מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ -

עשר מכּוֹת שנת 2008

 

          מאז 1998, מדי שנה, ארגון "רופאים ללא גבולות" (MSF) מפרסם את רשימת עשרת המשברים ההומניטאריים החמורים ביותר בעולם. רבבות המתנדבים של MSF הפזורים במקומות אלה מאפשרים לארגון לספק תמונת מצב עדכנית. הסקירה שלו לשנת 2008 כוללת:

 

סומליה –

 

במהלך שנת 2008 סבלו תושבי מדינה זו מאלימות החמורה ביותר בעשור האחרון. אוכלוסיות שלמות במרכז המדינה ובדרומה חיים בתנאים הומניטאריים הולכים ומחמירים. מערכת הבריאות קרסה כליל. התנאים הסניטריים הם מהגרועים ביותר. יולדת אחת מתוך עשר מתה במהלך לידה טבעית. ילד אחד מתוך חמישה מת בטרם הגיעו לגיל 5 שנים. העלייה המסחררת של מחירי המזון והבצורת הנמשכת גרמו להחמרת תת-התזונה ממנה סובלים רבבות ילדים.

          הקרבות הנמשכים מאז דצמבר 2006 בין כוחות הממשלה המרכזית המסתייעים בכוחות צבאיים אתיופיים לבין מיליציות המורדים האסלאמיים גרמו לעקירת קרוב למיליון אזרחים מבתיהם ומיישוביהם. מאות אלפי אזרחים ממשיכים לחיות באזורים בהם מתנהלים קרבות. ביישובים שלאורך הדרך המחברת בין מוגדישו הבירה לאזור אפגוייה(Afgooye)   250,000 בני אדם נאלצו להימלט מבתיהם. עקורים אלה חיים בתנאים בלתי נסבלים.

          אוכלוסיית סומליה תלויה בסיוע המזון המגיע מחו"ל. רבבות העקורים חיים ללא מחסה וסובלים ממחסור חמור של מזון ותרופות. ילדים בהמוניהם סובלים מתת-תזונה. תוך סיכונים גדולים, רבים מבין העקורים הסומליים מנסים למצוא מקלט בקניה השכנה. לפי נתונים שבידי נציבות הפליטים של האו"ם, כ-200,000 פליטים מסומליה חיים בשלושה מחנות פליטים גדולים בקניה. אחרים שאינם מצליחים למצוא מקלט בקניה נמלטים צפונה, ודרך מפרץ עדן הם מנסים, תוך נטילת סיכונים גדולים, להגיע דרך הים לתימן.

             בכנס של מועצת השלום והביטחון של האיחוד האפריקאי שנערך לאחרונה בבירת אתיופיה, אדיס אבבה, התריע שליח האו"ם בסומליה, אחמדו אולד עבדאללה, כי "בסומליה מתקיים ג'נוסייד בלתי מוכרז".

 

הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו –

 

          מאז ספטמבר 2007, המשך הקרבות באזור צפון קיוו (Kivu) גורמים לעקירתם ההמונית של אוכלוסיות שלמות ממקומותיהם. הסכם הפסקת-האש עליו חתמו הצדדים הנצים בינואר 2008 וחרף נוכחותם של כוחות השלום מטעם האו"ם - אינו מכובד. מאות אלפי בני אדם נאלצו להימלט בחיפושיהם אחר מחסה בטוח, מזון, מים וטיפול רפואי. חלקם מוצא מקלט במחנות פליטים, אצל משפחות המוכנות לקלוט אותם, או הם מסתתרים ביערות שם מאיימות עליהם המיליציות החמושות. 27,000 פליטים נמלטו מקונגו לאוגנדה השכנה.

          על הפליטים מקונגו שמצאו מקלט במקומות שונים מאיימים תת-תזונה,  מחלות,  אדמת בין השאר,  זיהומים בדרכי הנשימה ושלשולים. במקומות שונים נתגלו חולי כולרה. מערכת חיסון חלשה, היעדר מים ראויים לשתייה, תנועה מתמדת וריכוזים צפופים גדולים של בני אדם מגבירים את הסכנות להידבקות ממחלת הכולרה.  

          הקרבות הנמשכים הופכים אזורים שלמים לבלתי נגישים והם מקשים על העברת סיוע של מוצרי מזון, תרופות וצוותי רפואה. העקורים מהווים עול כבד על המשפחות הקולטות אותם.

