אווטאר – Avatar: דעה אחרת
הסרט מספק הצדקה מטופשת למלחמה
מאת פּייר דז'רדאן *
מתוך גישה נאיבית, רבים ראו בסרטו של ג'יימס קמרון, אווטאר, סרט אנטי-מיליטריסטי, אפילו פציפיסטי ואקולוגיסטי. ואף-על-פ-כן הוא רחוק מלהיות כזה. ההיפך: הסרט מפאר את האילמות ואת המלחמה. בכך שהסרט הפך את היוצרות והציג את הצבא האמריקאי בצורה קריקטוריסטית, הסרט הזה טורף את הקלפים ומבלבל רבים. מאחורי התפאורה האידילית הפסטורלית, הסרט הזה מסתיר שיח משחית של הצדקת המלחמה.
נזכיר את הסצנה של העץ הענק המתמוטט ברעש עצום באמצע אוכלוסייה נבוכה. איך אפשר שלא לראות בכך אנלוגיה להתמוטטות של מגדלי הסחר העולמיים בניו יורק (11.9.2001) ? סצנה גרנדיוזית זו משמשת הצדקה להתקפה הפראית נגד עַם הילידים שהותקף בפלנטה עליה הוא חי. לא אחר מאשר איש מרינס אמריקאי, ג'ייק, גיבור הסרט, הוא זה שהציע לאוטוכטונים להתאחד יחד (כוחות הברית) כדי לדכא ולהרוג את אלה, הטרוריסטים, שתקפו אותם כמו מוגי-לב. אי-אז מופיע על המסך במלוא הדרו הנשר האימפריאלי האמריקאי (בכסותו של דרגון ענקי) עליו רוכב בתעוזה הגיבור האמריקאי שלנו המוביל את הילידים עד לניצחון הסופי.

גיבור זה, חייל אמריקאי פשוט ונכה מלחמה, שזכה בסרט לגוף חדש, חוזר לשירות, אך הפעם למען מטרה טובה ! בתור שכזה, הוא משמש אילוסטרציה מושלמת של האמריקאי הממוצע, כלומר איש חף מפשע שאיננו רוצה במלחמה, אך למען מטרה צודקת, הופך בסופו של דבר ללוחם נלהב המושך אחריו את אוכלוסיית הילידים לקרב. המותקפים צריכם לדעת להתגונן. זו זכות אבסולוטית. זהו אם כן המסר המרכזי של הפקת הענק האמריקאית שעלתה 300 מיליון דולר, זו המבקשת לייצג את האידיאולוגיה הלוחמת למען מלחמה צודקת, או, אם תרצו, מלחמת הטוב ברע...
הסרט עושה הבחנה בין הלוחמים הטובים (ה-Na'vi) ללוחמים הרעים (ה-GI's). אך אנו יודעים שאין לוחמים טובים ולוחמים רעים. כל מלחמה, אפילו זו חסרת השחר ביותר, נעשית מסיבות המוצגות כצודקות, מטעמים של הגנה (לא במקרה משתמשים במושג מיניסטריון הגנה). נזכור, שאפילו עבור היטלר, המלחמה היתה צודקת: מדובר היה בהגדלת מרחב הטריטוריה הגרמנית כדי להבטיח את הישרדותו של העם הגרמני. כל לוחם יאמר לכם שלא פותחים במלחמה כדי להילחם, אלא רק לצרכי הגנה! זו תכלית המלחמה, ואת תכלית-יסוד זו, מבקש הסרט אווטאר להחזיר לסדר היום. המונח אווטאר עצמו, שמקורו מסנסקריט, מצביע על שליח אלוהים המבטיח את מלחמת הטוב ברע.
נציין כמו כן, שסצנות מלחמה רבות בג'ונגל הן תזכורת לאמריקאים למה שהייתה המלחמה בווייטנאם בה נדרסה והושפלה העוצמה האמריקאית למרות שעשתה שימוש בנַפָּלְם. כנגד השפלה כזו - זאת מציע הסרט במרומז - מעתה ואילך צריך לדעת להשיב מלחמה בצורה מתוחכמת. לא בצורה חזיתית, תוך דריסת כל מה שמצוי בדרך, או, על ידי שימוש טיפשי בגז רעיל - אלא לקלוע ישר למטרה, באויב, תוך תיאום עם האומות המאוימות האחרות. האם אין בכך הצדקה מושלמת למלחמה באפגניסטן?
וכמו תמיד, הילידים מוצגים כיצורים הקשורים למִנהגים שעבר זמנם, ולכן על הגיבור החכם בסרט מוטל התפקיד להוביל אותם. חמוש בתת מקלע שתפקידו להשמיד את הפולש, ה-Na'vi הזה, טיפוס חדש בעל חזות של מחסל פראי, ישמש מופת לילידים מסכנים אלה, והוא זה אשר ילמד אותם כיצד להילחם ללא רחם ולנצח. זה כמובן מזכיר את המערבונים האמריקאים בהם תמיד איזה קאובוי אמיץ חובר לאינדיאנים כדי להסית אותם ללחום עד כלות נגד הצבא האמריקאי. בנוטלו את התפקיד של רודף צדק, גיבור מסוג זה תרם בעבר, בצורה מחוכמת, את חלקו בטיהור האחראים לג'נוסייד של האינדיאנים באמריקה.
באותו האופן, הסרט אווטאר מאפשר לנשר האמריקאי לפרוס כנפיו בגאווה ובאצילות. בלי ספק, שבמאי הסרט, ג'יימס קמרון, הבין יותר מכל במאי אחר כי כדי שסרט ימצא חן, עליו לחזק את הקהל שלו בעמדותיו. להרוג – כן, אך להרוג רק את אלה המאיימים על ביטחון ארצנו ! גישה כזו מרגיעה ומקנה ביטחון. בזכות הסרט הזה, הסיסמה si vis pacem, para bellum ("הרוצה בשלום, מתכונן למחמה") יכולה אם כן לשוב לשירות.
בסיכום, חבל שהסרט אווטאר - אשר לבד מלהטוטים טכניים ואינו נושא כל מסר חדש תחת השמש - זוכה לכאלו מחמאות. הנוסחה הפשטנית לפיה חיות מתיידדות עם הטובים והן עוינות את הרעים, היא יותר מעלובה. במדינה כמו ארה"ב, שאיננה מתייחסת ברצינות לבעיות הקשורות לסביבה, זה כנראה מספיק ! אין ספק, שעם נוסחאות כל כך מתחנפות, מלך העולם, כפי שג'יימס קמרון אוהב לכנות את עצמו, ידע למצוא חן בעיני הקהל הרחב, ופעם נוספת, הוא יוכתר בכל הפרסים !
-----------
* פייר דז'רדאן (Pierre Desjardins), סופר ומרצה לפילוסופיה בקולג' הטרום-אוניברסיטאי במונמוראנסי (Montmorency), צרפת; המקור: לה מונד, פאריס, 27.1.2010 (תמצית).
|
2/2/2010
|