 |
||||||||||
 |
|
 |
||||||||
 |
||||||||||
|
נשים בקִדְמָת המאבק נגד רודנות:
לוּבְּנָה אלחוּסיין מסודן ומָלוּמָה ממאוריטניה
40 צליפות שוט לנשים שלובשות מכנסיים
לובנה אחמד אלחוסיין היא עיתונאית ידועה בסודאן. מדורה הקבוע, "שיח גברים", מתפרסם בעיתון השמאלי "אלצחאפה" (העיתונות) ובעיתונים נוספים. היא גם עובדת במשלחת של האו"ם בסודאן. בתחילת חודש יולי 2009 היא נעצרה בחרטום הבירה. ההאשמה: הפרת הסדר הציבורי בגין לבוש בלתי צנוע... לובנה לבשה, שומו שמיים, מכנסיים ... (ראו צילום).
 "ב-3 ביולי, שעה שישבתי במסעדה, למעלה מעשרים שוטרים התפרצו למסעדה וציוו על כתריסר נשים שלבשו מכנסיים להתלוות אליהם", סיפרה לובנה. בתחנת המשטרה הודו כמה מהנשים ב"חטאן הנורא" ונענשו במקום. העונש: 10 צליפות שוט. לובנה ואחרות שסירבו להודות ב"חטאן" ביקשו להיוועץ עם עורך-דין והן מצפות להכרעה בעניינן. על פי חוקי השריעה שהם בתוקף בחרטום העונש הנהוג לנשים המופיעות בציבור בליבוש בלתי צנוע הוא 40 צליפות שוט. כמה מהנשים שנענשו מקורן מדרום המדינה שרוב תושביו נוצריים שלכאורה אינם מחויבים לחוקי השריעה.
פרשת לובנה מעוררת הדים גדולים בסודן ומחוץ לה. במדור שפות באתר מתפרסם מאמר בערבית מפרי עטו של מבקר הספרותי והמתרגם הסורי צובחי חדידי המחזק את ידה של העיתונאית מסודן לובנה ומגנה את שלטונות סודן. קורות חייו של חדידי לימדו אותו אלו קורבנות נדרשים אנשים לשלם עבור השקפותיהם תחת משטרים רודניים. חדידי נולד ב-1951 בעיירה קאמישלי בסוריה. הוא למד ספרות אנגלית באוניברסיטת דמשק. מסיבות פוליטיות הוא נאלץ לגלות מארצו, ומזה שנים הוא נע ונד בין פאריס ללונדון. כשמתה עליו אמו נמנע ממנו לשוב למולדתו כדי להשתתף בהלווייתה.
דיוות המדבר המורדת
הזמרת מָלוּמָה מִינְט מֶיידה, מלומה בפי מעריציה, היא לא רק הדיווה של המדבר היא גם לוחמת למען זכויות האדם. לאחרונה, כאשר שבה לארצה מדקאר בירת סנגל, אנשי המכס התנפלו על המעבורת שחצתה את נהר סנגל, ערכו חיפוש מדוקדק במכונית שלה והחרימו את כל האלבומים של שיריה, למעלה מאלף, אותם היא הקליטה שם. ההחרמה בוצעה למרות נכונותה לשלם את דמי המכס. הממונה על המכס הודה בפניה שהוראת ההחרמה "הגיעה מגבוה". מלומה הסבירה, "גבוה בראש הפירמידה עומד עזיז", דהיינו הגנרל מוחמד עוּלד עבד אלעזיז שעמד באוגוסט 2008 בראש ההפיכה הצבאית שהדיחה מהשלטון את נשיאה הנבחר הראשון של מאוריטניה, סידי עוּלד שייך עבדאלאהי.
מי שציוו על החרמת אלבומי השירים של מלומה ידעו מראש שהם כוללים שני שירים, "אנשי העקרונות" ו"חד-צדדי" שאינם מחמיאים לגנרל הפּוּטשיסט. השיר הראשון מוקיע את נטייתם החוזרת של קציני צבא, מאז השיגה מאוריטניה את עצמאותה, ליטול בכוח את השלטון מידי האזרחים ולמהר להישבע על כבודם הצבאי שזהו רק צעד זמני. ואילו בשיר השני מלומה מתקוממת נגד רצונו החד-צדדי של הגנרל עזיז לקיים בחודש יוני 2009 בחירות לנשיאות ארצו למרות החרם שהטילו עליהן מרבית המפלגות הפוליטיות. מאז, בעזרת תיווכה של סנגל, נדחו הבחירות ל-18 ביולי 2009 בהן נבחר הגנרל עזיז ברוב דחוּק.