          בעוד שעיקר תשומת הלב התקשורתית נתונה לקרבות בצפון ובדרום קיוו (Kivu), גם באזור Uélé מתנהלים קרבות עקובים מדם. הקרבות בחודש ספטמבר 2008 באזור זה גרמו לעקירת כ-50,000 בני אדם מבתיהם. המחסור בסיוע רפואי באזורים נוספים בקונגו – קטנגה, לומומבאשי וליקסי - גרם להתפשטות מחלת הכולרה ממנה נדבקו אלפים.

 

סודאן –

 

למרות ההכרזות החוזרות ונשנות בדבר הפסקת הקרבות במחוז דרפור ובדרום המדינה בה נמשכת מזה כמה עשורי שנים מלחמת אזרחים – באופק לא נראתה שום הקלה בתנאי החיים הקשים ביותר של האזרחים באזורים אלה.

          גם בשנת 2008 המשיך מחוז דרפור להיות המוקד לסיוע הומניטארי הגדול ביותר בעולם. במחוז הזה פעלו 80 ארגונים וולונטריים וכ-15,000 מתנדבים מכל רחבי העולם. ארגון MSF לבדו מפעיל בסודאן כ-2,000 מתנדבים. למרות מאמצי הסיוע הבינלאומיים, חמש שנות המלחמה בדרפור הותירו אחריהן מאות אלפי עקורים מנותקים מכל סיוע הומניטארי. המצב עלול להחריף בשל חוסר היציבות השורר באזורי הקרבות, ההתקפות הממוקדות כנגד צוותי הסיוע ההומניטארי וההגבלות שמטילה הממשלה המרכזית על פעולות אספקת המזון. על-פי דיווחי האו"ם בדרפור נרצחו 11 מתנדבים, ו-189 אחרים נחטפו.

          במבצע צבאי רב-היקף שערך הצבא של ממשלת סודאן בפברואר 2008 בפרוזדור הצפוני של מערב דרפור בו השתתפו מטוסי תקיפה, הליקופטרים ויחידות רגלים שהזכירו את הקרבות בתחילת המלחמה במחוז. כפרים שלמים  הוצתו ונבזזו. רבבות מצאו מקלט במחנות עקורים. במחנה העקורים קלמה (Kalma) נקלטו 90,000 בני אדם. צוותים רפואיים של MSF טיפלו ב-65 פצועי-ירי בעקבות עימותים שפרצו בתוך המחנה עצמו. למעלה ממחצית הפצועים נשים וילדים.

          בקרבות במחוז דרפור בין כוחות הממשלה למורדים שנמשכו כל השנה גרמו לכך שרבבות עקורים נותרו מנותקים מכל סיוע של מזון ותרופות.

          להערכת האו"ם, אחרי 20 שנות מלחמת אזרחים, קרוב ל-1,2 מיליון בני אדם שבו לבתיהם בדרום סודאן. החוזרים שבו לאזורים החסרים תשתיות ושירותי רפואיים. למרות הסכם השלום, עדיין שוררות בדרום סודאן מתיחויות אזוריות נפיצות. בפברואר 2008, בעקבות התקפה אלימה במיוחד בעיר אבווי (Abvei), אלפי בני אדם נאלצו לברוח ממנה ולחפש מקלט במחנות בצפון מחוז בחר אל-ע'זאל (Bahr el-Ghazal). קרוב ל-10,000 בני אדם מצאו מקלט ביערות. הקרבות בחודש מאי 2008 גרמו להחרבת העיר אבווי ולעקירתם של עוד 60,000 בני אדם. בדצמבר 2008 אירעו קרבות נוספים באזור.

          בדרום סודאן פועלים 1,500 מתנדבים מארגון MSF. אלה דיווחו על המשך ההתקפות נגד האוכלוסייה האזרחית, תת-תזונה נפוצה, שעורי תמותה מהגבוהים בעולם בקרב אמהות-יולדות, התפשטות מחלת השחפת, מגיפות של דלקת קרום המוח, אדמת, כולרה ומלריה. הסיוע ההומניטארי הבינלאומי רחוק מלספק את הצרכים הגוברים.

