ילידים אינדיאנים בארגנטינה

שאינם מוותרים על מכורתם

"פטגוניה, צבעי המחלוקת" – (Patagonie, les couleurs de la discorde), סרט דוקומנטרי של חוזה מלדבסקי (José Maldavsky), צרפת 2010, 52 דקות.

הסרט הדוקומנטרי, "פטגוניה, צבעי המחלוקת" של חוזה מלדבסקי מתאר את העימות שבין לוצ'יאנו בנטון (Luciano Benetton), מלך האופנה האיטלקי המיליארדר  ובעל השליטה של חברת United Colors  לבין האינדיאנים בני מפּוצ'ה (אנשי האדמה) שבחבל פטגוניה בארגנטינה.

חברת בנטון - שמרכזה בעיר טרוויסו באיטליה היא בעלת הקרקעות הגדולה ביותר בארגנטינה. ב-1991 היא רכשה מיליון הקטר (1 הקטר = 10 דונם) קרקעות בחבל פטגוניה תמורת 50 מיליון דולר מידי ממשלת ארגנטינה בעידן ההיפר-ליברלי של הנשיא קרלוס מנם (Carlos Menem) (1999-1989). שמו של קרלוס מנם נקשר למשבר הכלכלי החמור שפקד את ארגנטינה, לפרשות של שחיתות כלכלית, לעסקות נשק וסיוע טכנולוגי בתחום הגרעין עם איראן. חלק ניכר מהצמר בו משתמשת חברת United Colors מקורו מהעדרים הענקיים שבבעלותה (250.000 כבשים ו-16.000 פרות) הרועים בשדות אדמות אלו. כמויות הצמר הגדולות המופקות מעדרים אלו מעובדות במפעלים בתוניסיה וברומניה. מוצרי החברה נמכרים ב-120 מדינות.

בחודש אוגוסט 2002, קבוצה מבני מפוצ'ה המיוצגים בסרט על-ידי קוריניאנקו אטיליו (Curinianco Atilio),  שבשפת מפוצ'ה פירוש שמו: הנשר השחור  בעל הבטן הלבנה, ובת זוגו רוזה נאהולקיר (Rosa Nahuelqui) שפירוש שמה: הנמרה שיצאה -  התיישבו על חלקת הקרקע 525, "סנטה רוזה דה ללקה" (Santa Rosa de Leleque) בתוך טריטוריית מפוצ'ה מתוך כוונה לחזור לחיות בה ולעבדה לפרנסתם. זו אדמתנו, הם קבעו, זו אדמת אבות-אבותינו.

מתוך שכנוע עמוק בצדקתם, חוזה מלדבסקי מתאר בסרטו את המאבק העיקש של קהילת ילידים זו, בני מפוצ'ה,  נגד ענק הטכסטיל בנטון תוך התעלמות מסוללת הפרקליטים המייצגים את החברה. אך מה כוחם של בני הזוג קוריניאנקו מול הבולדוזרים של ענק הטכסטיל בעידן המונדיאליזציה ? את המאבק  בין דוד וגולית המודרניים מלווים אמצעי התקשורת הארגנטינים.

"מייד התחלנו לעבוד. בנינו רפת, ניקינו את השטח מתוך כוונה לגדל עליו גן-ירק, ולא חששנו שמישהו יבוא לסלקנו מהשטח. ובכל זאת זה קרה ..." גוללו בני הזוג קוריניאנקו. חברת בנטון לא עיכלה את עובדת נוכחותם בשטח. היא סירבה לנהל כל משא ומתן, ומייד הפעילה סוללת עורכי-דין ופנתה לבית המשפט.

אך במהרה התברר, שאם אומנם חברת בנטו בקיאה בחוקים הפועלים לטובתה, היא מתעלמת מחוקים אחרים: מאז 1994, החוקה בארגנטינה מגינה על זכויות הילידים; החל משנת 2000 ארגנטינה הצטרפה לאמנה של ארגון העבודה הבינלאומי ( ILO - International Labour Organization) המקנה לילידים האינדיאנים הזכות להתארגן בקהילות יורידיות ואת הזכות לומר את דברם בכל עניין הקשור בפעילות יצרנית המתבצעת בשטחם.

