מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

 

תמר פלישמן מ"מחסום ווטש" מדווחת (ומצלמת)
ממחסום עטרה/ביר זית –
 
יום ראשון, 12.07.09
 
* "זה לא מחסום, זה נקודת בידוק" – אמר החייל שניסה להרחיק אותנו * על טענה ששר הביטחון הודיע שבמקום זה אין עוד מחסום, השיב:"שר הביטחון גם אמר לך שאתמול ראו פה שתי חמושים מסתובבים?-( כך במקור) *  לא, שר הביטחון לא אמר לי את זה. מהשאני ראיתי שם אתמול במו עיניי, הואשבעה חיילי צבא חמושים מסתובבים , באותו מקום באותו הרגע * "תביאו להקה!"- צעק  החייל אל חבריו.
 
כשהגענו (מחברת הדיווח ת.פלישמן וחברתה נורית י') למחסום במסגרת פעילותנו ב"מחסום ווטש", כברהייתה שם ה"להקה" הראשונה - ששה גברים -בעיצומו של טיפול: תעודות הונחו על האדמה כמצווה, חולצות הורמו, רגליים נחשפו, תכולת המכונית עד אחרון התאים נסרקה וכל תיק רוקן ונוער. אז נאספו התעודות בידי החיילים, פרטי האנשים הועברו אל מוקדים נעלמים ורק משנמצאו חברי הלהקה "כשרים" או "לא בלתי כשרים",  נשלחו לדרכם.
בין לבין, הפלסטינים העובריםבמכוניותיהם, עוצרים את רכבם בהיסוס, כפי שנוהג פלסטיני לעשות בראותו חייל,  כשעל פניהם הבעת תיעוב ואינם מעזים להמשיך בנסיעה עד שינתן להן האות -עד שיסמן החייל באצבע המורה את הסימן המוכר שפירושו: "סע".
הסימן לווה במלל: "סע, סע, סע, יא חמאר..."   "סע, סע, סע, יא  בן אלף..." .
לפקודת 'תביאו להקה', נבחרה ה'להקה' החדשה : אוטובוס פלסטיני, עמוס לעייפה גברים נשים וילדים.
ראשונים צוו הגברים לצאת מהאוטובוס, והריטואל החל חוזר על עצמו, אלא שבאופן בלתי צפוי הצעירים מבין הפלסטינים, ובראשם יוסוף הנהג, נתגלו כבלתי כנועים: תוך כדי ביצוע ההוראות, לא הסתירו את לעגם כלפי החיילים והוסיפו חטא על פשע וליוו את דבריהם בתנועות ידיים מתגרות.
הבנו שהכתובת כבר כתובה על הקיר, והחיילים, - כמו בפרסומת הצינית של סלקום:"מה כולנו רוצים? – שיהיה קצת שמח, יהיה כיף... אחלה בחלה..." - רצו אקשן. שמח היה. בהחלט אחלה בחלה.
זה היה משחק של גברים למרות הפער בין בעלי הנשק והחסרים אותו. במשחק בשלב הזה, היו שתי קבוצות של צעירים בני אותו הגיל. קולות מתכתיים של בריחי הרובים נשמעו, קריאות:"הו הו הו.."  של החיילים פילחו את אויר, נוצר מגע בין שני גושי האדם, רימוני הגז וההלם היו במגע יד או מרחק שניות: דבוקת אדם דחוסה.  המפקד במקום נזעק,  והורה לאנשיו לנתק מגע מהפלסטינים. שוב נפער שטח הפקר בין שתי החבורות.
משנרגעו הרוחות,  וחייל אחד, כעוס וממורמר שלא בא על סיפוקו (מצורפת תמונתו של "החייל עם שלושת זקפותיו"), ניגש אל יוסוף (הנהג), צילם אותו ואיים :"אני עוד אגמור אותך".
 
