"נשים של קפריסין" –

סרט שכדאי מאוד לראות וללמוד ממנו

במהלך חודש מארס 2011 הוקרן בישראל ובשטחים הכבושים הסרט הדוקומנטרי, "נשים של קפריסין" (Women of Cyprus), של ואסילי קטריוואנו  (Vassiliki Katrivanou), ילידת יוון, ושל בושרה עזוז (Bushra Azzouz), ילידת עיראק. הסרט הוקרן ביוזמה ובחסות פורום המשפחות השכולות הפלסטיני-ישראלי, קרן אנשים לשלום והפרויקט הדו-לאומי "פצועים חוצי גבולות". כדי למנוע מראש כל אי-הבנה: הסכסוך בקפריסין אינו דומה לדעתי לסכסוך הישראלי-פלסטיני-ערבי. ואף-על-פי-כן, למרות השוני, תמיד אפשר ללמוד אחד אצל השני.

רעיון הפקת הסרט "נשים של קפריסין" החל לקרום עור וגידים בעקבות רב-שיח שניהלו נשים קפריסאיות-יווניות וקפריסאיות-תורכיות בקפריסין ערב עריכת משאל-העם שארגן האו"ם בעניין איחודו מחדש של האי השכן ב-2004. כזכור, משאל-העם לא הביא לתוצאה לה קיוו רבים: איחוד מחדש של האי.

שיחות הנשים נתנו השראה לקיומו של דיאלוג מתמשך בו השתתפו מבצעות הסרט ואסילי קטריוואנו ובושרה עזוז, ונשים קפריסאיות-יווניות מדרום האי ונשים קפריסאיות-תורכיות מצפון האי. בשיחות, הנשים  העלו מן הזיכרון הלא-רחוק את החוויות הקשות שהן ומשפחותיהן חוו בשנים שקדמו לסכסוך האלים הבין-עדתי, את הטרגדיות והאסונות שליוו את המלחמה העקובה מדם שהתחוללה באי בשנת 1974 בעקבות ההפיכה שיזמה באי קפריסין הדיקטטורה הצבאית השלטת ביוון באותם ימים והפלישה הצבאית של תורכיה לאי, וחלוקתו מאז. השיחות גרמו אצל הנשים המתדיינות, בנות שתי העדות, להערכה מחדש של עמדותיהן לגבי הסכסוך שלא בא על סיומו ולטרגדיה שהותירה אחריה עד היום הרבה פצעים פתוחים. השנים חולפות ועד היום לא נמצא פתרון של בעיות כאובות ומסובכות כמו למשל: לדעת מה עלה בגורלם של עשרות הנעדרים ממלחמת ; לפתור את בעיית אותם רבבות הפליטים והעקורים החפצים לשוב ליישובים ולבתים מהם נעקרו; כיצד להתמודד עם למעלה ממאתיים אלף אזרחים תורכים שיושבו על-ידי שלטונות תורכיה בצפון קפריסין ביישובים ובבתים מהם נעקרו קפריסאים-יוונים.

            רבות מבין המשתתפות בשיחות היו ילדות צעירות בשנות העימות. הן גוללו מקצת זוועות המלחמה להן הן היו קורבן ואת חוסר האונים שלהן להשפיע על האירועים הנוראיים שהתחוללו ועל תוצאותיהם. חלק מהנשים, הסובלות במשך למעלה משלושה עשורי שנים ממצב הסטאטוס-קוו שהמלחמה כפתה עליהן, החלו בהדרגה להרגיש שבאפשרותן לתרום לשינוי המצב הקיים. חלקן היו בעלות רקורד של פעילות ציבורית ופוליטית למען קיומו של דיאלוג בין-עדתי. בשיחות קלחו מאליהם הסיפורים, הרגשות והמאבקים.