 

מחוז סומאלי באתיופיה –

         

המשך האלימות והתנאים האקלימיים הקשים השוררים במחוז הזה החמירו את מצבה של האוכלוסייה האזרחית הנתונה בצבת קבוצות המורדים מצד אחד וכוחות הממשלה מצד שני. אוכלוסיית המחוז, בעיקר הנוודים שבקרבה, מנותקת מכל סיוע הומניטארי בסיסי. בשל הסכנות והמגבלות המקשות על ייבוא סחורות לאזור, ההיצע בשווקים המקומיים של מוצרי מזון ושל מוצרי-יסוד נוספים פחת, וגרם לעליית מחירים מסחררת. מוצרים בסיסיים הפכו לבלתי-נגישים עבור תושבים רבים.

          הגבלות התנועה באזורים מסוימים החריפו את תנאי הקיום של הנוודים שמתקשים לספק מים לעצמם ולעדריהם. התושבים  חסרי-האונים אינם מסוגלים להציל את היבולים שלהם, את רזרבות המזון ואת עדריהם מהשמדה בשל הבצורת והמשך הקרבות.

          במאי 2008, צוותי MSF דיווחו על שעורים גבוהים של תושבים הסובלים מתת-תזונה הקשורים עם המשבר התזונתי השורר בדרום אתיופיה, על מחלות מעיים, שלשולים, זיהומים בדרכי השתן ובעיניים הנובעים ממחסור במים ובשל התנאים התברואתיים הירודים. הצוותים פגשו בפריפריה של העיר ואהרדר (Wardher) אלפי נוודים ותושבי אזורי היערות התרים אחרי מזון, מים וטיפול רפואי. לשלושה רבעים מאוכלוסיית מחוז סומאלי אין גישה לסיוע רפואי כלשהו. שעור תת-התזונה הגבוה פוגע במערכת החיסונית של האנשים. הגבלות תנועה ומכשולים מנהליים שונים מקשים על צוותי הסיוע הבינלאומי להגיע לרבים מהאזורים הנפגעים.

 

 

זימבבואה –

 

          מתחילת שנת 2008 נרשמו בזימבבואה גידול ניכר בעימותים האלימים שבין כוחות הממשלה לאופוזיציה והתמוטטות הכלכלה בה. המשבר הכלכלי הנמשך מזה שנים הולך ומחמיר. האינפלציה רשמה שיאים חדשים. המחסור במוצרי-יסוד החריף. בעקבות הבחירות הכלליות שנערכו במדינה זו ביוני 2008, הגבירה ממשלתו של השליט-הרודן רוברט מוגאבה את פעולות הדיכוי נגד גורמי האופוזיציה במדינה.

מעריכים כי מתוך אוכלוסייה של 13 מיליון בני-אדם בזימבבואה, כ-2 מיליון הם נשאי איידס. להערכת האו"ם, תוחלת החיים בזימבבואה ירדה ל-34 שנים. בשל המשבר הכלכלי החמור, רבים מבין חולי איידס המטופלים  אינם מקבלים די מזון, אין ביכולתם לממן את הגעתם לבתי חולים, ורבים אחרים חוששים לצאת את בתיהם. ארגון MSF מטפל ב-40,000 נשאי איידס בזימבבואה.

בנוסף, מאז אוגוסט 2008 מגיפת כולרה, החמורה ביותר מזה שנים, מכה בתושבי מדינה זו. מרכז המגיפה בעיר הבירה הארארה. באמצע חודש דצמבר 2008, עוד לפני תחילת עונת הגשמים, נתגלו מוקדי כולרה נוספים. מחלת הכולרה מתפשטת ביתר קלות בעונת הגשמים הנמשכת בחודשים נובמבר-מארס של השנה. מים מזוהמים עלולים לחדור לבארות מים הבלתי מוגנים. לפי הנתונים שבידי האו"ם,  עד לחודש דצמבר 2008  מתו ממגיפת הכולרה למעלה מ-1,123 בני אדם, ונרשמו 21,000 חולים.

          האו"ם יצא בקריאה דחופה לקהילייה הבינלאומית לפעול לשיקום מערכת הבריאות בזימבבואה, לשים סכר להתפשטות מגיפת הכולרה ולהבטיח מזון לאוכלוסייה הרעבה. באמצע חודש דצמבר 2008 נמסר כי 5,5 מיליון בני אדם בזימבבואה סובלים רעב והם זקוקים לסיוע דחוף במוצרי מזון.

