סיבלותיהם של תושבי עזה

בין הפטיש (המצור הישראלי)

ובין הסדן  (עריצות חמאס)

הכתבה של שלומי אלדר באחד מימי השבוע השלישי של חודש מאי 2009 בערוץ 10 על אותם תושבי עזה המתגוררים בבית קברות מקומי  היתה קשה לצפייה. משפחות שלמות - שנותרו ללא קורת גג אחרי שבתיהם נחרבו בידי צה"ל במלחמה האחרונה - אינן יכולות לבנות לעצמם בית חליפי.  נוסף לעובדה שמדובר במשפחות מעוטות יכולת, טבעת החנק שצה"ל  מטיל על עזה אינה מאפשרת להכניס לרצועה חומרי בנייה. ולא די בסבל שנגרם למשפחות אלו בשל מחסור החמור של מזון, תרופות, מים ראויים לשתייה, חשמל ועוד - נשים, גברים וטף גם נאלצים לחיות בין קברים.

בתמונה המצורפת, הילד מחמוד ג'ילו מכין את שיעורי הבית שלו מעל אחד הקברים בבית  הקברות ע"ש השייח' שעבאן במרכז העיר עזה. התמונה לקוחה מכתבה שפרסם אימאן מוחמד, עיתונאי-צלם ירדני-פלסטיני, באחד מאתרי האינטרנט. יש לציין, שבמקרה המתואר מדובר  במשפחה החיה בינות הקברים מזה שנים רבות.

ששת בני משפחת ג'ילו - האם, האב וארבע ילדיהם – מצטופפים בדירת חדר בודד ומטבחון ליד אחד הקברים. "העובדה שאין לנו שום פרטיות, היא בלתי-נסבלת" – התלוננה האם עפאף (30). "כאשר אני מנסה להירדם", הסבירה, "הילדים מבקשים לצפות בטלוויזיה. הרי הם בסך ילדים. אני מקווה שבאחד הימים המצב הכלכלי של כולנו ישתפר ואז אוכל לשתול כמה עצים מסביב לבית שיסתירו את בית הקברות החונק אותנו. כל אחד מאיתנו שומר בתוכו את חלומותיו בתקווה שבאחד הימים הם יתגשמו. זה מה שלימדו אותנו החיים שלנו פה. ככל שאנחנו רואים אנשים מתים המותירים מאחוריהם את חלומותיהם, אנחנו שומרים את חלומותינו. זו הדרך היחידה להחזיק מעמד ולהתקדם הלאה!"

מוחמד בן ה-13 רואה את המציאות אחרת מאחר והוא אינו יכול להזמין את חבריו לכאן כדי לשחק או ללמוד איתם. הוא מרגיש "קצת מוזר" מעצם העובדה שהוא חי בבית קברות. "החברים שלי אינם משלימים עם המחשבה לחיות במחיצת מתים. אפשר להתייחס למצב הזה כאל מהתלה, אך קשה לחיות במצב הזה באמת. לעתים אני חש מבויש".

דעתה של נור בת ה-16 שונה מזו של אחיה. היא רואה את עצמה חופשייה להזמין את חברותיה לכתה לבוא ל"מעין" הבית שלה. "אין לי כל בעיה עם הבנות בבית הספר בגלל המקום בו אני חיה. הבנות מכבדות אותי בגלל מה שאני ולא בגלל המקום שאני חיה בו. בנוסף, משפחות רבות איבדו את בתיהן בגלל ההרס שגרמה המלחמה והן אינן מתביישות. מדוע אני צריכה להתבייש?" נור חולמת שבאחד הימים היא תלמד במכללה ותהיה אחות. היא רוצה לטפל בחולים בבתי החולים ושיקראו לה "אחות רחמנייה".

