מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

 

אני מתכונן למאסרי
מאת יוסף אלגזי
 
בימים עברו, לקראת צאתי למילואים, הייתי אורז לתוך תרמיל צבאי ישן תחתונים, גופיות, גרביים, ממחטות, מגבת, כלי רחצה, עזרה שנייה, שרוכי נעליים, משחת נעליים, מברשת נעליים, פנס כיס, נרות, גפרורים, פלנלית וכמובן ספר קריאה. זה שנים אני משוחרר מהדאגה הזו, אני זקן מדי לצבא. איזו הקלה!
 
השבוע, נוכח כמה התפתחויות שבוודאי שמעתם עליהן -  ואם לא, אזכיר לכם אותן בקיצור בהמשך - התחלתי לחשוב אלו חפצים אארוז בתיק למקרה שאשלח לכלא, וכנראה להרבה זמן, על עבירות שאני עלול לבצע בזמן הקרוב. אסביר :
 
-      ועדת השרים לחקיקה אישרה ב-24.5.2009 הצעת חוק הקובעת עונש מאסר למי שיציין את "יום הנכבה";
-        מליאת הכנסת אישרה ב-27.5.2009 בקריאה טרומית הצעת חוק של חוק אותה הגיש ח"כ זבולון אורלב ("הבית היהודי") הקובעת שנת מאסר למי שיפרסם קריאה השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
-        יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ח"כ דוד רותם ("ישראל ביתנו") הגיש הצעת חוק לפיה "המבקש אזרחות יחויב בהצהרה לפיה הוא מתחייב להיות נאמן למדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית, לסמליה ולערכיה ולשרת את המדינה, ככל שיידרש בשירות צבאי או בשירות חלופי"; בשלב זה, נוכח הביקורת הציבורית נגד ההצעה, ועדת השרים לענייני חקיקה לא אישרה אותה; ואולם, עדיין עומדת בפני ח"כ רותם האפשרות להגישה כהצעת-חוק פרטית.
 
רבות העבירות אצלי.
 
1. זה שנים אני מציין את "יום הנכבה", ואני מתכוון בהחלט לנכבה הפלסטינית מ-1948; מדוע? אינני מסוגל להתכחש לעובדות, והנכבה היא עובדה. היתה נכבה, היא עדיין קיימת, וקורבנותיה עדיין סובלים בגללה; עשרות ישובים פלסטינים נהרסו כליל, נמחקו מעל פני האדמה ומאות אלפי תושביהם הפכו לפליטים וממשיכים גם אחרי 61 שנים להיות פליטים; ולהבדיל אלף ואלפי הבדלות, לדידי להתכחש לנכבה הפלסטינית זה כמו להתכחש למשל לשואה היהודית במלחמת העולם השנייה, להשמדת הצוענים, השבויים הרוסים והנכים באותה מלחמה, לג'נוסייד הארמני, לג'נוסייד ברואנדה. עבודת המאסטר שלי בהיסטוריה נושאה היה: "מאזן 'הפתרון הסופי' והספרות המכחישה את השואה". כתבתי ופרסמתי הרבה על הנכבה הפלסטינית; השתתפתי באין ספור עצרות ואסיפות לציון יום הנכבה; ואני מתכוון להמשיך בכך.
 
2. בעבר הפרתי, ואין לי ספק שגם בעתיד אני אפר את החוק שמציע ח"כ זבולון אורלב. אני דוגל במדינת כל אזרחיה. בעברו, ח"כ אורלב  היה חבר המפד"ל; בהזדמנות זו אומר לו שמנהיגים דגולים של המפד"ל שהכרתי ושוחחתי איתם כמו למשל חיים משה שפירא (1970-1902), משה אונא (1989-1902) יוסף בורג (1999-1909) היו משליכים אותו מכל המדרגות עם הצעת חוק כזו.
 
3. אשר להצעת החוק של ח"כ דוד רותם, אזכיר לו  את התשובה שנתן לעמיתי דומיניק וידאל ולי בראיון שהתפרסם ב"לה מונד דיפלומטיק" (מאי 2009); כאשר הוא נשאל: "נדמיין לעצמנו שהיית חי בגרמניה בזמן הנאציזם. למי היתה מופנית נאמנותך?" הוא השיב בלי להניד עפעף: "למדינה":         
      ("…avant de le quitter nous lui demandons : 'Imaginons que vous vous trouviez en Allemagne du temps du nazisme - A qui irait votre loyauté ? – A l'Etat', rétorque-t-il sans ciller. Cette réponse, formulée en plein Parlement, à Jérusalem, laisse pantois. D'autant que notre interlocuteur nous a raconté comment son père quitta le Reich dès l'arrivée d'Adolf Hitler au pouvoir. Comprenne qui pourra…")
דומיניק וידאל ואני היינו המומים מתשובתו של ח"כ רותם, במיוחד נוכח העובדה שקודם לכן הוא סיפר לנו ביוזמתו על אביו שעזב את גרמניה מולדתו עם עליית היטלר לשלטון.         
 
חברים שמנסים להרגיע אותי אומרים לי, "הצעות החוק האלו לא יאושרו בכנסת"; "היועץ המשפטי לממשלה יזהיר את הממשלה ואת הכנסת מפני חומרת הצעות החוק האלו העלולות להזכיר בהחלט משטרים חשוכים"; "אם הצעות החוק האלו יאושרו בכנסת, קיים סכוי סביר שבית המשפט העליון יכריז עליהן כבלתי חוקתיות."
 
האומנם ?
אני לא יודע. בכל מקרה, אני מכין את התרמיל שלי (כמובן ללא פלנלית) לקראת הכלא.
6/8/2009