בשנת 2008 גדל מספר תושבי זימבבואה הנמלטים ממנה, ביניהם נשאי איידס רבים. קרוב ל-3 מיליון תושבי זימבבואה נמלטו לדרום אפריקה השכנה. אלפים חוצים מדי יום את נהר לימפּוֹפּוֹ (Limpopo) ומגיעים לאזור מוסינה (Musina) עיר-גבול בדרום אפריקה. רבים מהנמלטים מסתכנים במעשי אלימות, אונס ושוד.

רבים מהנמלטים לדרום אפריקה נאלצים לחיות במחתרת כדי לא להיעצר ולא להישלח בחזרה לארצם. בחודש מאי 2008 מהגרים מזימבבואה ומדינות נוספות החיים בדרום אפריקה היו קורבן למעשי אלימות קסנופוביים.      

         

מיאנמר (בורמה לשעבר) –

 

          הציקלון נרגיס שפגע במדינה זו, ובעיקר במחוז איראוואדי (Irrawaddy), הותיר אחריו 130,00 הרוגים ונעדרים. מדינה זו נשלטת מאז 1962 על-ידי כת צבאית. האוכלוסייה סובלת מחוסרים תברואתיים כרוניים ודחופים המחריפים בשל היעדר השקעה ממשלתית ובשל היעדר סיוע חוץ. בשנת 2007 המדינה השקיעה בבריאות 0,70 דולר לנפש, דהיינו 0,3 אחוזים מהתוצר הגולמי במדינה. באותה שנה, הסיוע ההומניטארי הבינלאומי הסתכם ב-3 דולר לנפש, שהוא שעור הסיוע ההומניטארי הנמוך ביותר בעולם. היעדר טיפול רפואי נאות, במיוחד בכל הנוגע למחלות האיידס, השחפת והמלריה גורמים מדי נשנה לשעורי תמותה גבוהים.

          בעקבות פגיעת ציקלון נרגיס במיאנמר סיוע ומתנדבים זרמו למדינה זו, אך אלה הגיעו באיחור מאחר והכת הצבאית השלטת סירבה במשך שבועות לספק אשרות כניסה למתנדבים. הסיוע הבינלאומי היה מוגבל בעיקר בשל קשיי הגישה לאזורים נרחבים.

          ממשלת מיאנמר והקהילייה הבינלאומית ממשיכים להתעלם מקורבנות מחלת האיידס שגרמה בשנת 2007 למותם של 25,000 בני אדם. קרוב ל-75,000 בני-אדם זקוקים בדחיפות לתרפיה אנטירטרווירלית (ARV), אך פחות מ-20 אחוזים מתוכם יש להם גישה לטיפול זה.

          האיידס היא דוגמא לאחת המחלות הבלתי מטופלות במיאנמר. מדינה זו סובלת משעורים גבוהים ביותר של מחלות בדרום מזרח אסיה. המלריה ממשיכה להיות הגורם העיקרי למקרי מוות במדינה זו שמספרם הוא כמחצית מספר קורבנות המלריה המוכרים בדרום מזרח אסיה. מדי שנה מתגלים במיאנמר 80,000 חולי שחפת נוספים. שעור חולי השחפת במדינה זו הוא מהגבוהים בעולם. חלקם חולים בשחפת שלא ניתנת לריפוי.

 

עיראק –

 

          המשימה המרכזית הניצבת בפני הארגונים ההומניטאריים הבינלאומיים הפועלים בעיראק היא לסייע לאוכלוסייה האזרחית הנתונה בצבת המאבקים האלימים הנמשכים בה. מאז הפלישה הצבאית האמריקאית בעיראק בשנת 2003, הפכו הארגונים ההומניטאריים מטרות להתקפות אלימות, לעתים רצחניות, הפוגעות בכושר הסיוע שלהן בשטח.

          על פי הנתונים שבידי ארגוני האו"ם הפועלים בעיראק המלחמה גרמה לעקירת 4 מיליון בני אדם ממקומותיהם, כמחציתם נמלטו מהמדינה.  אומנם ב-18 החודשים האחרונים נרשמה ירידת מה בחומרת חוסר הביטחון, אך עדיין המצב הוא בלתי יציב ובלתי בטוח, ורבים עדיין חיים בפחד וחוששים לחייהם.