בתגובה להחרמת האלבומים של שיריה , הכריזה מלומה בביתה הסמוך לבירה נואקשוט, "זו אומנם איננה הפעם הראשונה שהצנזורה מתנכלת לאמנות שלי, אך אני מסרבת להשלים עימה". ואכן, מאז ראשית דרכה כזמרת, מלומה היא קורבן מעללי הצנזורה. זה חמש עשרה ששירים אסורים להשמעה באמצעי התקשורת בארצה. אף שמשנת 1992 מטילים עליה שלטונות ארצה אמברגו תרבותי, מלומה היא זמרת מבוקשת מעל בימות פאריס וניו-יורק.
מלומה נולדה בעיירה מֶדֵרְדֶרַה ב-1960, אותה שנה בה השיגה מאוריטניה את עצמאותה מידי צרפת ששלטה בה מראשית המאה ה-19. רבים מכנים את מאוריטניה "ארץ מיליון המשוררים". מלומה עצמה נולדה בכָּת של אמנים ושל משוררים-מכשפים. המורה הראשון שלה למוסיקה היה לא אחר משר אביה, מוכתאר עוּלד מיידה – משורר ועילוי בתחום המוסיקה המסורתית של ארצו שנפתח גם למוסיקה מערבית, של ויולדי האיטלקי למשל. אצל אביה היא למדה מלומה לפרוט על הנבל המסורתי המיוחד לנשים.
 Maluma
"מוקדם מאוד ביקשתי לעזוב את הכּת אליה השתייכתי, לראות את העולם ולבטא את הביקורת שלי", גילתה הזמרת לעיתונאי שראיין אותה לאחרונה. עודה נערה צעירה, שמה נקשר עם שערורייה שהכתה גלים. היא יידתה אבן על אחד האמירים שעה שעבר בכפר מגוריה. בדרך זו היא ביקשה להעניש את אותו אמיר רם מעלה שאילץ את אביה החולה, תחת השמש הלוהטת, לזמר באוניו זמירות חנופה, לו, לנסיכים-לוחמים ולנביא עצמו. האמיר הנעלב איים עליה, "יבוא יום ואת תשירי עבורי". האמיר השחצן לא זכה לכך.
לימים, בסרט תיעודי בו מלומה השתתפה, כשהיא עטופה במָלְחָפֵה לבנה (צעיף ארוך), היא הציגה את האני מאמין האמנותי שלה, "תמיד סברתי שאמן צריך לקדם מסר של חופש וללא אדונים, אך לא נטול שורשים".... מלומה הפרה טבּוּאִים רבים. היא אמרה לא לנישואין בכפייה של ילדות צעירות כנהוג במאוריטניה, לא לגזענות נגד שחורים-אפריקאים, לא לאפליית בני הכָּתות העניות, בעיקר של העבדים המשוחררים החָרָאטִין. מנגד היא תומכת בעירוב הקהילות של ארצה החוצצת בין המרחב הערבי לאפריקה השחורה בה נהוגות פרקטיקות של אפליה על רקע אתני. מלומה מגדירה את עצמה, "אפריקאית ממקור ערבי-בֶּרְבֶּרִי". לדעתה, אמן חייב להיות מעורב. על נשי ארצה היא אמרה, "הנשים המאוריטניות הן הנשים החופשיות ביותר במרחב הערבי-בֶּרְבֶּרִי, אך הן שולטות רק מתחת ליריעות האוהל, אך לצערי הן נעדרות שאיפות פוליטיות".
בשיריה מתייחסת מלומה ליחסים בין המינים, לנישואין בכפייה, לפערים החברתיים ולאי-השוויון. היא תומכת בחיסון ילדים ממחלות ומשתתפת במלחמה נגד התפשטות האיידס. היא נאבקת נגד האנלפבתיות ובעד קידום פרויקטים של אפליה מתקנת כלפי הנשים.
את שירתה היא מלווה לעתים בעצמה במגוון כלי פריטה מסורתיים. לא אחת היא מאלתרת מוסיקה שמחברת בין המוסיקה המסורתית של ארצה למוסיקת הבלוז האמריקאית.
עוד בשנות ה-90 של המאה שעברה תמכה מלומה באחמד עוּלד דָדָה מנהיגה ההיסטורי של האופוזיציה לדיקטטורות המאוריטניות. בשנת 2007 היא נבחרה לסנאט של ארצה ברשימה שלו. שש-עשרה חודשים אחר כן חולל הגנרל עזיז את ההפיכה הצבאית. "בעבר", גילתה, "נהניתי מחסות כלשהי. בהפגנות, שוטרים נהגו לומר 'במלומה לא נוגעים', אך תחת שלטונו של הגנרל עזיז הם אומרים 'אנחנו מצפצפים על מלומה'. אני מקבלת איומים על חיי בטלפון. בפעם הראשונה בחיי אני קצת חוששת. אל תופתעו אם מחר הם יובילו אותי למעצר אזוּקָה באזיקים כחשודה בסחר בסמים או ברצח ילדים". הפחד אינו מרתיע את מלומה מלהמשיך להיאבק, "שהרי", היא מצהירה, "כל חלומותי טרם התגשמו".
סוף יולי 2009 |
7/20/2009 |
