מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

למה דווקא גנות ?

 

מאת סיגל רוזן*

 

באוגוסט 2002 הורתה ממשלת ישראל על גירושם של 50 אלף מהגרי עבודה נטולי אשרות עד תום שנת 2003.[1]

 

העיתונות באותה תקופה דיווחה בהרחבה על הנתונים הקשים: 300 אלף עובדים זרים גוזלים את מקומות עבודתם של 300 אלף מובטלים, כך טענו מקבלי ההחלטות. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, העניק לשר האוצר דאז, סילבן שלום, "צ'ק פתוח" לביצוע המשימה הלאומית החשובה: מיגור האבטלה באמצעות גירוש העובדים הזרים. 

 

באפריל 2009 גיבש שר האוצר החדש, יובל שטייניץ, תוכנית כלכלית שאחד ממרכיביה העיקריים הנו גירוש 100 אלף מהגרי עבודה. מבט בעיתונים מניב כותרות כמעט זהות: "רשות ההגירה: בישראל 300 אלף עובדים זרים לא חוקיים"[2]  והפיתרון המקורי של שטייניץ: "התוכנית - גירוש 100 אלף עובדים זרים לא חוקיים והעסקת ישראלים במקומם"[3]

 

אמנם תוכן הכתבות כמעט זהה אך חלפו להן כמעט 7 שנים מאז התקבלה החלטת הממשלה שהביאה להקמת משטרת הגירוש, או בשמה המכובס היטב: "מנהלת ההגירה". יעקב גנות נבחר להקים את "מנהלת ההגירה" וגם עמד בראשה בשנה הראשונה לפעילותה. בין המגורשים היו לא מעט עובדים בעלי אשרות עבודה תקפות ואף פליטים שסברו לתומם שהנם מוגנים על ידי נציבות הפליטים של האו"ם.

 

בשנה הראשונה לפעילותה של "מנהלת ההגירה" בפיקודו של גנות נעצרו וגורשו מישראל 21 אלף מהגרי עבודה, שיא שאף אחד ממחליפיו לא הצליח להתקרב אליו. שוטרי "מנהלת ההגירה" שברו את דלתות בתיהם של משפחות באישון ליל, הכו מהגרי עבודה לעיני ילדיהם המבוהלים, כיתרו רחובות בדרום תל אביב ועצרו את העוברים והשבים ואף העזו לפרוץ לכנסיות על מנת לעצור את המאמינים המתפללים בהן. מרבית העצורים בעלי האשרות ונפגעי אלימות השוטרים גורשו מהארץ בטרם הספיקו לנסות ולתבוע זכויותיהם. "מוקד סיוע לעובדים זרים" הצליח לסייע רק ל - 17 מהגרי עבודה מתוכם להגיש במהלך שנה זו תלונות למח"ש על אלימות השוטרים. בסך הכל, במהלך 7 שנות קיומה של "מנהלת ההגירה", צדו שוטריה, כלאו ב"מעשיהו" וגירשו מהארץ על חשבון משלם המסים, קרוב ל-60 אלף מהגרי עבודה.

 

על פי אומדני מנהל ומחקר במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (תמ"ת) המבוססים על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), שהו בישראל שלא כדין 97 אלף מהגרי עבודה בסוף שנת 2008[4]. זה לא הפריע לגנות לטעון בינואר 2009 שבישראל 300 אלף עובדים לא חוקיים, טענה שיתכן והובילה להחלטת שר האוצר להשקיע משאבים כה אדירים בגירושם של 100 אלף מהם.

עוד בתחילתו של מבצע גירוש הזרים בשנת 2002 אמר הכלכלן הידוע פרופ' צבי אקשטיין: "במקום לגייס כוח אדם שירדוף, יתפוס ויגרש עובדים זרים, יש לרדוף אחרי אלה שלא משלמים שכר מינימום. יש לאכוף את חוק שכר מינימום על כל העובדים במשק, כולל העובדים הזרים, ובמיוחד על העובדים הישראלים, שבין 10% ל-12% מביניהם משתכרים מתחת לשכר המינימום"[5].

