ז'ורז' מוסטקי

ארבעה שירים

ז'ורז' מוּסְטָקי (Georges Moustaki), נולד באלכסנדריה, מצרים, בשנת 1934 בשם  Giuseppe Mustacchi להורים יהודים ילידי האי קורפו (Corfou) שביוון. הוא גדל בסביבה רב-תרבותית: יוונית, צרפתית, איטלקית, צרפתית, תורכית, וכמובן גם ספניולית (ספרדית-יהודית).  בגיל 17 הוא עבר עם משפחתו לפריז. הוא הושפע מזמרי השנסון הצרפתים. חיבר, הלחין ושר שירי שנסון בצרפתית, באיטלקית, באנגלית, ביוונית, בספרדית וכן ביידיש. במהלך השנים הוא הוציא כעשרים וחמישה אלבומים. חלק משיריו של מוסטקי תורגמו לעברית, בין השאר את השירים, "אַת חירותי" (שרה חוה אלברשטיין), "הגבירה בחוּם" (שרו אילנה רובינא ויוסי בנאי), "פרצוף של צועני" (שר יוסי בנאי). מוסטקי ביקר והופיע מספר פעמים בישראל. י. אלגזי

מובאים כאן: קשור לשקופית בקולו של ז'ורז' מוסטקי בה הוא שר את געגועיו לעיר-הולדתו אלכסנדריה; קשורים לשיריו: "אמהות יהודיות" ביידיש ובצרפתית, ו"הצהרה"; ומלות השיר "אלכסנדריה" בתרגום חופשי בעברית:

אלכסנדריה -

www.baladi.se/Egypt/AlexMoustaki.pps

די יידישי מאמעס -

http://www.youtube.com/watch?v=xchNseYmb1s

Les Mères Juives -

http://www.youtube.com/watch?v=g3_lWEa4tsU

הצהרה  / Déclaration

http://www.youtube.com/watch?v=GSZYYC9-Ogw

אלכסנדריה

אני מזמר לכם את הגעגועים שלי

אל תצחקו אם אני מסמיק

הזיכרונות שלי לא הזדקנו

אני עדיין נכסף אליה

כבר עשירים וחמש שנים

שאני חי רחוק מהמקום בו נולדתי

עשרים וחמישה חורפים אותם אני חי

בזיכרוני הנרגש

את הבושם הניחוחות הצעקות

של העיר אלכסנדריה

את השמש שהבעירה את הרחובות

בהם אבדה ילדותי

הזמר התפילה בשעה חמש

השלווה שהיתה עולה בליבותינו

הבצל החי וצלחת הפוּל

נראו בעינינו סעודת מלכים

הנרגילה בבתי הקפה

ושעשועי ההתפלספות

עם הזקנים המשוגעים החכמים

ועוברי האורח

ערבים יוונים יהודים איטלקים

כולם מזרח-תיכוניים טובים

כולם רעים מאנשי שלומנו

האהבה וחטאות-הנעורים קודם-כל

אני רוצה לשיר למען כל אלה

שלא קראו לי מוּסְטָקִי

הם קראו לי ג'וֹ או ג'וֹזֶף

זה היה מתוק יותר זה היה יותר קצר

חברים מהרחוב או מהתיכון

חברים מהימים הטובים של פעם

הנשים שלנו היו יֶלָדוֹת

האהבות שלנו היו סמויות

למדנו להתנשק

ואף פעם לא ידענו די

עבר כמעט נצח

מאז שילדותי חלפה

היא חוזרת כמו רוח רפאים

היא מחזירה אותי לממלכתה

כאילו כלום לא השתנה

ושהזמן עמד מלכת

היא מחזירה את שש-עשרה שנותיו

היא מוסרת לי אותם בהווה

סלחו-לי אם אני אומר דברי הבל

לא מצאתי את המזור

לרפא את הגעגועים שלי

אל תצחקו אם אני מסמיק

אני בטוח שיבינו אותי

כל אחד והסריטה שלו

פנת גן העדן האבוד שלו

הגן הקטן האסור עליו

שלי נקרא אלכסנדריה

והוא שם רחוק מפאריס.