 
- הזמן התארךהלילהעמד להחליף את היום, תשובת השירותים החשאיים באשר לכשרות האנשים בוששה לבוא.   עבדאללה, צעיר עצבני שהסתובב בשטח כבשלו ננזףעל ידי החיילים.  עבדאללה לא שהה לנזיפה, המשיך בשלו ואז כעונש, נשלח אל בין הקוצים לענישה: "שב שם",  גם בוימה דרך ישיבתו: הוא הצטווה לשבת כשגבו מופנה אל חבריו ופניו אל האופק הרחוק, כשכל העת חייל מופקד בקנה מורה על גבו. גם כשכאבו רגליו, ועצמותיו התאבנו, היה עליו להקפיד ולהישאר בתנוחה.
 - שעה וחצי לאחר תחילת האירוע, אם מתוך שעמום, או כדי להעביר בנעימים את זמנם של חייליו, הורה המפקד להוריד את הנשים והטף מהמכונית.
מסדר נוסף נערך: הנשים הועמדו בשורה ופעוט מייבב עמן. הן נדרשו להציג לראווה על הקרקע את תעודות הזהות ושאר המצוי בתיקיהן האישיים.
הנשים, שלא כגברים, לא גיחכו ולא עלבו בחיילים. הן לא הביטו בחיילים, כאילוהתעלמו מהם , והשליכו מהן והלאה את חפציהן בשקט צועק מחאה וכעס.
אז נזכרו החיילים שטרם נבדק גופם של הגברים ושבו אליהם:אחד אחד נבדקו כל הגברים: חולצה, נעליים, חגורה, היפוך כיסים...
נדמה היה כאילו חוככים החיילים בדעתם, כיצד עוד יוכלו להתענות לאנשים אלו: סיעור מוחות בין לובשי המדים העלה שיש עוד, ויוסוף (הנהג) נבחר לביצוע "נוהל שכן".
הוא נצטווה להוריד כל תיק, כל שקית קניות, כל תרמיל סטודנטים - כל שהיה באוטובוס...
הורו לו לפתוח, לנער, לטלטל, לדפדף, - והיה במצאי: בגדים חדשים, חפצים אישיים, ספרים, מחברות, קופסאות נעליים שזה אך נקנו, חפצים שהושבו מתיקון....  החשיפה והחדירה לתחומי הפרט לא ידעה שובעה, הכול לעיני כל, בפקודת צהל, ובשם בטחון ישראל.
משלא נמצאו פצצות בכלי האנשים וגם החגורות שלמותניהם היו שוב תמימות, שולחו כולם חזרה לאוטובוס, ותעודותיהם הוחזרו להם. לכולם למעט יוסוף. לו הרי הבטיחו...יוסוף נלקח אל מאחורי החומה התוחמת את הפילבוקס והשער ננעל מאחוריו.
האנשים ישבו באוטו דוממים. ישבו והמתינו.  אז נשמעה מהומה מתוך המתחם הסגור : קולות של חבטות, מקשי בריחי רובים וצעקות רמות.
מיד, כמו באות מוסכם פרצו הגברים כולם מבעד לדלת האוטובוס, רצו לעבר קני רובי החיילים חשופי חזה כשהם צועקים (באנגלית): "תהרגו אותנו! תהרגו אותנו! אנחנו רוצים למות עכשיו! תחזירו את הנהג".
'ראש בראש' הם עמדו שם. חסרי הגנה מול רובי החמושים,  לא נכנעים, כשווים מול  שווים. דובר הקבוצה חשופת החזה, גבר ששיבה זרקה בשערותיו, הטיף מוסר לחיילים עוטי האפודים, שנשקם שלוף, כשהוא טוען כלפיהם ומונה את פשעיהם ועוונותיהם.    
בעצמה מתפרצת כהר געש, כמו מורסה שהתפתחה במעמקי גופם של האנשים במשך שנות הכיבוש, גאה המרי ושטף בלבה גועשת שהציפה והאירה  את עבי החשכה במקום שכוח אל זה, אל מול פני הלילה, אל מול פני החיילים הנדהמים ופנינו שלנו המשתאות מגודל המעמד.
לא היה עוד פחד בעיניים ולא מורא בלב איש.
כי משסר מורא הרובה, נעלמת כלא הייתה עדיפותו ועליונותו של הצד האוחז בנשק.
הייתה זו עצמת החלש ולא היה מעבר לרגע. רגע תמציתי מכונן.
תמציתן של ארבעים ושתיים שנים של כיבוש ודיכוי והשפלות ומניעות וגזירות.
-----------------
ראו גם אזיקים של השפלה - סרטון חדש בטלוויזיה החברתית :
 
 
 
7/20/2009