בשנים שחלפו מאז, מספר העובדים, זרים וישראלים, השואפים לשכר מינימום רק עלה ולא בכדי.  

יעקב גנות, ראש רשות ההגירה, מנהל האוכלוסין ומעברי הגבול והאיש הממונה עתה על אכיפת חוק שכר המינימום על מעסיקי מהגרי העבודה, הבהיר לא אחת את דעתו על החוק: בתגובה לטענה על פיה פליטי רצח העם בדרפור משתכרים בענף החקלאות  13 ₪ לשעה, מעט יותר ממחצית משכר המינימום, ענה גנות לפרוטוקול וועדת הכנסת: "אדם שצריך לאכול – 13 שקל לשעה זה 150 שקל ליום".[6]  זאת, תוך התעלמות מוחלטת משתי עובדות מצערות:

1.     מדובר ברמיסת החוק.

2.     כדי להרוויח את אותם 150 השקלים שגנות סבור שמספיקים למחייתם, על הפליטים לעבוד 12 שעות ביום

בפגישה שנערכה באותו חודש ובאותו נושא עם נציגי ארגוני זכויות האדם, הוסיף ואמר גנות בתגובה לטענות על היעדר נכונות מצד החקלאים לשלם לעובדיהם שכר מינימום: "באין סוס, גם חמור יספיק"[7].

 

ב – 16.04.2009 קיבל יעקב גנות את הצעתו של שר התחבורה לשמש כמנכ"ל משרדו. מספר ימים אחר כך פורסם באמצעיי התקשורת שראש הממשלה פנה אליו וביקש ממנו לחזור בו מהסכמתו לנטוש את רשות ההגירה, מנהל האוכלוסין ומעברי הגבול לפחות עד סוף השנה הנוכחית.

 

ברור כשמש מדוע נתניהו מעוניין בגנות לתפקיד: אף אחד לא יבצעו ביעילות כמו גנות. כפי שהתלונן רק לאחרונה: "בעבר לפחות יכולנו להוציא עובדים בצורה יותר קלה, אך היום יש מכשולים משפטיים רבים".[8] 

 

אכן צצו מכשולים משפטיים שלא היו קיימים בשנותיה הראשונות של "מנהלת ההגירה". למה גנות מתגעגע? כך למשל, ב – 25 למאי 2003 עצרו שוטרי המנהלת אזרח תורכי, בן זוגה ואבי בנה של אזרחית ישראלית שהיה בהליכים מתקדמים להסדרת מעמדו ושהחזיק מסמך המאשר זאת מטעם ראש מחלקת אשרות וזרים במשרד הפנים. בו ביום שלחו מתנדבי "מוקד סיוע לעובדים זרים" ערעור על צו הגירוש בצירוף כל המסמכים הרלוונטיים. ב – 1 ליוני 2003, נלקח האזרח התורכי מכלא "רנסנס" לנמל התעופה בן גוריון, למרות שלא הוצא נגדו צו גרוש. התקשרתי ליעקב גנות. "התורכי יהיה עוד שעה וחצי על המטוס!" רעם לכיווני. כשציינתי בפניו שעוד אין נגד "התורכי" צו גירוש וכי הגירוש מתבצע בניגוד לחוק, הציע גנות שנחזיר אותו ארצה אם הוא כה זכאי להישאר כאן. הזכרתי לו כי רק לפני מחצית השנה גירש מהארץ באותו אופן אזרח מרוקאי הנשוי לישראלית ולמרות מאמציה טרם הצליחה להחזירו. גנות רק חזר על דבריו:  "התורכי יהיה עוד שעה וחצי על המטוס!". ואכן, למרות האישה והילד הישראלים, למרות היעדר צו גירוש כחוק, גורש האזרח התורכי מהארץ כעבור שעה וחצי. בשנים שחלפו מאז, התרגלו פקידי בתי המשפט לעתירות דחופות באישון ליל ודרישות לצו ביניים למניעת הגירוש תוך שעה. אכן, "היום יש מכשולים משפטיים רבים".