אדולפו פרז אסקיוול (Adolfo Pérez Esquivel), חתן פרס נובל לשלום, מסביר בסרט: "מפוצ'ה פירושו 'אנשי האדמה'. אם עוקרים את האדמה מידיהן של קהילות הילידים – פשוט הורגים אותם. הם חייבים להיות מחוברים אליה. מנגד, במשטר הקפיטליסטי, האדמה היא חפץ שקונים ומוכרים אותו. זהו הבדל מהותי בתפיסת החיים. ואת זאת בנטון אינה מסוגלת להבין".

בתגובה, טען פרקליטה של חברת בנטון, "אי אפשר להשתמש בערכים אלה כדי לפגוע בזכות הקניין". פרקליטה של בנטון פשוט התעלם מעובדת חיים פשוטה והיא שבני מפוצ'ה חיים בפטגוניה מזה שלוש-עשרה אלף שנים. הסופר אדולפו פרז אסקיוול הוסיף, "כובשים conquistadores התחלפו במשך השנים. בתחילה היו ספרדים, אחריהם באו בריטים ועתה  חברות רב-לאומיות..."

וכמו במקומות נוספים בעולם, לחברות הרב-לאומיות מתלווים כספי שוחד, כספים המועברים מתחת לשולחן, קומבינות ושחיתות. "חברת בנטון שולטת ביד רמה באזור הרבה יותר מאשר המדינה !" ציינו  בני מפוצ'ה שהשתתפו במשלחת מטעמם אשר נסעה לאיטליה כדי לפגוש את לוצ'יאנו בנטון בכבודו ובעצמו. בעקבות הפגישה הם אמרו: "רצינו להסביר לו את חשיבות השטח עבורנו. הוא אמר לנו שהוא אינו מבין מאומה. שרצוננו לשוב לכאן אינו אלא קפריזה ! הוא אמר שהוא יסדיר את העניין, ושזה ייעשה תוך חודש ימים. הוא סיבך את הכל".

בני מפוצ'ה מדגישים שמעולם הם לא יסתלקו ממכורתם. אפשר להאמין להם. נראה שמאומה לא יזיז אותם מהשטח אליו הם שבו.

היה זה אדולפו פרז אסקיוול שהנחית את המהלומה הקשה ביותר על ראשה של חברת בנטון. ב-2004, במאמר שפרסם בעיתון האיטלקי "לה רפובליקה" (la Repubblica), בפנותו אל אנשי בנטון אסקיוול כתב: "אני מודה שאני נדהם וכואב בגלותי כי בתור חברה בעלת מוניטין בינלאומיים אתם השתמשתם בכסף שלכם ובשיתוף הפעולה של שופט חסר מצפון כדי לקחת את האדמות של משפחה צנועה מבני מפוצ'ה".

גונזלוֹ סנשז (Gonzalo Sanchez), מחבר הספר "פטגוניה שנמכרה" (La Patagonia vendida), צוטט בשבועון הצרפתי  Le Pointאומר: "הסכסוך עם בנטון מסמל את התופעה שמביאה עמים ילידים להתעמת עם בעלי עסקים גדולים המחליטים להקיף בגדרות תיל אדמות שהאינדיאנים רואים בהם רכוש קהילתי".

ובשידור מתחנת רדיו פרטית קטנה שקירותיה  מקושטים בדגל בצבעי צהוב, לבן וכחול של בני מפוצ'ה, אמר דובר בני מפוצ'ה מאורו מילאן (Mauro Millan): "הם יכולים לגדר את המרחב, אך לא את גלי הרדיו".

חוזה מלדבסקי הוציא מתחת לידיו סרט רציני ויפה. הוא בחר להביא את תוצאות התחקיר המוקפד שלו בטון מדוּד, אך משכנע. דברי גיבוריו בני מפוצ'ה מעוררים אמון וכבוד. ברקע הסרט צילומי נוף מרהיבים ביופיים. הייתי מייחל לצפות שוב בסרט, אך הפעם לא במכשיר הדי.וי.די הביתי שלי, אלא על המרקע בשידור באחת מתחנות הטלוויזיה בישראל.

אוסיף, לא אחת כשצפיתי בסרט "פטגוניה, צבעי המחלוקת" - חשבתי על ילידים אחרים החיים בינינו, הבדואים בנגב.

י.א.