לב טולסטוי על הפטריוטיות –

ספר חדש שחובה לקרוא בימים אלה !

בימים טרופים אלה של מלחמה התוודעתי להוצאת הספרים "נהר"*  שלצערי לא ידעתי על קיומה. כך התברר לי שעד כה היא הוציאה לאור ספרים טובים וראויים. הספר האחרון שהוציאה היא יצירתו של  לב טולסטוי (1910-1828): על הפטריוטיות, מלווה ב"תזכורת לקצין" ו"תזכורת לחייל". בעיני, עיתוי פרסומו של הספר בישראל הוא מושלם.  הוא כאילו נכתב במיוחד לעת הזו של סגידה קולקטיבית למלחמה, למיליטריזם, לפטריוטיות.

זו אותה פטריוטיות עליה הסופר הבריטי, סמואל ג'ונסון (Samuel Johnson) (1784-1709) כתב: Patriotism is the last refuge of a scoundrel, לאמור: "הפטריוטיות היא המקלט האחרון של הנבל".  ז'ול רנאר  הצרפתי (Jules Renard) (1910-1864) ציין: "ביסוד הפטריוטיות נמצאת המלחמה: זו הסיבה מדוע אינני פטריוט". ואילו השחקן ז'אן קוייה שנודע בשם ז'אן יאן (Jean Couyé dit Jean Yanne) (2003-1933) קבע: "לעומת האדם, הכבשים נהנים מיתרון: אותם מובילים לבית המטבחיים מבלי לדבר עימם על פטריוטיות ואין מבטיחים להם עולם טוב יותר". 

ברשותה של הוצאת "נהר" מובאים כאן קטעים נבחרים מתוך ספרו של לב טולסטוי :  

* אני זוכר את ההפתעה המשמחת שנכונה לי כאשר חבר ועמית ותיק שלי, אדם שאפתן מאוד שהקדיש את כל חייו לשירות הצבאי וזכה באותות כבוד ובדרגות גבוהות ביותר (שָליש אישי ואלוף), סיפר לי שהוא שרף את ה"זיכרונות" שכתב על המלחמות שבהן נטל חלק, מכיוון ששינה את השקפתו על הפעילות הצבאית, וכעת כל מלחמה היא מעשה מושחת בעיניו, ואין לעודד את קיומה על ידי נטילת חלק בה, אלא להפך, יש לערער את האמון בה בכל דרך אפשרית.

* פעמים רבות אתם טוענים כי אתם משרתים בצבא משום שלולא נהגתם כך הסֵדר הקיים היה מתמוטט, ותחתיו היינו מקבלים תסיסות ואסונות.

אולם ראשית, אין זה נכון שאתם דואגים לשמירה על הסדר הקיים: אתם דואגים לרווח וליתרונות שלכם עצמכם, ותו לא. שנית, גם אם הימנעותכם משירות צבאי אכן הייתה הורסת את הסדר הקיים, לא היה בכך בשום אופן כדי להוכיח שעליכם להמשיך לבצע מעשים נלוזים, אלא רק שאת הסדר ההוא שהתמוטט משום שלא שֵירַתם בצבא, היינו חייבים בכל מקרה להרוס [...] ולכן, כאשר מציגים לפני חייל את ההכרח להשתמש בנכונותו לרצוח כבסיס לשמירת הסדר הקיים, עליו לומר, "אַרגנו את הסדר הכללי בצורה שלא תדרוש מעשי רצח, וכך לא אהרוס אותו. אני פשוט לא רוצה ולא מסוגל להיות רוצח."

מתוך "תזכורת לקצין"

* הפקודה היא לירות את הירייה הראשונה מעל ראשי הנקהלים. אך ההמון לא מתפזר, והצעקות הופכות רמות עוד יותר; ואז אתה מקבל פקודה לירות ולכוון, לא מעל הראשים, אלא למרכז ההמון.

* משכנעים אותך שאינך אחראי לתוצאות היריות שאתה יורה. אבל אתה יודע שהאיש שצונח שותת דם עקב הירייה שירית נהרג מידך ולא מידי איש זולתך; ואתה יודע שיכולת לא לירות, ושאותו אדם לא היה אז נהרג.

מה עליך לעשות?

* בחוקי משה נאמר לנו בפירוש, "לא תרצח", ללא כל סייגים את מי מותר ואת מי אסור לרצוח. ואילו בתקנות שלמדתם נאמר שעל החייל למלא כל פקודה של מי שבכיר ממנו, פרט לפקודה נגד הצאר; ובהסבר לדיבר השישי אומרים לך כי אף שדיבר זה אוסר הרג, מי שהורג אויב בשעת מלחמה אינו חוטא כנגד דיבר זה.

* נאמר לך שעליך להרוג מכיוון שנשבעת אמונים, ואינך אחראי לפעולותיך אלא האחריות תהיה של מפקדיך. אך לפני שנשבעת, כלומר לפני שהבטחת לאנשים לציית לרצונם, הייתה זו חובתך, ללא צורך בשבועות כלשהן, לציית בכול לרצון האל שנתן לך חיים; ואלוהים אוסר להרוג.