          ההפצצות מהאוויר מצד הצבא האמריקאי ופיגועי התופת  גורמים לאבידות בנפש ולנפגעים רבים, כשחלקם הגדול נזקק לטיפול רפואי מתמשך. רבים מהתושבים חיים תחת טראומת המלחמה ומעשי האלימות.  רבים מהעיראקים הנפגעים, אלפים במספר, סובלים מחוסר טיפול רפואי נאות. מצב זה הוא תוצאה של הזנחה הנמשכת שנים של שירותי הבריאות במדינה זו ובשל מחסור של צוותי רפואה. אנשי רפואה רבים נמלטו מעיראק מחשש לחייהם. הסיוע הרפואי שמעניקים ארגונים הומניטאריים בינלאומיים הוא מוגבל ועונה רק באופן חלקי למשבר ההומניטארי בו שרויה עיראק.

 

פקיסטאן –

 

          העימותים בין כוחות הממשלה בפקיסטאן לקבוצות הפועלות נגדה באזור הגבול בצפון-מערב המדינה ובאזורי השבטים התגברו בשנת 2008. ההתקפות האוויריות של צבא ארצות-הברית באזור החמירו את חוסר הביטחון באזור. באוגוסט 2008 רבבות פקיסטאנים עקרו למרכז המדינה או נמלטו לאפגניסטן השכנה. במקביל, הצבא הפקיסטאני גירש אלפי פליטים אפגאנים בשל החשד שהם מסייעים למתנגדי הממשלה. 

          במהלך כל השנה, בבאז'ור אג'נסי (Bajaur Agency) ובאזורים של סוואט (Swat) ומוהמנד (Mohmand), פיגועי-התאבדות, הפצצות מהאוויר וחילופי יריות גרמו למאות הורגים ופצועים, ולאקסודוס של רבבות בני אדם שנזקקו בין השאר למחסות, לשמיכות, למזרנים, למזון ולציוד סניטארי. בשל איכות המים הירודה רבים במחנות הפליטים חלו במחלות מעיים ושלשולים.  

          באוקטובר 2008, חידוש מעשי האיבה  אילצו רבבות בני אדם להימלט מבתיהם ולבקש מקלט באזורים שכנים. כדי להימלט מההתקפות מהאוויר ומההפצצות, רבים מצאו מקלט בבתים פרטיים, במסגדים, בבתי ספר ובמחנות ארעיים. נוכח התפשטותן של מחלות מעיים ושלשולים, ארגון MSF השקיע מאמצים גדולים כדי לספק מים ראויים לשתייה, אמצעים לטיהור מים ותברואה מונעת. ילדים רבים סובלים מתת-תזונה.

          חוסר הביטחון השורר באזורים שונים מקשה על העברת הסיוע אליהם. הקבוצות החמושות גם מאיימות על ארגוני הסיוע ההומניטאריים הבינלאומיים. אמבולנסים וצוותי סיוע הפועלים סמוך לאזורים בהם מתנהלים קרבות היוו מטרות להתקפות נגדם.

          ב-29 באוקטובר 2008 רעידת אדמה שאירעה באזור ההררי של מחוז בלושיסטאן (Balouchistan) גרמה לנזקים ולנפגעים רבים. מרבית מבני המגורים העשויים מאדמה נהרסו. חרף הקור הנורא, בשל הנזקים שנגרמו למבני המגורים ובשל החשש לרעידות אדמות נוספות, דייריהם נאלצו לישון מתחת לכיפת השמיים.

          לפי נתונים רשמיים, רעידת האדמה גרמה למותם של 300 בני-אדם, ל-35,000 פצועים ול-40,000 אנשים שנותרו ללא קורת גג.

 

שחפת –

 

          מדי שנה מחלת השחפת הורגת 1,7 מיליון בני אדם ברחבי העולם ונדבקים בה קרוב ל-9 מיליון. השחפת מתפשטת בהתמדה בארצות בהן נפוצה מחלת האיידס, במיוחד באפריקה הדרומית. השחפת מהווה אחת הסיבות לשיעור התמותה הגבוה בקרב חולי איידס. 