סוהיל ג'ילו בן ה-43 הוא נהג מונית ומפרנס יחיד. בני משפחתו חיים בבית הקברות ע"ש השייח שעבאן במרכז עזה מאז 1948 אחרי שגורשו מבתיהם ביפו. לעתים, בהלוויות, הוא מסייע לצוות הקבורה. הוא חוסך כסף כדי לרכוש בעתיד דירה חדשה. לאחרונה ציוו עליו השלטונות לפנות את ביתו העומד על קרקע ממשלתית. מיואש הוא אומר, "מי היה רוצה בחיים כאלה לוֹ ולילדיו? לא רק שהחיים עצמם קשים, גם הממשלה יורדת עלינו! יש לנו חלומות לחיות חיים טובים יותר, רחוק מהמתים ומהמצוקה. אנחנו מקווים שבאחד הימים חלומותינו יתגשמו. המצב שלנו לא היה טוב יותר משל רבים אחרים בזמן המלחמה האחרונה. למעשה הם היו גרועים יותר. קשה לחיות, יום אחר יום, במחיצת המוות וההלוויות. זה משפיע רע על בריאותם הנפשית של הילדים".

כמו רבים בעזה, גם בני משפחת ג'ילו מתמודדים בקשיים הנובעים מהמצב הכלכלי הקשה השורר ברצועה בגלל המצור שישראל מטילה עליה. למרות כל ניסיונותיהם הנואשים להתפנות מבית הקברות, הם לא הצליחו להחליף את הבית שלהם. בני המשפחה מתחבטים בין שתי צרות: להיות מגורשים מביתם ולהישאר ללא כל קורת-גג, או, להצטופף בין הקברים שמספרם סביבם רק הולך וגדל.  לחיות בין המתים היא מציאות מרה לנפשות החולמות על חיים טובים יותר.

העריצות של חמאס

תושבי עזה סובלים פעמיים, פעם אחת מידי ישראל, ופעם נוספת מידי חמאס המשליט ברצועה דיכוי ועריצות. להלן דוגמאות אחדות למעללי אנשי חמאס מהימים האחרונים על-פי מקורות פלסטינים.

האמבולנסים שהפכו לרכבים צבאיים – משרד הבריאות הפלסטיני חשף בימים האחרונים את העובדה שמיליציות חמושות של חמאס בעזה רוקנו 46 אמבולנסים שנתרמו על ידי מדינות ערביות בעקבות המלחמה האחרונה מכל הציוד הרפואי יקר הערך שהיה בתוכם והפכו אותם לרכבים צבאיים צבועים בשחור.   16 אמבולנסים  נהרסו במלחמה האחרונה.

משרד הבריאות הפלסטיני דורש מהנהגת חמאס שתחשוף  מה עלה בגורלן של כמויות גדולות של תרופות שנתרמו לעזה כחלק מהסיוע שהועבר אליה בעקבות המלחמה. כמו כן, הוא קובל על פיטוריהם של רופאים, אחיות ואנשי צוות רפואי נוספים מאחר בשל השתייכותם למחנה יריביהם הפוליטיים.

חמאס אסר על נשי עזה להשתתף בוועידת הנשים ברמאללה – ארגונים חברתיים ופוליטיים פלסטינים מחו לאחרונה על האיסור שהטיל חמאס על נשים ברצועת עזה להשתתף בוועידת נשים שנערכה ברמאללה. חמושים של  חמאס עיכבו את משלחות הנשים במחסומים, נטלו מידיהן את תעודותיהן ואסרו עליהן להמשיך בדרכן. במכתב שהפנה ד"ר איאד סראג', יו"ר מרכז עזה לבריאות הנפש, לאסמעיל הנייה, הוא ביקש ממנו לבטל את האיסור שהוטל על נשי להשתתף בוועידת הנשים ברמאללה. בפנייתו הוא הדגיש שהאיסור מהווה הפרה חמורה של זכות אדם בסיסית לחופש תנועה בימים בהם נאבק העם הפלסטיני  נגד המצור הישראלי.