 

אך לא רק מכשולים משפטיים נערמו בדרך לגירושם הזריז של מהגרי העבודה מהארץ. כשהחליף ברטי אוחיון את יעקב גנות ביולי 2003, עשה מאמצים רבים לשפר את התנהלותם של שוטרי המנהלת. אוחיון הוציא נהלים האוסרים על פריצה לכנסיות ומעצר המתפללים, כן אסר על ביצוע מעצרים בבית ספר וגני ילדים, במשרדי ארגוני זכויות אדם, באוטובוסים ואף בתחנות. עם השנים הפנימו גורמים במנהלת ההגירה את העובדה שמהגרי העבודה הנם לעיתים קרובות קורבנות ולא רק עבריינים השוהים בארץ בניגוד לחוק. גורמים אלו פעלו בשיתוף פעולה עם ארגוני זכויות האדם לצמצום ממדי הסחר בנשים למטרות זנות ובמהגרי עבודה בישראל. השנה פורקה מנהלת ההגירה ושאריותיה צוותו למשטרה. רשות ההגירה בפיקודו של יעקב גנות מגייסת "סיירי הגירה" שתפקידם יהיה לאתר, לעצור ולגרש מהארץ את כל אותם זרים שדבק רבב במסמכיהם והנם ברי גירוש. 

 

יש לקוות שגנות יכיר בשינויים שחלו בפעילות מנהלת ההגירה בשנים שחלפו מאז הוקמה ולא יבטל את הישגיהם של ארגוני זכויות האדם בשיתוף הפעולה עמה. עם זאת, קשה להתנער מהחשש שנתניהו מעוניין בגנות לתפקיד משום שהנו מבין שרק גנות שכבר עשה זאת, יחזור ויעז לעשות הכל, בדרכו לעמוד ביעדי הגירוש שדורשת ממנו הממשלה. רק הוא יידע להתמודד ללא מורא עם כל אותם "מכשולים משפטיים" העומדים בדרך לגירושם של כל אותם מהגרי עבודה שממשלת ישראל ממשיכה ומאשרת הבאתם.

 

ברור מדוע נתניהו מעוניין בגנות לתפקיד. הרבה פחות ברור כיצד מעז נתניהו להציע לשחזר את מבצע גירוש הזרים האכזרי והכושל שהוביל בשנת 2002 בעלות כה גבוהה. האם גם הפעם סומך הוא על זכרונו הקצר של הציבור ?

-------------------

* רכזת פעילות ציבורית / מוקד סיוע לעובדים זרים

http://www.hotline.org.il

 



[1] החלטת ממשלה מספר 2469 מיום 18 באוגוסט 2002

[2] שחר אילן, "300 אלף עובדים זרים לא חוקיים בישראל", הארץ 13.01.2009.

[3] מיכל גרינברג ויוסי גרינשטיין, "התוכנית ומה שמאחוריה", מעריב, 24.04.2009.

[4] רוני בר צורי, מנהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת, "עובדים זרים ללא היתר שגורשו מישראל בשנת 2008", מאי 2009

[5] סטלה קורין ליבר, "חיים בתוך טעות", גלובס, 03.12.2002

[6] מפרוטוקול ישיבת וועדת הכנסת לבחינת בעיית העובדים זרים מיום 26.02.2008

[7] בפגישה שנערכה ביום 10.02.2008 בין יעקב גנות לנציגי עיריית תל אביב והארגונים הוולונטאריים הפועלים למען הפליטים.

[8] שחר אילן, "300 אלף עובדים זרים לא חוקיים בישראל", הארץ 13.01.2009

5/8/2009