המלחמה

אני בן 70. כל השנים האלו היו רצופות מלחמות. היו מלחמות שחוויתי  מרחוק, בעיתון ומעל גלי האתר, ואחרות שחוויתי על בשרי. הרבה טכסטים כתבתי בעבר על מלחמות ועל קורבנותיהן. הפעם - נוכח המלחמה המתנהלת עתה בעזה, ההרג  ותמונות החורבן המגיעות משם, סבלותיהם של התושבים ביישובים בדרום ישראל החיים תחת מטר רקטות יומיומי, ההצהרות המתלהמות של פוליטיקאים וגנרלים, ההתקרנפות של רבים מהעיתונאים, שטיפת-המוח של הציבור (וכן השַפַּעַת בה חליתי) – כל אלה, לדאבוני, שיתקו אצלי את ההשראה. כל מה שכתבתי השבוע נראה בעיני לעוּס ושָבּלוֹנִי.

בלית ברירה חיפשתי חומר מוכן. מצאתי חומר כזה. תוך כדי עיבודו, שמתי לב לנימתו האנרכיסטית, אך זו אינה מפריעה לי. הנהו לפניכם:  

המלחמות והאלימות הן לדאבוננו בלתי נמנעות והכרחיות לחברה שלנו המצויה במלחמה מתמדת. להיות פציפיסט ולא-אלים באמת - זה להפוך למורד.  השלום הוא מאבק בו האהבה היא שמנצחת. מקדמא דנא היו מלחמות ואלו לא עברו מהעולם. כל צורות המלחמה, כליה והנימוקים להצדקתה  מגוונות. הלהיטות להרוג ולהיהרג לא נפגעה.

בחברה שלנו המלחמה נחוצה מטעמים רבים:

- המלחמה נחוצה כדי להפוך את החיילים ליותר גבריים ולחדגוניים, כדי להכניס אותם לתלם ולהתאים אותם לסדר החברתי הקיים;

- המלחמה נחוצה כדי לסחרר את ראשם של החיילים הקטנים לסגוד לידידות הווִירִלִית ולרוח היחידה, כדי לטפח בהם את הרצון העז לפקד ולציית;

-         המלחמה נחוצה כדי ללמוד לדכא אחרים ללא נקיפות מצפון;

-         המלחמה נחוצה כדי להבטיח רווחים נאים לספקי הנשק;

-         המלחמה נחוצה כשדה ניסויים בגודל טבעי לכלי הנשק החדשים שיופעלו במלחמה הבאה;

-         המלחמה אמורה ליצור מאזן אימה כדי שבני אדם יטבחו אלו את אלו בפרופורציות מתאימות, עם אי-אלה הפוגות  להשגת שלום כביכול, אך בפועל כדי לאגור כוחות חדשים בין שתי מלחמות;

-         המלחמה נחוצה כדי לתת תנופה מחודשת לכלכלה, לתעסוקה ולבניית כל מה נחרב על ידי הפצצות; היא גם מאפשרת לחדש את מלאי הפצצות;

-         המלחמה נחוצה כדי להשתמש בפצצות שמתיישנות ולייצר פצצות אפקטיביות יותר;

-         המלחמה נחוצה כדי שהעשירים יכפילו את עושרם עוד לפני שהעניים יספיקו לשים את ידם עליו;

-         המלחמה נחוצה כאשר האלימות שבסרטים אינה מספיקה; כאשר המכות שסופגים הפעוטים, הנשים, הכלבים, המדוכאים - אינן מרגיעות אותם; כאשר מסעי הציד, מלחמות השוורים, תחרויות ספורטיביות, הופכים משעממים - המלחמה הופכת לפורקן קסמים;

-         בעתות מלחמה המושגים של מולדת, אחוות-לוחמים, הגנת המולדת מעניקים את התחושה שאנשים מקריבים את חייהם למטרה נעלה;

-         המלחמה נחוצה לממשלות כדי להצדיק את חיזוק צבאותיהם ואת המשטרות שלהם;

-         כאשר לא מוצאים סיבות ברורות וחומריות כדי להצדיק את המלחמה – פונים לאלוהים, לדת, לחוק הבינלאומי, לחופש, לשלום...

-         המלחמה נחוצה כדי שהעם יחדל לשים לב לשעבודו היומיומי;

-         המלחמה נחוצה כמו עובש הצומח על פני פרי רקוב;

-  המלחמה היא פעולת רצח בקנה מידה גדול, חוקי, והכרחי לשימור תבניות חברתיות קיימות המצויות במצב של מלחמה מתמדת;

-   המלחמה נחוצה בעולמנו כמו הזנות, הדיכוי המשטרתי, העולם השלישי, העולם הרביעי, הפערים האסטרונומיים בין 200 האנשים העשירים ביותר בעולם לבין מיליארדי העניים ביותר.

רבים מהמבקרים את המלחמה אינם מערערים על ההשקפות ועל סדרי העדיפויות שלה - כמו גזילת רכוש, שליטה, אנוכיות – שבגללם יוצאים למלחמה; מבקרים אלה תוקפים את המלחמה, אך הם שותפיה לעבירה; הם דוחים את המלחמה כמו אותם אנשים המביעים את התנגדותם לטבח פילים, אך ממשיכים להתקשט במוצרים עשויים שנהב;

          להיות פציפיסט זה להיות מורד; להיות לא אלים זה להוקיע ולדחות כל צורות האלימות;

המלחמה נחוצה לשימור השיטה הקיימת , אך זו עצמה אינה נחוצה.

                                                                                                                                                                                                יוסף אלגזי

------------------------

*  הבוקר (יום ו', 2.1.09) קנאתי ביוסי שריד בשל המאמר שלו ב"הארץ". המאמר, "לוּ היית פלשתינאי", שוחה בהחלטיות נגד הזרם העכור השוטף את החברה הישראלית. בקטע  המסכם של המאמר, שריד כתב:

"צעירים חסרי עתיד, על נקלה יוותרו על עתידם, שאיננו נשקף להם באופק. עברם כשואבי ביבים וההווה שלהם כמובטלים-בטלנים חרוּפים נועלים את פתח תקוותם: טוב מותם מחייהם, ועוד יותר טוב מותם מחיינו שלנו – כנוגשיהם, כך הם מרגישים. מיום לידתם ועד יום לכתם הם רואים את ארצם מנגד, ואליה לא יבואו כאנשים חופשיים.

"אין עמים טובים ורעים, יש רק מנהיגויות שנוהגות באחריות או בשיגעון. ועכשיו אנחנו שוב נלחמים במי שלא מעטים מאתנו היו כמוהם, לוּ עמדנו  במקומם ארבעים ואחת וחצי שנים".

*  בצילום למעלה רואים את הבית בג'באליה שנחרב בהפצצת חיל האוויר הישראלי ביום ב' 29.12.08  ושבו נהרגו 5 אחיות: תחריר, אכּראם, סמר, דוניא וג'וואהר בעלושה. בהפצצה הזו נפצעו גם האם, סמירה בעלושה, 3 אחיות נוספות ואח. הצילום הופץ בידי ארגון בצלם.