על מלחמה ואהבה

"החיים ושום דבר מלבדה" – סרט ישן שאסור להחמיץ

ערוץ הטלוויזיה האירופי  ARTE מקרין בימים אלה את הסרט הנפלא, "החיים ושום דבר אחר" (La vie et rien d'autre, 1989) של הבמאי ברטארן טברנייה (Bertrand Tavernier) ובכיכובם של פיליפ נוארה (Philippe Noiret) וסָבִּין אזמה  (Sabine Azéma).  את התסריט חיבר ז'אן קוסמוס (Jean Cosmos) והמבאי.

העלילה מתרחשת ב-1920, בצרפת, באחת מחורבות הרבות שהותירה אחריה מלחמת העולם הראשונה. שלושה אנשים תרים אחרי נעדרי המלחמה: אִירֶן דה קורטיל, בורגנית עשירה המחפשת אחר בן-זוגה שלא חזר הביתה בשוך הקרבות; אליס, פועלת צעירה המחפשת אחר ארוסה הנעדר אף הוא; והקצין דלפלאן עליו הוטלה המשימה הכמעט סזיפית לגלות ולזהות הרוגים ונעדרים קורבנות המלחמה. דלפלאן מתעקש להמשיך במשימה שלו חרף התנגדותם של מפקדיו  הפוקדים עליו להסתפק בכך שימצא גוויה של נעדר אנונימי אחד כדי לערוך אחר כך טכס לכבוד החייל האלמוני.

הסרט "החיים ושום דבר אחר" חושף את אבסורדיות המלחמה ולועג לממסד ציני אשר כל מעייניו מופנים להזדמנות לחוג את הניצחון הצבאי שעלה בחייהם של מיליוני בני אדם. בשטח בו מתרחשת העלילה שוררת מתיחות מסוימת בין הקצין דלפלאן לאירן. מתיחות זו הולכת ונמוגה ומסתירה בקושי את הרגשות המתפתחים בין השניים. את תפקיד הקצין דלפלאן ממלא בווירטואוזיות השחקן פיליפ נוארה (2006-1930).

יהיה זה חוסר טעם ותבונה להמשיך ולגלות לכם את פרטי העלילה. אסתפק בהבאת נוסח המכתב ששלח דלפאן לאירן כשנתיים אחרי פגישתם. בסוף המכתב גם תוכלו להאזין לקולו של פיליפ נוארה קורא את המכתב.

אני מציע בחום, גם לאלה שאינם דוברי צרפתית, לצפות בסרט "החיים ושום דבר אחר". הוא יוקרן בערוץ Arte  בזמנים הבאים: ב' 4.4.2011 בשעה 20.40, ג' 4.4.2011 בשעה 02.25, וביום ב' 11.4.2011 בשעה 14.45. י.א.

-------

ה מ כ ת ב

בֵּדָרְיֶה, 6 בינואר 1922

אירן, אירן יקירתי,

מכתבך הסב לי שמחה רבה מאחר והוא הביא עימו תיקווה גדולה. סוף-סוף אָת ! סוף-סוף מלים אחדות שמחזירות לי את קולך, את מבטך, את הבבואה המרגשת של הימים והלילות של בדידותי ! אלוהים רוצה שמכתבי יגיע אליך בניו-יורק ערב נסיעתך הצפויה לוויסקונסין. התקשיתי לגלות את מיקומה על המפה. כיצד אמצא אותך אם בשל אי-זהירותך תלכי שם לאיבוד ?

"חיים חדשים" את כותבת, "פנים חדשות, התחלה חדשה". מדוע נחוץ לך חידוש זה, את שמצליחה לרענן הרבה דברים ובכלל זה את ליבם הישיש של אנשים זקנים ?

את לא הבנת את מבוכתי ולא את האלם שלי. האם אני בעצמי הבנתי זאת ? חשתי, ועדיין אני רועד בשל החיבה העצומה שלך, הלהט שלך, הלהט שלך שיתקו אותי... ליל ביעותים בזיכרוני. די היה שאלחש אותן שלוש מלים שהטחתם אותן לפני כמו אתגר והייתי משתתק. היום, אני זועק אותן מאה פעמים ביום, בכל הכוח שנותר בי, בתקווה שיחצו את המרחב העצום המפריד בינינו: אני אוהב אותך, כן אני אוהב אותך, לנצח.

וידוי זה יגרום שתצחקי אחרי כל הרבה חודשים של פרידה. הוא מקל על כאבי. הוא מחזק את ביטחוני שאני חי, שאני שלם עם עצמי. השאר אינם אלא עניין תפל.

קיבלתי החלטות גורליות. למשל להיפרד מהצבא, אשר מצידה לא הערימה בפני כל קושי כדי לפתור אותי מהשירות. מאחר ואינני נמשך אחרי לא ערים, ולא עניבות, שבתי לאדמת ילדותי בה עומד לרשותי בית משפחה המוקף בכמה הקטרים של טרשים ושל כרמים.

אני מציע לך, לא בלי אשליות, ממלכה מגוחכת חסרת ערך זו.

השעה עשר בערב. באוויר ריח טוב של גללים, מנטה וקרמל מאחר והפלתי סוכר מעל הכיריים במטבח. מחר בבוקר אלך לבדוק אם חזירי-הבר של החורשה הקטנה שלי עברו לספרד ואתחיל לצפות לך, לצפות לך. אני כבר מצפה. לא אצפה יותר מאשר מאה שנים. נאמר מאה שנים.

הערה: זו הפעם האחרונה שאני מלאה אותך עם הנתונים הנוראים שלי. בהשוואה עם הזמן שלקח לגייסות לצעוד ב-champs Elysées בעת מצעד הניצחון, בערך שלוש שעות, חישבתי ומצאתי כי באותם התנאים של מהירות צעידה וסדר תקניים, מצעדים המתים האומללים של הטירוף הבלתי נסלח זה הוא היה אורך לפחות אחר-עשר ימים ואחד-עשר לילות. סלחי לי על דייקנות מדכאת זו.

שלך, חיי...

דלפלאן

------------

"La Vie et Rien d'Autre"

http://www.youtube.com/watch?v=BNfRsCctkbQ