צימאון - عطش

 מצוקת המחסור במים אצל הפלסטינים

מאז כיבושן של  הגדה המערבית ושל רצועת עזה במלחמת יוני 1967, מדי שנה, בעיקר בחודשי הקיץ, גוברת מצוקתם של הפלסטינים בגלל המחסור החמור במים. האחראית הראשית למצב הבלתי נסבל הזה, המחמיר מדי שנה וגורם סבל נורא לפלסטינים בשטחים הכבושים – היא ישראל.

שלטונות ישראל גוזלים מי-חיים מהפלסטינים כדי להתעלל באוכלוסיה החיה  בשטחים הכבושים, כדי לפגוע בחקלאות הפלסטינית, כדי להכשיר את התנאים להשתלטות על עוד ועוד אדמות של הפלסטינים, כדי להמאיס עליהם את חייהם. מצוקת המים המכוונת  בזדון על ידי הממסד בישראל משמשת כאחד האמצעים לשבור את רוחם של הפלסטינים ולהביא אותם לנטוש את מולדתם, כלומר לקדם טרנספר כביכול מרצון.

בכתבת מוסף שפרסמו יותם פלדמן ואורי בלאו ב"הארץ" (7.8.2009) הם כתבו בין השאר: "מי ברז הם מוצר מותרות בגדה המערבית: בקרואת בני-זיד מביאים מים ממעיין על גב חמור, כפרי עקרבה והסביבה מחכים שעות ארוכות למילויה של מכלית ואפילו ברמאללה המשגשגת מוזרמים מים לבתים רק יומיים בשבוע. יותר ממאה פרויקטים פלסטיניים לשיפור רשת המים עדיין ממתינים לאישור. כך מייבשת ישראל את תושבי הרשות".

חובה להדגיש שהפלסטינים בגדה סובלים ממחסור חמור במים, אך לא שכניהם בכוח המתנחלים הישראלים היושבים שם על אדמות לא להם בכוח הכיבוש והנהנים משפע מים גנובים.

מן הראוי לציין  שהמצב בעזה עוד יותר חמור. שם סובלים התושבים ממחסור חמור במים והם נאלצים לשתות גם מים מזוהמים ומים מלוחים.

בטרם אמשיך, אזכיר כי גם האזרחים הערבים במדינת ישראל, בעיקר אלה החיים ביישובים הבדואים בנגב, סובלים ממצוקה של מחסור במים. אולי אצלם היא קצת  פחות חמורה מזו שממנה סובלים תושבי הגדה המערבית ובעזה, אך עדיין היא שרירה וקיימת 61 שנה אחרי הקמת מדינת ישראל.

ב-20 אפריל 2009, בעקבות תחקיר שערכו מומחים של הבנק העולמי בתקופה שבין החודשים ספטמבר 2008 ופברואר 2009,  פרסם הבנק דו"ח מקיף (154 עמודים) על מצוקת המים בגדה המערבית ובעזה.

להל"ן תמצית הדו"ח:

צרכי המים של הפלסטינים בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה אינם מובטחים כתוצאה ממדיניות ההגבלות שמטילה ישראל ובשל ניהול גרוע.

שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה תלויים לחלוטין במקורות המים הדלים המתחלקים בין מדינת ישראל והשטחים הפלסטינים עליהם היא שולטת. כללי הניהול ומכסות המים שנקבעו בהסכמי הביניים של אוסלו (ספטמבר 1995), ושעדיין הם בתוקף - אינם עונים על הצרכים החיוניים במים של העם הפלסטיני.

תפוקות המים של ישראל ושל הפלסטינים הן בלתי-סימטריות.  הכללים הזמניים לניהול שנקבעו בזמנו והפרקטיקות שנבעו מהפעלתם הפכו במציאות להגבלות חמורות בפיתוח, בשימוש ובניהול מקורות המים של הפלסטינים.

הגישה למקורות המים וכן התשתיות והמוסדות הקשורים לנושא המים אצל הפלסטינים הם בלתי הולמים. נושא המים ממשיך להיות מטופל אצל הפלסטינים ורה בלתי יעילה ולו השלכות כלכליות, חברתיות וסביבתיות חמורות.

מאז שנת 2000, כלומר עם הפעלת  מדיניות הסגרים שמטילה ישראל בשטחים, הגבלות חופש התנועה שמטיל צה"ל באמצעות מחסומי דרכים והצורך באישורי מעבר שהם בסמכותו של צה"ל - מגבילים את הגישה של הפלסטינים למקורות המים, לפיתוח תשתיות ולניהולם.

המשברים ההומניטאריים הנובעים ממצוקת המים הם נתון כרוני ברצועת עזה ובחלק של הגדה המערבית. צריכת מים הראויים לשתייה לנפש בישראל היא בערך גדולה פי 4 מצריכת המים בגדה המערבית וברצועת עזה.

בכל מה שקשור למים, לישראל תשתיות ושיטת ניהול יעילות. ואילו ההשקעות בנושא מים בגדה המערבית וברצועת עזה ירדו פלאים, הן חלקיות, בלתי יעילות והן מנציחות רמה ירודה.

יוסף אלגזי

--------------

אמצע אוגוסט 2009