 |
||||||||||
 |
|
 |
||||||||
 |
||||||||||
|
ועל כל פשעים תכסה אהבה... מאת יעל אונגר אמיל זולה, תמורת לילה של אהבה, השיטפון. תרגמה מצרפתית: אביבה ברק, הוצאת נהר ספרים, 2012 יש משהו קסום בסיפורים וברומאנים שנכתבו לפני הֱיות הראינוע, שלא לדבר על הקולנוע. סופרים כמו צ'ארלס דיקנס, תומאס הארדי, אונורה דה בלזאק ואמיל זולא כתבו למעשה תסריטים מפורטים למדי, ואשרֵי הקוראים שעמד להם דמיונם להיסחף אל העולמות שאֵלֶּה בראו בקולמוסיהם. ומה שיצא מן הקולמוסים הללו, איזה תענוג!
התענוג כאן עניינו אופן כתיבה, המעוף, פרצי היצירה, ההבחנות החברתיות והתובנות ביחס לעוללות התקופה ונפש האדם. כי התוכן רחוק מכך עד מאוד. ואין כמו זולא שאינו חס על קוראיו. ננה שלו מוצגת מכל כיוון, תרתי משמע, ואין איש הנותר בלא פרט כלשהו על חזותה, התנהגותה, התנהלותה בחיים או אופיה הבעייתי. לפעמים קשה למצוא שביב-רחמים כלפי מה שהיה מן האשה היפה והחושנית הזאת. אך בה במידה נחשפת במערומיה – גם זה בכל המובנים – החברה הנוראית שבה היא חיה. זו הקומדיה האנושית הנוראית של זולא. חלק ממנה הוא גם גיבורת הסיפור "תמורת לילה של אהבה", אחד משני הסיפורים שבקובץ זה. אלא שאם בדמותה של ננה היה עדיין חן כלשהו השובה את הלב פה ושם, תרז דה מַרסאן אינה מעוררת שום רגשות חיוביים. בהדרגה, ובטון שאינו מותיר מקום לרגש אהדה כלשהו, חושף זולא דמות דמונית בלבוש אשה מצודדת. מה היא מסוגלת כדי להשיג את מטרותיה – נראה שלכך אין גבולות. בל נשכח לומר, היא נמנית עם המעמד הגבוה יחסית. לא במקרה, קורבנותיה הם שני גברים בני המעמדות הנמוכים יותר החומדים אותה, איש איש בדרכו, ומוכנים, כל אחד בעיתו, להיכנע למשוגות לִבָּה על מנת לזכות – זה בבדל תשומת לבה, וזה מהפירורים שהותיר הראשון. חולשתם המובנית כלפיה היא זו שהופכת אותם לפגיעים-עד-כלות לגחמותיה של האשה חסרת המעצורים. אך גם עליהם אין זולא מרחם. מבלי לומר זאת הוא בעצם מתריס, כי חרף חולשתם, יש להם יכולת לבחור בין טוב לרע, בין מותר לאסור. ומשבחרו אחרת, אחת דינם. מעמד נמוך, משכילנו זולא בחריפות, אינו תירוץ לביצוע פשעים – כאלה האסורים על פי חוק ואלה שהחובה להימנע מהם נעוצה בהוראות המוסר גרידא. האדם שאינו נבער מדעת ומחינוך, יכול להחליט לנהוג אחרת. זולא עצמו ממחיש את ה"אחרת" בסיפור השני בקובץ זה – "השיטפון". שם, דווקא בעת מצב קיצוני, מפחיד, המאיים אף לטרוף את דעתו של אדם נוכח הסכנה כי תיכף ומייד יקופד פתיל חייו, מתגלה האדם במלוא עוזו המוסרי. השלכת הנפש מנגד כדי להציל את הזולת אינה בגדר מטאפורה – היא מעשה. וגם כשברור כי מרבית הסיכויים שמעשה-ההצלה יביא עוד אבדון, גם של המציל, אין איש נרתע. צו המוסר הספוּג כה עמוק בנפש מגיע למלוא ביטויו גם כאשר הכל כבר נסחף בשיטפון, זה מעשה ידי הטבע וזה מעשה ידי אדם. אם תרצו, מקדמה על חשבון "הַדֶּבֶר" של קאמי. כבר אמרנו, אצל זולא אין אהבות שמחות. אך למרות מעשי הגבורה ב"השיטפון", גם סיפור זה אינו מרנין את הלב. המועקה השוֹרה בסיפור, אשר הולכת וגואה עם התקדמותו, במובנים מסוימים אינה פחותה מן התיעוב שמעוררת גיבורת "תמורת לילה של אהבה". ובכך גאונותו של זולא. הסיפור הקצר הוא בידיו כלי רב-עוצמה. תמציתיות הכתיבה, החַפָּה מכל סלסול מיותר, היא ההופכת את הקריאה בסיפורים לחוויה מטלטלת, גם כיום, למעלה ממאה שנה לאחר שנכתבו. הוצאת "נהר" העניקה לנו, שוב, מתוך בחירה אנינת-טעם, עוד פנינה מספרות העולם. אל תחמיצו.
|
6/5/2012 |
