מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

שני סרטים על פגעי המלחמה בעיראק

ערוץ הטלוויזיה הצרפתי-גרמני ARTE הקרין בסוף חודש ספטמבר 2011 שני סרטים על ההשפעות ההרסניות של המלחמה שמנהלת ארצות-הברית בעיראק. שני הסרטים  משקפים את המלחמה בעיקר בעיניהם של חיילים בצבאותיהם של שני השותפים הבכירים של הפלישה והמלחמה הנמשכת בעיראק, ארה"ב ובריטניה, ורק באופן חלקי למדי הם משקפים את הקורבן, את העם העיראקי, ואת סבלותיו. ועדיין שני הסרטים ראויים לצפייה.

הסרט החזק מבין השניים הוא ללא ספק הסרט הדוקומנטרי, "מעל הגשר" (L’Âme en sang - On The Bridge) בבימויו של אוליבייה מורל (Olivier Morel). הסרט מציג חיילים אמריקאים אשר יצאו למלחמה בעיראק כפטריוטים, אך שבו ממנה לארצם ולמשפחותיהם שבורים ומצולקים בגופם ובנפשם. הם יצאו להילחם בעיראק כשהם בטוחים בלגיטימיות של המלחמה, אך שבו מן התופת נבוכים ומבולבלים, חלקם אף מטילים ספק רב בצדקתה. עם שובם הביתה, הם נדרשים ללמוד לחיות מחדש, ולהשיב לעצמם צלם אנוש.

גיבורי סרטו של מורל סובלים, מי פחות ומי יותר, מהפרעות נפשיות, חלקם בדרגה זו או אחרת מ-PTSD, מושג החוזר אין ספור פעמים בפיהם של החיילים. המונח PTSD (Post-Traumatic Stress Disorder), בעברית, תסמונת פוסט טראומטית, ידוע ומוכר היטב בישראל למודת המלחמות תחת השם הלם קרב.

הסרט מאפשר לחיילים המרואיינים את ההזדמנות לפרוק מעליהם מקצת זיכרונות זוועות המלחמה בעיראק אותן הם חוו, ובהן היו מעורבים. עדויותיהם מצמרות שיער, לעתים הן חונקות את גרונו של הצופה-המאזין. בקולם הנבוך והרועד תדיר, אפשר לשמוע לא רק את מה שהם אינם מבטאים בקולם ובמלים, גם את רצונם העז, שאינו מתגשם, לשכוח ולמחוק מזיכרונם את הקולות ואת המראות משם אשר אינם מרפים מהם, וגם את תחינתם למחילה שספק אם תיענה.

 

 

ג'זוֹן (Jason), מגולל את חייו בביתו תחת השפעת שלל התרופות שהוא נדרש ליטול מדי יום. ליסה (Lisa), מי שהיתה שוטרת בשיקגו טרם צאתה לעיראק, חיה עם שובה הביתה תחת השפעת הטראומה של חוויותיה בכלא הנוראי אבו ע'ראיב. ויני (Vinny), קרוע בין נאמנותו לחיל המארינס אליו השתייך והגועל שמעוררים בו זיכרונות הזוועות אותן הוא חווה בתופת המלחמה וגם את אלו שהוא ביצע בפקודת מפקדיו. וונדי (Wendy) הגיעה לעיראק בגיל 19, ושם, בבית חולים שדה, חיתה, יום-יום, שעה-שעה, את תוצאות המחרידות זוועות המלחמה הנוראה. דיוויד (David), קצין הקבע שנדמה היה לו שהוא ראה הכל ושהוא מחוסן אחרי 26 שנות שירות צבאי בהן חווה שמונה מלחמות, יוצא לגמלאות מעוטר אותות, אך המום ומזועזע נפשית. ברקע, פעם אחר פעם, מגוללים הוריו השבורים של גֶ'ף (Jeff) את ייסוריו הנפשיים של בנם החייל לאחר שובו הביתה מהמלחמה בעיראק, ייסורים להם ישים קץ לאחר שישים במו ידיו קץ לחייו. רוח הרפאים של גֶ'ף מגלמת בסרט את אותם חיילים האמריקאים המתאבדים מדי יום בתוך אווירה של כמעט אדישות כללית.