מתוך "תזכורת לחייל"

* כבר מיַלדות מטמטמים את העם ומכוונים את חשיבתו לכיוון אחד בעזרת כל אמצעי אפשרי – ספרי לימוד, תפילות בכנסייה, טקסים, נאומים, ספרים, עיתונים, שירים, שירה ואנדרטות; ואז באמצעות כוח או בעזרת שוחד מכנסים כמה אלפים מבני העם, וכאשר הם עומדים שם יחד, עם הבטלנים הנוכחים בכל כינוס שכזה, לקול רעמי תותחים ומוזיקה, נפעמים אל מול הזוהר והברק סביבם, הלא יתחילו תמיד לצעוק מה שאחרים צועקים סביבם – ולנו אומרים שזהו ביטוי לרגשותיה של האומה כולה.

* אותו דבר המכוּנה בימינו פטריוטיות אינו בעצם אלא הלוך רוח ידוע שמוחדר למוחם של בני העם. יש מי שדואגים כי יישאר שם בקביעות וכי יהא תואם את הכיוון הרצוי לממשלה הקיימת. הדבר נעשה באמצעות בתי ספר, דת ועיתונות מסובסדת. עם זאת מדובר בהתלהבות זמנית של המעמד הנמוך ביותר בעם מבחינה מוסרית ואינטלקטואלית, התלהבות שיוצרים המעמדות השליטים באמצעים מיוחדים ולאחר מכן שהיא אינה אלא ביטוי מתמיד לרצון העם.

* הפטריוטיות במשמעותה הפשוטה, הברורה והוודאית ביותר אינה אלא אמצעי למילוי שאיפותיו ותשוקותיו החמדניות של השלטון, ובשביל הנשלטים אינה אלא ויתור על הכבוד האנושי, התבונה והמצפון, ושעבוד בזוי לבעלי הכוח. וכך גם מטיפים לה בכל מקום שמטיפים לה. הפטריוטיות היא שעבוד.

* שעבודם של בני אדם לממשלות יימשך כל עוד קיימת פטריוטיות, מכיוון שכל סמכותה של הממשלה מושתתת על פטריוטיות, כלומר: על נכונותם של בני אדם לשעבד את עצמם במטרה להגן על אומתם, ארצם או מדינתם מפני סכנות המאיימות עליהן כביכול.

* כיום כל אדם, גם אם הוא חופשי, שואל את עצמו, "מה אני לבדי יכול לעשות כנגד כל אותו ים של רוע ורמייה המכריע אותנו? למה לי להביע את דעתי? למה בכלל להחזיק בדעה משלי? עדיף לא לחשוב על  שאלות מעורפלות ומורכבות אלה. ייתכן שסתירות אלה הן מצב בלתי נמנע בקיומנו. ולמה לי להיאבק לבדי בכל העוול הקיים בעולם? האם לא עדיף לי לשחות עם הזרם שנושא אותי? אם ניתן לעשות משהו, חייבים לעשות זאת יחד עם אחרים, לא לבד." וכך נוטש אדם את כלי הנשק החזקים ביותר המניעים את העולם – מחשבה וביטויה,  ומשתמש בנשק הפעילות החברתית, ואינו מבחין שכל פעילות חברתית מבוססת על אותם יסודות שנגדם הוא חייב להילחם, ושברגע הצטרפותו לפעילות החברתית הקיימת בעולם, הוא או כל אדם אחר נאלץ, לפחות באופן חלקי, לסטות מן האמת ולנקוט ויתורים שהורסים את אותו נשק רב עוצמה שאמור לעזור לו במאבק. הדבר דומה לאדם שנתנו בידיו להב חד להפליא שמסוגל לחתוך כל דבר, אך הוא משתמש בלהב זה לנעיצת מסמרים.

* כולנו מתלוננים על הסֵדר חסר ההיגיון של חיינו, הנוגד את ישותנו, ואף על פי כן אנו מסרבים להשתמש בנשק הייחודי ורב העוצמה שבידינו – תודעת האמת וביטויה; נהפוך הוא, באמתלת המאבק ברוע, אנו משמידים את הנשק ומקריבים אותו לטובת מאבק מדומה באותו סדר עצמו.

* אדם אחד אינו מביע את האמת הידועה לו משום שהוא מרגיש מחויב לאנשים שאיתם יש לו קשר; אדם אחר אינו מביע אותה מכיוון שהאמת עלולה לשלול ממנו את העמדה המשתלמת שבאמצעותה הוא מכלכל את משפחתו; שלישי נמנע מהבעת האמת מכיוון שהוא שואף לזכות בתהילה ובשלטון ורק אז להשתמש בהם למען השירות לאחרים; רביעי מכיוון שאינו רוצה להרוס מסורות קדומות ומקודשות; חמישי אינו מביע את האמת מכיוון שאינו רוצה להעליב אנשים; שישי משום שאמירת האמת תגרום לאנשים לרדוף אותו ותפגע בפעילות החברתית הנפלאה שלה הוא מקדיש או מתכוון להקדיש את עצמו.

* כדי שתנאי החיים המנוגדים לתודעה האנושית ישתנו ויוחלפו בחיים הרמוניים לתודעה האנושית, חייבת דעת הקהל השחוקה לפנות את מקומה לדעת קהל חדשה וחיה.

מתוך "על הפטריוטיות"

* נהר ספרים - בנימינה ת"ד 162, מיקוד 30550.