים, שפעלו כדי להגן על אמריקה, בגין אותם מעשים".
מן הראוי לציין שאמצעי התקשורת בישראל נמנעו מלפרסם תוכן המזכרים האלה.
להלן בתרגום חופשי קטעים "נבחרים" מהמזכרים שהעבירה מחלקת המשפטים למנהל היורידי של הסי.איי.אי. John Rizzo:
המטרה היא קידום החקירה ל"שלב הלחץ המוגבר", שלב האמור להימשך עד 30 יום. להלן עשר שיטות חקירה שיגרמו לנחקר למסור מידע חיוני. בפנייתכם ציינתם שבדעתכם להפעיל שיטות אלו לפי סדר עולה ושבשיאן תפעילו את שיטת אשליית הטביעה waterboard.
טכניקת ההפחדה מתבצעת על-ידי כך שהחוקר מחזיק בשתי ידיו את הנחקר כאשר כל יד אוחזת בחוזקה צד אחד של צווארון הבגד ובתנועה מהירה וחזקה מושכת אותו אליו. (שיטה דומה הופעלה בעבר, ואולי מופעלת עד היום, על-ידי חוקרי השב"כ; השיטה תוארה בהרחבה על ידי נחקרים, עורכי הדין, ארגוני זכויות אדם, ופורסמה בתקשורת.)
טכניקת הקיר wallingמחייבת התקנת מחיצה גמישה. יש להעמיד את הנחקר כשעקביו צמודים לקיר. החוקר מושך את הנחקר לעברו, ובתנועה חזקה וחדה הודף אותו לקיר. עצמות השכמות צריכות להכות בקיר. הראש והצוואר יהיו מוגנים על ידי בַּרְדָס או מגבת.
ייצוב הפנים מאפשר להחזיק את הראש ללא תנועה. החוקר מניח את שתי כפות ידיו הפתוחות מכל אחד מצידי גולגולת הנחקר כשקצוות האצבעות רחוקות מהעיניים.
סטירת הלחי או הסטירה המשפילה: החוקר סוטר לנחקר כשאצבעותיו מפושקות. היד צריכה לפגוע באזור שבין קצה הסנטר לתחתית בדל האוזן. המטרה היא לגרום לזעזוע, הפתעה ואו השפלה.
הסגר מתבטא שמחזיקים את הנחקר במתקן סגור, בדרך כלל חשוך. משך הסגר נע על-פי מימדי המתקן הסגור. סגר במתקן סגור יחסית גדול יכול להימשך עד שמונה-עשרה שעות, ואילו במתקן סגור יותר לא מעבר לשעתיים.
העמידה ליד הקיר מכוונת לגרום לעייפות של השרירים. מעמידים את הנחקר כשפניו מופנות לקיר במרחק של קצת יותר ממטר, וכשרגליו מפוסקות בהתאם לרוחב הכתפיים שלו. על הנחקר להחזיק את ידיו קדימה כשרק קצות אצבעותיו נשענות על הקיר. האצבעות נושאות מלוא משקל הגוף. ניתן להשתמש בשורה של תנוחות מכאיבות. ניתן להשתמש בשתיים מהן: אחת, הנחקר יושב על הרצפה כשרגליו מתוחות מלפנים וזרועותיו מרומות מעל לראש; שנייה, הנחקר כורע ברכיים על הרצפה כשפלג גופו העליון מוטה ב-45 מעלות לאחור.
מניעת שינה. מטרתה לצמצם את יכולת הנחקר לחשוב בהגיון. הבאתו לאפיסת כוחות תגרום לו לשתף פעולה. מניעת השינה מתבצעת בנוכחות אנשי רפואה ואלה יתערבו במקרים המתקיימים בסבירות נמוכה כשנחקרים מגיבים בצורה לא נורמאלית. בעל פה מסרתם לנו שאתם מתכוונים למנוע שינה מאחד הנחקרים במשך תקופה שלא תעבור על 11 ימים כל פעם, וכאשר מנעתם ממנו לישון במשך 72 שעותלא הבחנתם אצלו כל נזק נפשי או פיזי.
סגר בחברת חרק. בדברכם על נחקר מסוים ציינתם שנדמה לכם שיש לו פוביה כלפי חרקים. עוד יִידעתם אותנו שהייתם רוצים לומר לאותו נחקר שבכוונתכם להחזיקו במתקן סגור בתוכו יימצא חרק שעוקץ. בכוונתכם לשים במתקן הסגור חרק בלתי מזיק.
טכניקת אשליית הטביעה waterboard : הנחקר כבול בחוזקה לספסל מוטה שמימדיו 1,20 על 2,10 מטר. רגליו מורמות. מניחים בד על המצח והעיניים של הנחקר. שופכים מים על הבד בצורה מבוקרת. בו זמנית מזיזים את הסמרטוט כך שיכסה את האף ואת הפה. כאשר הסמרטוט ספוג מים ומכסה לחלוטין את האף ואת הפה, מקטינים מעט את חדירה אוויר לריאות למשך 20 עד 40 שניות. פעולה זו מגדילה את כמות דו-תחמוצת הפחמן בדם של הנחקר והיא גורמת לקשיי נשימה. קושי זה והסמרטוט הספוג מים על האף והפה של הנחקר יוצרים תחושה של "חנק ופאניקה" כלומר הרגשה של טובע. הנחקר אינו שואב מים בריאותיו. במהלך אותן 20 עד 40 שניות ממשיכים לשפוך מים על הסמרטוט בגובה של 30 עד 60 סנטימטרים. אחרי כן מסירים את הסמרטוט ומאפשרים לנחקר שלוש או ארבע נשימות. אפשר לחזור על פרוצדורה זו כמה פעמים. בעל פה יידעתם אותנו שהפרוצדורה הזו גורמת באופן אוטומטי לתחושה פיזיולוגית של טביעה בה הנחקר אינו מסוגל לשלוט עליה אפילו אם הוא מודע שהוא באמת אינו טובע. עוד ציינתם, שסביר להניח שפרוצדורה כזו לא תארך יותר מעשרים דקות כל פעם.
