 |
||||||||||
 |
|
 |
||||||||
 |
||||||||||
|
גם הם מסיתים נגד מהגרי העבודה
יום לפני שיחידת "עוז", יחידת האכיפה החדשה של הרשות למנהל אוכלוסין, הגירה וביקורת גבולות החלה לפעול ופתחה במבצע מעצרים רחב היקף של מהגרי עבודה ופליטים – פרסם אסף אדיב, מנכ"ל עמותת "מען" (דהיינו קבוצת "דע"ם, ארגון הפעולה הדמוקרטי", ו"דרך הניצוץ" לשעבר) מאמר ב"דה מרקר" (30.6.2009) תחת הכותרת, "העובדים הזרים כאתנן פוליטי". במאמרו הוא שוב תקף את תופעת העסקת עובדים זרים בישראל לכאורה בשם "המלחמה באבטלה ובעוני". אדיב וחבריו המתיימרים להיות "ארגון פעולה דמוקרטי" לא השתתפו בהפגנת המחאה שנערכה בתל אביב בשבת 4 ביולי 2009 נגד המעצרים של מהגרי עבודה ופליטים בידי יחידת "עוז".
כחודשיים לפני כן, במאמר אחר תחת הכותרת, "האבטלה חוגגת, ויבוא העובדים נמשך" ("דה מרקר", 20.4.2009) טען אדיב, "המשך העסקתם של יותר מ-25 אלף עובדים זרים בחקלאות היה גם בעבר מכשול לשילוב עובדים בענף".
זה שנים מנהלים אנשי "מען" ו"דע"ם" מסע נגד העסקתם של עובדים זרים בישראל תוך התעלמות מוחלטת מעובדת החיים הפשוטה שמהגרי העבודה מגיעים לישראל (ולמדינות נוספות בעולם) כדי לעבוד. מהגרי העבודה אינם מסתירים את מטרתם. עבורם זהו ניסיון נואש להימלט מהאבטלה והרעב מהם הם סובלים, הם ובני משפחותיהם במדינותיהם. העובדה - שרבבות מהם מגיעים לכאן כדי לעבוד, אפילו בלי רישיון, מעידה שלא מדובר באוכלי חינם אלא באנשים שכל מטרתם היא לעבוד, להתפרנס ולפרנס את משפחותיהם בכבוד.
תופעת מהגרי העבודה היא עולמית. אנשים, גברים, נשים וצעירים, עוזבים את ארצותיהם, את בתיהם ואת משפחותיהם, יוצאים למסעות מפרכים, חוצים מדבריות ויבשות, חלקם ברגל, אחרים חוצים ימים ואוקיינוסים ברפסודות רעועות, סומכים על מתווכים וגונבי גבולות כאלה ואחרים - מסכנים את חייהם כדי להימלט מהרעב. העובדה שמרביתם במדינות היעד הם קורבנות לניצול מחפיר – היא גזירה שנכפית עליהם. אשמים מי שמנצלים את מצוקתם, אשמים השלטונות של אותן מדינות, כמו ישראל, שאינם מגִנִים על זכויותיהם ומתעמרים בהם.
בהתייחסם למבצע הגירוש ההמוני המתוכנן של מהגרי עבודה ציינו פעילי האתר "לסה פסה" (Laissez Passer) "למי שהיו שם לא ימכרו, שהגירוש נועד לפתור את בעיות האבטלה. הם יודעים ששום ישראלי לא יתפוס את מקומו של אף מהגר שגורש, ושהגירוש הזה, כמו קודמו בראשית שנות האלפיים, אינו אלא שמן בציר הדלת המסתובבת; אלה ילכו, ואחרים – צייתנים יותר ומשלמים יותר דמי תיווך – יבואו במקומם. הם מבינים שגירוש הפליטים מאזור המרכז אינו פותר דבר. להפך - הוא מטאטא את הבעיות, כרגיל, לפריפריה. הם מדמיינים את גירוש הילדים, ורואים לנגד עיניהם את פניה הכעורים של הגזענות. והם אינם מוכנים להשלים עם האכזריות הזו. לא בשמם, לא הפעם".
הטיעונים שמעלים עסקני "מען" נגד העובדים הזרים בתעמולה שלהם, בכתב ובעל פה, בעיקר בקרב הפועלים הערבים המובטלים, דומים מאוד לטיעונים של יעקב גנות ושות' הרוצים כביכול לפנות מקומות עבודה למובטלים, אבל בעצם מממשים מדיניות גזענית של הפחתת מספר ה"לא יהודים" בישראל. היא גם מזכירה את התעמולה שמנהלות מפלגות ותנועות לאומניות קיצוניות במדינותיהן נגד מהגרי העבודה.
"מען" מציגה את עצמה "עמותה לסיוע לעובדים" ש"פועלת לשילוב עובדים ישראלים בענף הבניין, ומתמקדת במיוחד בהשבתם של עובדים ערבים, הסובלים מאבטלה קשה", אף שבפועל היא משמשת מתווך בין קבלנים ומעסיקים לבין עובדים. מתוך טופס הסכם ש"מען" מחתימה עליו מעסיקים תחת הכותרת, "הסדר להעסקת עובדים", נאמר במפורש ששני הצדדים "מסכימים בזאת על שיתוף פעולה ביניהם במטרה להביא לגיוס עובדים מקצועיים ורציניים לעבודה בחברתכם". בסעיפים 11 ו-12 של אותו טופס-הסדר "מען" מקבעת את מעמדה כצד שלישי בהסכם בציינה, "כל שינוי בהרכב הקבוצה כמו: הגדלת הקבוצה, החלפת עובדים, פיטורי עובדים וכן שינויים בסידורי הנסיעות יעשו בתאום עם אנשי העמותה; במידה ויהיו אי הבנות בין חברתכם לבין העובדים, יעזרו אנשי העמותה לגשר בין הצדדים".
בנוסף, בעבר נמסר על-ידי Ynet מה-23 בינואר 2003 ש"עמותת מען גובה 20-30 שקלים לחודש, דמי טיפול בעובד, המאפשרים לעמותה להתקיים ולתפקד. מען בוחנת את דורשי העבודה ומסננת את הלא רציניים". התברר גם ש"מען" גובה "דמי חבר". כתבה של דוד רפ ("הארץ", 15.8.2003) גילתה שאלף העובדים הרשומים ב"מען" שילמו בזמנו דמי חבר של 34 שקל לחודש לפועל ו-17 למובטל. מעניין מה גובהם של סכומי כסף אלה שגובה "מען" מעובדים הפונים לקבלת שירותיה היום ? זו איננה פעילות של איגוד מקצועי, זה עיסוק של חברת כוח אדם או בניסוח המקובל היום "חברת השמה". הגיע העת להסיר את המסווה מעל פני "מען" ו"דע"ם".
--------------
אמצע יולי 2009
|
7/14/2009 |