            הסרט שהלך והתעצב במהלך השיחות, יצר תהליך של סינתזה, של הגדרה והגדרה מחדש של הסכסוך הטרגי באי. בתהליך הזה באו לידי ביטוי רגשות גלויים ורגשות חבויים, מוסכמות, דעות קדומות, הבנות, אי-הבנות, שלעתים, בהשפעת השיחות, הם נוסחו מחדש. אין ספק שהשיחות הציבו בפני המשתתפות  אתגרים לא קלים. שהרי הן נדרשו, בעת ובעונה אחת, להציג ולהאזין גם יחד לנרטיבים סותרים ומנוגדים מבלי לשלול תחושות של עוול אצל זולתן. בשלב מוקדם של השיחות בלטו אצל הנשים בנות שתי העדות מרכיבים של מכנה משותף אחד, כמו משפחה, תחושת בית, געגועים לבית וליישוב מהם  נעקרו, הצורך בביטחון אישי, המחיר הפוליטי והרגשי שנדרש מהן בגין המלחמה וזוועותיה, הקורבן האישי, הכיבוש, חלוקת האי, מותם ופציעתם של רבים, הן של קפריסאים-יוונים והן של קפריסאים-תורכים.      

            מלאכתן של עושות הסרט לא היתה קלה. דרך הסיפורים שגוללו בפניהן הנשים הן נדרשו להבין את המורכבות של סכסוך הדמים, את הכאב של הקורבנות, את הזעם. אך באותה עת, סייעה להן העובדה שלשתיהן חיה ניסיון אישי, ברמה זו או אחרת, בנושא של סכסוך אתני, דתי ולאומי. הצופה בסרט "נשים של קפריסין" חש בהחלט את המעורבות הרגשית של שתי יוצרותיו.

            תהליך יצירת הסרט אִפשר ניפוץ מיתוסים פוליטיים קיימים, ערער דעות אישיות שנוצרו על רקע פצעי העבר ויצר מחויבויות מסוג חדש. בהליך הממושך והסבלני נפלו מחיצות, מחד גיסא, ונוצרו קשרים של קירבה, מאידך גיסא. כמו האי הקטן עצמו, המשתתפות בשיחות רכבו על גלי הים בניסיון לשחות נגד הזרם.

            תהליך יצירת הסרט היה חשוב לא פחות מהפרויקט הסופי שלו. הוא אף שינה מקצת עמדותיהם אצל כל מי שהיו מעורבים ביצירתו. היה זה תהליך מתמיד של דו-שיח בין עושות הסרט, בין עושות הסרט והנשים שהשתתפו בו, בין הנשים ובין עצמן, ועם הקהילה אליה הן השתייכו. הסרט מבוסס בין השאר על היחסים שנוצרו במהלך יצירתו, ביחסי האהבה ורוח שיתוף הפעולה שנוצרו. אלה הם הגורמים שאפשרו להתגבר על אתגרים שמקורן במחלוקות, בסכסוך-דמים ובפצעים שטרם הגלידו. מהדיאלוג יוצאים נשכרים גיבורות הסרט, הסרט, ולעניות דעתי גם הצופים בו.

            השיחות שהתנהלו במהלך הצילומים של הסרט, הן בצפון והן בדרום, הצביעו על מודעות ההולכת ומתחזקת בקרב קפריסאים רבים, אלה ואלה, בצורך ובהכרח להאזין ולהיות ערים לחוויות של האחר. הצורך הזה לא יבוא על סיפוקו על-ידי שינוי מוסדי בלבד. במהלך הצפייה בסרט "נשים של קפריסין", זרים המגלים עניין בטרגדיה הקפריסאית חשים הזדהות עם מאבקן של הנשים באי ונחשפים למאמציהן לחיות שוב ביחד. טכנית, הסרט "נשים של קפריסין", נוצר ברובו הרחק מקפריסין. פעם אחר פעם, נאלצו יוצרות הסרט לשוב עימו לקפריסין.   זה קרה לבקשת הדוברות המקומיות שביקשו לכפר על היגון ועל הטראומה, וברצון שלהן  להתגבר על פערים, לחשוף סיפורים חבויים, לכרוך יחד את סיפוריהן ולארוג אותם למרבד אחד ויחיד.

http://www.youtube.com/watch?v=cDHo0b2s1lg

י.א.