מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

 

"מעשה רב", שינוי הלכה מימים ימימה, האומנם?
 
מאת חוסיין אבו חוסיין*
 
ביום 10.12.2008 הוגש נגד זאב בראודה כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים, בו יוחסו לו שתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, בגין אירוע שאירע ביום 4.12.2008 – יום פינוי הבית המכונה "בית המריבה" בחברון. בכתב האישום נטען כי, כי באותו יום הלך העותר בשביל המחבר בין קריית ארבע לאזור בית המריבה, עזב את השביל, שלף אקדח, התעמת עם בני משפחה ערבית המתגוררת במקום, ובהמשך ירה בשנים מבניה והם נפצעו. האירוע, תועד במצלמת וידאו ע"י המשפחה הפלסטינית ופורסם בכלי התקשורת .
בעקבות הגשת כתב האישום, חתם שר הביטחון, מכוח סמכות המוקנית לו בדין, על תעודת חיסיון המתייחסת למקורות מידע של השב"כ, לדרכי פעולתו ולפרטים מזהים לגבי יחידים ואישים הפועלים במסגרתו. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט העליון, ובא כוחו של בראודה ביקש לגלות לו את החומר החסוי. נציג הפרקליטות התנגד לעתירה וטען כי חשיפת החומר החסוי עלולה לפגוע בביטחון המדינה .
כרגיל במקרים אלה, השופט העליון שיושב לדון בתיק, מקיים דיון במעמד נציגי הפרקליטות והשב"כ בלבד,בלא נוכחות הנאשם ובא כוחו. הוא מעיין בחומר החסוי שואל שאלות ומקבל הסברים.
תיק זה נפל למזלו של העותר לפני השופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, אותו שופט שדן בשחרורו ממעצר בחודש דצמבר. בעקבות הדיון, הודיעה הפרקליטות לבית המשפט העליון, כי ככל שיורה בית המשפט על חשיפת החומר, תודיע המדינה לבית המשפט מחוזי על חזרתה מהאישום.
השופט רובינשטיין החליט ביום 7.06.09 לקבל את העתירה תוך   הסתמכות על החשיבות העליונה שמייחס המשפט הישראלי לזכות ההליך ההוגן ולשמירת הזכויות הדיוניות. הוא הורה כי בתיק קיים חומר העשוי לכאורה לתרום להגנת העותר, וכי "אין ספק שסנגור מוכשר היה יכול לעשות בו שימוש לטובת מרשו". מכאן הדרך היתה סלולה להחלטה המורה על קבלת העתירה. הפרקליטות הכריעה כי המחיר לציבור בחשיפת החומר גובר על האינטרס הציבורי שבניהול משפטו של העותר, ובנסיבות אלה - בכפוף להצהרת המדינה בדבר חזרה מכתב האישום - התיתר הצורך לגלות את הראיה. התוצאה המבישה היא ביטול כתב אישום חמור.
אין ספק שמדובר בהחלטה חריגה ויוצאת דופן, וכל משפטן הוגן מגלגל עיניים מדוע דווקא בתיק זה מצא בית המשפט העליון להוציא הלכה חדשה, המבכרת את הזכויות הדיוניות של הנאשמים על "הפרה הקדושה" של ביטחון המדינה .מדוע" סנגורים מוכשרים ,שהגנו עד כה על אלפי עצורים ועותרים פלסטינים, לא יכלו לעשות שימוש בבליל החומר הסודי שהוגש לעיון מאות שופטים שדנו בעניינם. הגשתו של חומר סודי בבתי המשפט בישראל ובתיקים פליליים בכלל, ובתיקים ביטחוניים בפרט, הוא עניין שבשגרה, ובתי המשפט   דוחים עתירות לגילו חומר חסוי חדשות לבקרים תוך העדפה של ביטחון המדינה. הגשתו של חומר סודי לעיון בתי המשפט התפשט לכל ענפי המשפט: משפטים ביטחוניים, הריסת בתים, מעצרים מנהליים, מעצרים ביטחוניים, איחוד משפחות של פלסטינים, ותיקים אזרחיים של פלסטינים התובעים פיצויים מהמדינה. בעצם, רעה חולה זו קיימת איפה שקיימים פלסטינים שמגיעים לבתי המשפט ומייחלים לרגע של צדק בעזרתו של סנגור מוכשר שידע לשטוח את טענותיו בפני שופט הוגן. אולם, לעולם הם מתאכזבים וחושבים שלא בחרו ב"סנגור המוכשר "ועתירותיהם לגילוי החומר הסודי נדחות ובתי המשפט נותנים מעמד של בכורה לפרה השמנה והקדושה של "האינטרס הציבורי וביטחון המדינה" ומעדיפים אותו על הזכות של הנאשם להליך הוגן.
בעניינינו, נמצא העצור המתאים: מתנחל בן 51 ללא עבר פלילי, מצבו המשפחתי והרפואי  ונמצא לו גם  "הרב" המתאים בבית המשפט העליון - שאישר בחודש דצמבר האחרון את החלטת השחרור שלו בתנאי מעצר בית - שימלט אותו בסופו של יום גם מהליך פלילי שהעונש שהיה צפוי לו באם היה מרשע בדין, שנים ארוכות של מאסר מאחורי סורג ובריח.
לעומתו, עשרות אלפי פלסטינים מהשטחים ומישראל-שאף אחד מהם "לא בן 51 וללא עבר פלילי" - ישבו ויושבים שנים על גבי שנים בבתי הכלא, בין אם כעצורים מנהליים ובין אם כאסירים עקב השימוש במכבסת המלים של החומר הסודי. מאות משפחות פלסטיניות נקרעו לגזרים עקב שימוש שעשו רשויות משרד הפנים בחומר שסווג כחומר סודי, ומי יתקע לנו כף שחומר זה אינו שווה את צג המחשב שעליו מוצג החומר לשופט.
למזלנו הרע, חדשות לבקרים אנו נתקלים בפסיקה עקבית של אבחנה בענישה בין ערבים ליהודים ושל מדיניות מפלה אכיפת החוק. מערכות דינים שונות מוחלות באופן לא שוויוני, וממסתבר כי אלת הצדק פיתחה שיטת ראיה על סגולית שעוזרת לה לראות מעבר לרעלה המוצמדת לעיניה ופוסקת לפי זהותו האתנית של האיש הניצב בפניה.
--------------
* חוסיין אבו חוסיין הוא עו"ד ופעיל זכויות אדם מהעיר אום אל פחם.
 
6/16/2009