כל הטכניקות שהוצעו אינו גורמות לכאב חד.
לפני העברתו במטוס למקום בו מתבצעת החקירה הנחקר עובר בדיקה רפואית. אחרי כן הוא "כבול בחוזקה ומונעים ממנו בזמן הטיסה לראות ולשמוע בעזרת מטלית, קסדה למניעת רעש או ברדס" המונח על ראשו. רופא עוקב אחר מצבו. בהגיעו למקום בו מתבצעת החקירה מגלחים את ראשו ואת פניו של הנחקר. להשלמת תמונת מצבו הפיזי מצלמים אותו כשהוא עירום. כמו כן מבררים עימו את מצבו הרפואי והפסיכולוגי כדי להעריך את מצבו כדי להבטיח את תקינות בשימוש שיטות החקירה.
בשלב הראשון של החקירה נבדקת האפשרות אם הנחקר מוכן לשתף פעולה. בשלב הבא נוקטים בשלוש טכניקות כדי להביא את הנחקר ל"מצב בסיסי של תלות": החזקתו עירום בזמן החקירה, מניעת שינה כשהוא כבול ומניפולציה התזונתית. הטכניקות הנוספות ש"מצריכות מגעים פיזיים בין הנחקר לחוקר" מוגדרות "פעולות ענישה" ו"אינן מופעלות באופן סימולטני". מטרתה הסטירה המשפילה היא להעניש את הנחקר. ניתן לשלב סטירה משפילה עם התזת מים או תנוחות מכאיבות כמו כריעת ברכיים שאינן מוגדרות ענישה. שיטת הענישה על ידי מכות אגרוף בבטן "מכוונת להחזיק את תהליך החקירה לרמה גבוהה של אי-צִפְּיוֹן". ניתן לתת מכות בבטן תוך כדי התזת מים, החזקה בתנוחות מכאיבות, ועמידה ליד הקיר wall standing.
כמה מהטכניקות מוגדרות כפייתיות. הן "מגבירות את הלחץ הפיזי והפסיכולוגי של הנחקר". שיטת ה-walling בחקירה היא יעילה משום שהיא מתישה פיזית את הנחקר, מעלה אצלו את החשש על מה שעלול לעולל לו החוקר ומעוררת אצלו תחושה של פחד ביודעו ששוב הוא יושלך לעבר הקיר.אפשר לנקוט בשיטת ה-walling פעם אחת כאזהרה, או 20 עד 30 פעמים ברציפות כאשר החוקר דורש מהנחקר תשובה יותר מדויקת לשאלתו.
חקירה טיפוסית. כבר בחקירה הראשונה מפשיטים את הנחקר לחלוטין מבגדיו, כובלים אותו, מניחים ברדס על ראשו ופניו, וכורכים חבל על ראשו וסביב צווארו לשימוש בזמן ה-walling. החוקרים מסירים את הברדס ואומרים לנחקר שהוא יכול לשפר את מצבו אם ישתף פעולה עימם. ברגע שהנחקר אינו משיב כפי שתובעים ממנו חוקריו, אלה נותנים לו סטירה משפילה או מכות בבטן. עוברים ל-walling אם הנחקר מתעקש לא לשתף פעולה. אפשר לחזור על התהליך. אחרי כן, החוקרים ואנשי שירותי הביטחון מאלצים את הנחקר לעמוד כדי למנוע ממנו שינה ומתחילים את מניפולציית התזונה, מזינים אותו רק בנוזלים ומותירים אותו כמעט עירום.
בתחילת החקירה הבאה הנחקר משוחרר מהתנוחה המונעת ממנו לישון, שמים על ראשו ופניו ברדס ומעמידים אותו ליד קיר ה-walling. לפני הסרה הברדס מהנחקר משתמשים החוקרים בשיטת הטלטולים. אם אחרי הסרת הברדס הנחקר ממשיך לא לספק תשובות להן מצפים חוקריו, אלה סוטרים על פניו ומכים אותו בבטנו. אם החוקרים מגיעים למסקנה שהנחקר "נחוש בדעתו להתנגד" הם עוברים לשיטת ה-walling. החוקרים מגבירים לחצם על הנחקר בהתיזם עליו מים בעזרת צינור השקיה במשך דקות ארוכות. הם מפסיקים ומחדשים את פעולתם משך כל זמן החקירה. בסיומה, הם שוב מעמידים את הנחקר כמעט עירום בתנוחת עמידה, מונעים ממנו לישון ונוקטים נגדו את מניפולציה התזונה.
אחרי שלוש חקירות משתמשים החוקרים בטכניקות ותר אפקטיביות. מניעת השינה יכולה להתבצע על שפת הים במשך 70 עד 120 שעות ואף יותר אם הנחקר ממשיך להתעקש לא לשתף פעולה, אך בשום מקרה אין לעבור את סף 180 השעות. לכל אלה, החוקרים יכולים להוסיף את הסגר במיתקן צר. אם הנחקר מגלה סימנים של נכונות לשתף פעולה, יכולים החוקרים להתיר לו לשבת, לספק לו בגדים, לתת מזון יותר טוב. שיטת חקירה טיפוסית זו יכולה להימשך 30 יום.
החוקרים יכולים לנצל את הפחד של הנחקר להיחשף עירום. לכן, נשים המשתתפות בחקירה יכולות לראות את הנחקרים עירומים.
|
5/8/2009 |