          בחמש עשרה השנים האחרונות, במדינות בהן נפוצה מחלת האיידס, שיעור מקרי השחפת גדל פי 3. ואכן, אנשים החולים במחלת האיידס סיכוייהם לחלות בשחפת גדולים פי 50. למעלה משליש מקרב 33 מיליון חולי איידס בעולם חולים בשחפת. ב-2006, פחות מאחוז אחד של נשאי איידס עברו טסט לגילוי שחפת אצלם.

בעוד הטיפול בנשאי איידס זוכה לתשומת לב בינלאומית, חולים הנגועים באיידס ובשחפת כמעט ואינם נלקחים בחשבון. הכלים לגילוי חולי איידס ושחפת הם בלתי מספיקים והטיפול בהם הוא מסובך. גילוי מחלת השחפת אצל נשאי איידס הוא קשה. עובדה זו מקשה על הגילוי, מכאן שהיא גורמת לאיחור במתן הטיפול ובשל כך תורמת לגידול שיעור התמותה בקרבם. כדי לטפל בחולי שחפת נזקקים לפחות לארבעה סוגי תרופות שלעתים גורמות לתופעות לווי משניות בלתי רצויות כגון בחילות, הקאות, ועוד. כאשר הן אינן גורמות לתופעות לווי אלו אצל חולה, חובה לבדוק אם אין להן השפעה שלילית על הטיפול במחלת האיידס.

          מזה עשורים לא פותחה תרופה חדשה לטיפול בשחפת. במהלך השנים גדל שיעור החולים בשחפת שקשה לרפא אותה. להערכת מומחים, מדי שנה דרושים 2 מיליארד דולרי כדי לפתח את הכלים למלחמה נגד השחפת. בשנת 2006 הושקעו רק 429 מליון דולר למטרה זו.

 

תת-תזונה –

 

          "מהומות הרעב" שפרצו בתחילת שנת 2008 במקומות שונים בעולם, כמו הייטי, בנגלדש וחוף השנהב, חשפו את ההשפעה הרסנית של העלייה המסחררת במחירי מוצרי המזון, בעיקר במדינות המתפתחות. העובדה שמיליוני ילדים בעולם מקבלים סיוע במזון לא מנעה גידול מספר הסובלים מתת-תזונה. תת-תזונה בקרב ילדים ותינוקות היא נפוצה וקטלנית. בעוד המאבק נגד הרעב תלוי בהבטחת גישה למזון במידה מספקת, כדי להתגבר על תת-תזונה חייבים לספק  מזון באיכות הדרושה. ילדים הסובלים מתת-תזונה זקוקים למזון עשיר בוויטמינים ובמינראליים שהם הכרחיים להישרדות ולצמיחה.

          להערכת ארגון הבריאות העולמי (WHO) 178 מיליון ילדים בעולם סובלים מתת-תזונה. מתוכם 20 מיליון ילדים סובלים מתת-תזונה בצורתה החריפה ביותר. מדי שנה, תת-תזונה גורמת למותם של 3,5 עד 5 מיליון ילדים בגילאים פחות מ-5 שנים. לפי קרן החירום הבינלאומי של האו"ם לילדים - יוניס"ף (UNICEF) המצב מידרדר ב-16 מדינות. המוקדים העיקריים לתת-תזונה בעולם הם במדינות בקרן אפריקה, באזור הסאחל ובדרום אסיה, בהן משפחות רבות אינן מצליחות לרכוש לעצמן מוצרי מזון מהחי כמו חלב, בשר וביצים הנחוצים לצמיחה של ילדים צעירים. רחוק מעיני התקשורת, אוכלוסיות אלו הנאבקות כדי לשרוד מזינות עצמן מדייסות תירס או אורז שהן שוות ערך למעט לחם ומים. תוכניות הסיוע של מזון אינן עונות על הצרכים התזונתיים ההכרחיים. סוגי קמח המועשרים בתירס או חיטה וסויה אינם עונים לצרכים התזונתיים של ילדים בגילאים 6 עד 24 חודשים. מנגד, סוגי בצק וביסקוויטים המכילים מוצרי חלב ועשירים בקלוריות מספקים לילדים הסובלים מתת-תזונה את ערכי המזון הנחוצים להם כדי להתגבר על הפיגור בצמיחה ולהתגונן מפני זיהומים. אספקתם במסגרת תוכניות המזון הבינלאומיות היתה מסייעת להציל המוני ילדים.

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1/1/2009