"את חשיבות הטראומה שמותירה אחריה המלחמה אצל הלוחמים גיליתי בסוף שנות ה-90 של המאה שעברה שעה שרִאיינתי חיילים ותיקים ממלחמת העולם הראשונה", מסביר הבמאי אוליבייה מורל. "גם אחרי  כמעט מאה שנים, התברר שהווטראנים סבלו  מטראומת המלחמה. בסוף המאה ה-20, הסיוטים שלהם החזירו אותם לזוועות המלחמה בחזיתות השונות, כמו אלו שבוורדן ובסוֹם (Verdun, Somme). כאשר התחלתי לעבוד על הסרט "מעל הגשר" גיליתי מחדש עד כמה טראומת המלחמה קשורה לתרבות, לאומה, להיסטוריה. מודע היטב עד כמה שתי מלחמות העולם השפיעו על תולדות המאה ה-20 באירופה, ביקשתי לנסות להבין כיצד ראו ותיקי המלחמה האמריקאים בעיראק את החברה האמריקאית ואת תרבותה לאחר אירועי ה-11 בספטמבר 2001.

"(...) הסרט מציג את ההיבטים המחרידים ביותר של המלחמות בימינו. ותיקי מלחמה המופיעים בסרט חושפים דברים נוראיים. היה בהם אומץ נדיר לדבר, לדבר בקול ובפומבי על ההיבטים המזוויעים ביותר של המלחמה ועל השפעותיה ההרסניות על שיווי משקלם הנפשי. תפקידו של הסרט הוא לנתץ את הסטריאוטיפים הקשורים לתסמונת הפוסט-טראומטית, ולעורר את מודעותם של האנשים מהי משמעות העובדה להשתתף במלחמה בימינו".

*

הסרט השני, "כיבוש" ((Occupation, הוא סרט דרמה בריטי המספר את קורותיהם של שלושה חיילים בריטיים שהשתתפו בפלישת צבאות הקואליציה, שבראשה עמדו ארה"ב ובריטניה, לעיראק באפריל 2003, ובאופן ספציפי לעיר בצרה. עם תום הקרבות, חזרו השלושה לארצם, אך חודשים אחדים לאחר מכן, בשל קשיי הסתגלותם לחיים האזרחיים, הם שבו לבצרה,  אך מניעיהם שונים. האחד, שב כדי לעשות כסף, קל והרבה, על-ידי הפעלת מיליציה חמושה פרטית; השני, כדי לשוב לרופאה עיראקית בה התאהב בסיבוב הקודם; ואילו השלישי, חוזר מתוך תחושה של "שליחות", מתוך רצון לסייע בבנייתה מחדש של הארץ שהשתתף בכיבושה ואגב כך בהחרבתה. מהר מאוד, השלושה נחשפים למציאות שאינה מותירה ספק: בעיראק נמשכת שפיכות-הדמים, העם העיראקי אינו רוצה בכיבוש, הוא רוצה בסילוקם של הכובשים. לגרסתם של יוצרי הסרט, תקוותיהם של השלושה נכזבות בשל היתקלותם במציאות בה שולטים פונדמנטליזם דתי, אלימות בין-עדתית  ושחיתות. את תסריט כתב פיטר בווקר (Peter Bowker) וניק מורפי ( Nick Murphy) ביים אותו.

עד כמה הסרט הדוקומנטרי "מעל לגשר" הוא מרגש ומטלטל, לידו הסרט "כיבוש" די מאכזב, הוא בקושי מצליח להוציא את הצופה מאדישותו.

י.אלגזי

 

10/4/2011